רציתי לדבר קצת על עומר
היום ל"ג בעומר וזה יום השנה החמישי לפגישה שלי בו. עומר היה גור קטן ואפרפר, אותו ילדים ניסו להשליך למדורה. היללות והבכי הרב שלו הצילו אותו. שמעתי אותו מרחוק, הוצאתי את הגורון האפרפר מתוך קופסת הקרטון ונסתי איתו כאשר ילדים קוראים אחרי להחזיר אותו.
עומר גדל אצלי לאחר מכן במשך כמעט 4 שנים. ראיתי אותו הופך מגורון קטן ומפוחד לחתול יפהפה ואמיץ. חתול עם המון אופי והמון אהבה, שהוא נתן רק לי ולבנץ החתול השחור. הוא גם היה מאוד קנאי, נושף על בחורות שהבאתי הביתה. גם צייד מושלם שהצליח לצוד גם חרקים וגם חיות גדולות יותר. היה מאלף ומהפנט לצפות בו והוא היה חלק אהוב ונפלא בחיי. גם כשנסעתי להודו לחודש, הוא היחיד מבין החתולים שחיכה לי בבית. הוא לא עזב אותי במשך שבוכות לאחר מכן.
בינואר שנה שעברה נפטר בנץ החתול. המאורע פגע בי קשות וכנסתי לדיכאונות ובכי. הייתי במצב קשה מאוד, מאלו שכשאתה מסתכל עליהם אחורה קשה להבין איך שרדת אותם. עומר היה שם לצידי, עוזר לי, נותן אהבה ללא גבול. למשך חודשיים.
ואז הוא נעלם.
פשוט, יום אחד, לא הגיע. יצאתי לחפש ולא מצאתי. במשך כמה לילות יצאתי וייללתי ודפקתי על פחיות אוכל. ועומר? איננו. לא בכיתי, הדמעות שלי נגמרו על בנץ. ישבתי פשוט בקור חודר בחושך למשך כמה לילות. עצוב, אבל כבר לא מסוגל להביע את זה.
בשבוע שעבר עברתי על תמונות של חתולים ישנים וראיתי את התמונות שלו. צילמתי לא מעט, שכן היה חתול יפהפה. אחרי שהסתכלתי על כמה זלגה דמעה. ועוד אחת. ועוד אחת. ואז שטף.
עומר נעלם, אני מקווה שאולי מצאו אותו והוא גדל באהבה בבית אחר, אבל עצוב לי בלעדיו ואני מתגעגע וחושש שקרה לו משהו הרבה יותר נורא.
היית לי כבן, עומר החתול הנפלא. תודה על האהבה שנתת. אתה חסר לי.
יניב
