פעם ראשונה

[טל791]

פעם ראשונה

פעם ראשונה בפורום,כמשתתפת, אך קוראת נלהבת מזה מס' שבועות ארוכים. לאחרונה עשיתי סדר בחיי- ולא רק ניקיתי את ארון הבגדים אלא גם את הנפש. ממצא אחד גיליתי שאני לא אוהבת (כלומר, מצאתי עוד כמה כאלה, אבל להם כבר מצאתי פתרונות) וזו העובדה שאני מרגישה מנוצלת חברתית ברשותכן, אני אסביר. לאחרונה הכרתי חבר שהפך לחבר טוב ואותו חבר עשה מפגש קטן והזמין אותי. בדיוק יום לפני חברה שלי קצת בכתה שהיא חדשה באזור ולא מכירה הרבה אנשים (אני עוזבת בקרוב ולכן היא תשאר לבד....) ישר בקשתי את רשותו של החבר והזמנתי אותה. והנה מהמפגש הזה היא הכירה שני חברים שלי. ופתאום הם החלו מבלים בלעדי. ואני מגלה במקרה שהם נפגשו. ואני באמת מפרגנת. אני עוזבת בקרוב והם ישארו פה. אבל אני עדין כאן ועדיין רוצה בחברתם. ואני לא בן אדם אנוכי שלא רוצה שהם יהנו. רק שישתפו גם אותי....(אוי זה נשמע כמו ילדה קטנה) וזה לא היה מטריד אותי אם לא הייתי עושה חשבון נפש ומגלה שזה קורה לי כל הזמן בחיים. אני מכינסה חברה למעגל חברים ופתאום אני זאת שלא שייכת... מה עושים?

 

[הילה בסגול]

ברוכה הבאה ../images/Emo24.gif

אני כל כך אוהבת מה שכתבת כאן - סדר בארון הבגדים וסדר בנפש. אחד הדברים שמציעים למי שמבקש לעשות סדר בנפשו הוא באמת לעשות סדר בביתו ובארונות ביתו. האם עשית סדר של ממש, ניקית, זרקת, השלכת את כל המיותר אם בארונך ואם בנפשך? אשמח אם תספרי ותשתפי אותנו בכך. התהליך הזה אינו קל או קצר... אצלי הוא נמשך מזה זמן מה. אני פותחת את ארון הבגדים שלי ומוצאת שם פריטים שעדיין קשה לי להיפרד מהם. לא משמשת בהם כלל וכלל אבל נפטרת מהם טיפין טיפין.... נו לפחות השבוע הוצאתי שתי שמלות מיותרות לגמריי מארוני. אחת זרקתי, אחת תרמתי לחברה שהתרגשה ושמחה לקבל אותה. היכולת הזו להשליך את המיותר היא פשוט מבורכת ומעולה... אני עושה עם עצמי תרגיל בזמן הסדר וממליצה לך גם כן. למשל השמלה שמסרתי לחברתי. שמלה בצבע טורקיז יפיפיה, שזהו צבע שאני לא לובשת אף פעם. ורכשתי אותה כי בעלי התלהב ממנה ואמרתי נו אולי... רק שאני לא מסוגלת להשתמש בה. לא יכולה לראות את הצבע הזה על הגוף שלי. וחשבתי מה זה אומר עלי מבחינת הצבע, מה הוא משדר אלי וכדומה.... למה אני נרתעת ממנו כל כך מחד ומאידך למה אני שומרת אותו אצלי בארון בכל זאת.... לענין השני שהעלית, כתבת כאן שהחבר הזמין אותך - זה לא מפגש שאת יזמת. אולי אותה חברה יזמה מפגש בעצמה, האם את יוזמת?

