פעם ראשונה שלי

[מתלבטת הרבה זמן]

פעם ראשונה שלי

היי
היום נתקלתי בשאלה בגן על אבא של הבן שלי. זו פעם ראשונה שילדה מהגן שואלת אותי ועוד ליד הבן שלי וליד עוד כמה ילדים, איך קוראים לאבא של הבן שלי.
לפני כן אקדים ואומר שלפני חודש אמא שלי הוציאה מהגן את הבן שלי ויחד איתו יצאה עוד ילדה (שאני לא מכירה) ואמרה לאבא שלה: הנה xxx המסכן.
אמא שלי מספרת שהבן שלי מאוד נעלב, התחיל לבכות שהוא לא מסכן וכל הדרך הביתה שאל את אמא שלי מה קרה לו שהוא מסכן ולמה אמרה את זה וכו׳ (הוא בן 4 וחצי).
היום הילדה הזאת (שרק אחרי ששאלתי את הבן שלי בדרך הביתה מי זאת אז הבנתי שזאת אותה אחת), באה אלי בסוף היום ושאלה איך קוראים לי. ואז שאלה איך קוראים לאבא של xxx
לרגע היססתי, הייתי צריכה שניה אז חזרתי על השאלה. ואז פניתי לבן שלי ואמרתי לו: איך קוראים לאבא שלך?
אז הוא אמר אין לי.
אז אמרתי לילדה: אין לו. גם לי אין אבא. לא בכל המשפחות יש אבא.
ואז הבן שלי התערב ואמר אבא של אמא שלי זה סבא שלי והוא מת. ואז עוד שני ילדים קפצו ואמרו שגם סבא שלהם מת ואותה ילדה גם אמרה שסבא שלה מת אבל הוסיפה איך זה שאין ל xxx אבא?
אז אמרתי כי אין וזהו. לא לכולם יש.
ואז כבר המשכתי לדבר עם שאר הילדים וההיא הלכה.
מה שמעניין אותי, זה גם אם התנהלתי נכון, פה אשמח לשמוע את דעתכן.
וגם סתם מעניין אותי אם בגלל זה אותה ילדה קראה לבן שלי בזמנו מסכן. כי אם כן אז בטוח זה משהו שהיא שמעה בבית (וזה כבר די עצוב)

 

[אמאנחל]

התנהלת בסדר גמור

מעניין אם זה יספק את הילדה. או שהיא תמשיך לחקור. תחשבי מה תעני לה אם היא תמשיך לשאול. את יכולה להפנות אותה להורים שלה. או לחזור על המסר שלא בכל המשפחות יש אבא ואמא.
בגלל שהכנסת לשיחה את נושא המוות, היא עשויה לחשוב שאין לבן שלך אבא כי הוא מת. מצד שני ברור שהיא בכל זאת המשיכה לשאול גם אחרי שנושא המוות עלה.

 

[מתלבטת הרבה זמן]

לא אני הזכרתי את המוות

לא חשבתי על זה בכלל.
הבן שלי הוא זה שקפץ ואמר שסבא שלו נפטר.
עד לא מזמן כשהיו שואלים אותו על אבא שלו הוא היה מתבלבל ואומר שאבא שלו נפטר וקוראים לו סבא z
ישר הייתי מתקנת ומסבירה לו שזה לא אבא שלו, זה סבא שלו.
הפעם הוא לא התבלבל, אמר שאין לו אבא. רק הוסיף מיד אח"כ שסבא שלו מת ושזה אבא של אמא שלו.
&nbsp

 

[מרגנית2]

זה מזכיר לי נשכחות

כשבתי הבכורה היתה בת 5 היא סיפרה לי שיש ילדה בגן שמציקה לה בהקשר המשפחה שלה ואיפה אבא. הילדה היתה מלכת הכיתה (גן חובה בתוך בית ספר) וההתמודדות מולה היתה קשה ומפחידה.
יום שבת אחד טיילנו בשכונה ומולנו אני רואה את הילדה ואת אביה. ניגשתי אליהם ואמרתי: לבתי יש משפחה ובית נהדרים והכל בסדר. האבא התבלבל קצת ונבוך מהסיטואציה. אבל הילדה הפנימה ונגמר הענין. יותר לא הציקה לבתי.
נראה לי שהתנהלת נכון. ומקוה שלא יחזור על עצמו.