דעותי פזורות לאורך כל הדף הזה
בקצרה - גדלתי בבית דתי. היום היו מכנים את הבית הזה יותר מסורתי מדתי. אימי הייתה ונשארה דתייה ובתאום עם אבי שהיה חילוני שלחה אותנו הילדים למסלול לימודים דתי. הם כמובן שכחו לעדכן אותנו הילדים לגבי הבחירה שלהם כך ששנים התביישתי בהתנהגותו הקלוקלת ש אבי. הידיעה שאני לא בדיוק דתי היכתה בי בגיל 16 בערך. בתקופה זו החלטתי שהיושב במרומים קיים אך הופעתו נחוצה על מנת לעשות קצת סדר. החלטתי שעד שאין הוראה ברורה מלמעלה אני בוחר את דרכי בהתאם להשקפת עולמי. רק בגיל 24 הורדתי את הכיפה על מנת שאפסיק לרמות את הסביבה. נשארתי חילוני מאמין שחי בציפיה לימות המשיח. בגיל 38 (הנסיבות לא בדיוק חשובות) ניסו להחזיר אותי בתשובה - הזמינו אותי להרצאות של אירגון ערכים וכו' (להערכתי הם מעורבים גם בפורום זה). בגיל זה היה לי ברור שהתהליך שואב כמו מגנט. היה לי גם ברור שאת ההרצאה אשמע ממקצוען שזו התמחותו וזה יעודו בחיים, מכך הוא ככל הנראה מתפרנס. בקיצור - שם אותי בכיס הקטן שלו ומסוגל באומנות מתובלת בהרבה לוגיקה ופילוסופיה להמיר את דתי. למרות הרקע הדתי שלי, הדת ותהליכי החזרה בתשובה אינם בתחום התמחותי. אז מה עושה יהודי טוב כמוני? לפני הגעתי להרצאה חיפשתי חומר על מנת לדעת מה יהיה התרחיש ומה אני עומד לעבור שם. זו בדיוק התקופה בה בנט כבר אפשר כבר היה לימצוא חומר בנושא. מצאתי ולמדתי לעומק, כל פעם שנתקלתי במילה אתאיזם דילגתי ועברתי הלאה, למה להיות כל כך קיצוני אמרתי לעצמי? מדוע הם קיצוניים כל כך? ההרצאות היו חווייה מעולם אחר. שערותיו של המרצה סמרו מפעם לפעם בעקבות שאלותי שאיך נגיד במילים עדינות, לא נתנו לו מנוח. החודשים עברו חלפו ואני המשכתי להופיע להרצאות אלה, במקביל המשכתי להתעמק ולהתעניין בחומר "החופשי". לאחר מספר שבועות אזרתי אומץ והתחלתי לקרא גם כתבות ומאמרים אתאיסטים - השאר היסטוריה.
לפורום ולמנהליו. אני מחכה לפורום הראשון של "יהדות לדתיים", אישית נראה לי שהם אלה שזקוקים ללימוד יהדות מהי. העניין הזה מאד בולט במספר הודעות שקראתי פה כולל זו "על בחירה חופשית", שנעוצה אי שם למעלה.