BABYBOOM10
New member
פעם ראשונה שהייאוש תוקף אותי..
מאוד אופטימית מטבעי, אך גם אופטימיות נשברות לפעמים...
סבב שלישי. סבב נוראי. הזריקות כאבו לי, הידיים סגולות מבדיקות הדם ולדעתי הגעתי כמעט לגירוי יתר- כאבי בטן חזקים נורא, התפללתי שישאבו כבר.. ותבינו, הדברים הרפואיים בדר"כ עוברים לידי- הכי לא מזיז לי.
אבל מה- היה שווה. שאבו 9 ביציות. פי 2 מבדר"כ. איזה אושר. אמרתי לבעלי- בדר"כ 50% הפריות- נגיע ל4-5 הפריות. נחזיר זוג. אמריקה.
הטלפון הגיע מאסותא באמצע ישיבה בעבודה. עניתי בשמחה רק כדי לשמוע- הפריה אחת בלבד. מתוך תשע. רק אחת. ואנחנו עם בעיית זרע קשה. בדר"כ חצי מכמות ההפריות לא מתפתחות. בפינצטה מוצאים עובר תקין. הרגשתי שהשמיים נופלים עליי.
חזרתי לישיבה מחזיקה את עצמי שלא להתפרק. נכנסתי לרכב ובכיתי את נשמתי על הכביש המהיר. בכיתי ובכיתי ולא הצלחתי להפסיק.
הרחם עוד כואבת, הידיים עוד כואבות והמחשבה שעולה לי בראש זה שלא תהיה החזרה. הפחד הכי גדול שלי- אפילו יותר משלילי. שלא יהיה מה להחזיר. שהכל היה לשווא.
ישבתי באוטו ובפעם הראשונה חשבתי לעצמי שיכול היות שהתאומים מדהימים שיש לי בבית יהיו היחידים .. שלא יהיה עוד תינוק.. איך אפשר להמשיך?!
עשו החזרה מוקדמת יום וחצי אחרי. עובר של שני תאים. 5% שברים. רופא אומר שזה עובר עם סיכוי גבוה להשתרש, אבל כבר לא מאמינה.
זה מדהים. כל סבב אני עובדת על עצמי שלא לצפות, חושבת על יום ביומו ולא מעיזה לחשוב אפילו על האפשרות שזה ייקלט, ולא משנה כמה אני מקטינה את הציפייה, ההתרסקות טוטאלית.
עייפה. כל כך עייפה. אין לי כוח וגם לא נשארה אמונה.
נשאר רק לחכות, אולי בכל זאת...?
ערב טוב בנות יקרות.
מאוד אופטימית מטבעי, אך גם אופטימיות נשברות לפעמים...
סבב שלישי. סבב נוראי. הזריקות כאבו לי, הידיים סגולות מבדיקות הדם ולדעתי הגעתי כמעט לגירוי יתר- כאבי בטן חזקים נורא, התפללתי שישאבו כבר.. ותבינו, הדברים הרפואיים בדר"כ עוברים לידי- הכי לא מזיז לי.
אבל מה- היה שווה. שאבו 9 ביציות. פי 2 מבדר"כ. איזה אושר. אמרתי לבעלי- בדר"כ 50% הפריות- נגיע ל4-5 הפריות. נחזיר זוג. אמריקה.
הטלפון הגיע מאסותא באמצע ישיבה בעבודה. עניתי בשמחה רק כדי לשמוע- הפריה אחת בלבד. מתוך תשע. רק אחת. ואנחנו עם בעיית זרע קשה. בדר"כ חצי מכמות ההפריות לא מתפתחות. בפינצטה מוצאים עובר תקין. הרגשתי שהשמיים נופלים עליי.
חזרתי לישיבה מחזיקה את עצמי שלא להתפרק. נכנסתי לרכב ובכיתי את נשמתי על הכביש המהיר. בכיתי ובכיתי ולא הצלחתי להפסיק.
הרחם עוד כואבת, הידיים עוד כואבות והמחשבה שעולה לי בראש זה שלא תהיה החזרה. הפחד הכי גדול שלי- אפילו יותר משלילי. שלא יהיה מה להחזיר. שהכל היה לשווא.
ישבתי באוטו ובפעם הראשונה חשבתי לעצמי שיכול היות שהתאומים מדהימים שיש לי בבית יהיו היחידים .. שלא יהיה עוד תינוק.. איך אפשר להמשיך?!
עשו החזרה מוקדמת יום וחצי אחרי. עובר של שני תאים. 5% שברים. רופא אומר שזה עובר עם סיכוי גבוה להשתרש, אבל כבר לא מאמינה.
זה מדהים. כל סבב אני עובדת על עצמי שלא לצפות, חושבת על יום ביומו ולא מעיזה לחשוב אפילו על האפשרות שזה ייקלט, ולא משנה כמה אני מקטינה את הציפייה, ההתרסקות טוטאלית.
עייפה. כל כך עייפה. אין לי כוח וגם לא נשארה אמונה.
נשאר רק לחכות, אולי בכל זאת...?
ערב טוב בנות יקרות.