 

[טל791]

קודם כל תודה, ../images/Emo9.gif

אחת היתרונות שלי (או החסרונות- תלוי את מי שואלים ובאיזו סיטואציה) הוא שאני לא סנטימנטלית במיוחד. אני חותכת דברים מהר מאוד ואם לא לבשתי חולצה במשך חצי שנה אז אני כנראה כבר לא אלבש אותה בחצי שנה הבאה ואז אין לי מה להחזיק אותה בארון. אחד החוקים ששמתי לי בחיי הוא שעל כל בגד חדש שנכנס אני מוציאהה שניים ישנים. ופעם בחצי שנה אני מוצאיה את כל תכולת הארון ובשיא הכנות מוותרת על כל הבגדים האלו שנראו ממש טוב על הקולב, כאלה באדום מזעזע שפעם חשבתי שאני אלבש ואז הגעתי הביתה והם פשוט העלו אבק.... (יש מתנדבת אחת בויצ"ו שכבר מכירה אותי וכל פעם מתלהבת מכמות הבגדים שאני תורמת להן). יש שכנות וחברות שכבר מכירות את ה"כשרון" הזה שלי ומזמינות אותי בכל החלפת עונה לעזור להן.

אני מכירה בחולשות שלי- החולשה שלי היא צבעים מזעזעים. אני מסוגלת לקנות מכנס בצבע אדום זוהר רק כי אני אוהבת את הצבע. אבל מה לעשות שהצבע הזה על הגוף שלי בכמויות גדולות נראה איום ונורא? אז אני מתפשרת... יש לי נעלי עקב באדום מזעזע, תיק ערב באדום מזעזע, משקפי הראיה שלי הם בירוק מזעזע. וההלבשה התחתונה שלי- או, היא יצירת מופת!!!!!

לעניין השני- זה לא העיניין מי יוזם את המפגשים. גם אני יוזמת מפגשים והם אפילו מוצלחים. העיניין הוא שברגע שאני מפגישה בין חברים הם מתגבשים בינם לבין עצמם ואני מרגישה מאוד לא שייכת....ואני יודעת שזה נשמע מאוד ילדותי. אני באמת מפרגנת לכל החברים שלי. במיוחד שאני עוזבת את האזור והם ישארו פה ואני באמת שמחה שיש להם חברים חדשים. וזה לא היה מטריד אותי אם זה היה קורה רק עכשיו. אבל כמו שאמרתי- שמתי לב שזה קורה לי כל הזמן. כל פעם שאני מפגישה בין חברים הם מתגבשים כקבוצה ואני מרגישה לא שייכת ובסוף מתנתקת, כדי לא להרגיש חוצונית. אז מה דפוק בי?, אני לא רוצה לבלות את כל החיים בהפרדת כוחות ולא להיות יכולה להפגיש בין חברים שלי.......

 

[הילה בסגול]

ואולי זה הענין?

חוסר הסנטימנטליות בא לידי ביטוי גם עם חברים? הם מוצאים לעצמם או רכך למעשה חברים חדשים ואז את מוותרת... מרימה ידיים מראש. בואי ננסה לחשוב ביחד מה גורם לכך?

 

[טל791]

אני מוותרת מראש

כי אני באמת חושבת שאם מישהו רוצה בחברתי הוא יודע איך ואיפה למצוא אותי. איפה שאני לא מרגישה שייכת, אני לא מכריחה את עצמי להיות שם. ככה פשוט, ככה קל. מה גורם לחברים שלי להוציא אותי החוצה מהמשוואה?- אין לי מושג, אני גם לא ממש רוצה לשאול אותם, זה ישמע להם ילדותי ואני צופה את התגובות שלהם מראש- "את מדברת שטויות", "זה לא ככה". ההרגשה היא שלי, אני צריכה לשנות אותה. אני לא יכולה להיות יותר סנטימנטלית, כי פתאום ככה. אני פשוט לא כזאת. חברים זה לא אלו שמקבלים אותך כמו שאת?

 

[הילה בסגול]

אבל מי אמר שהם לא מקבלים אותך כמות שאת?

הרי זו התחושה שלך בלבד, אין לך הוכחה מוצקה לכך. אין לך ראיה כזו או אחרת שתוכיח שזה משהו שהוא מעבר לכך שהם פשוט יוצרים קשרים גם עם חברים חדשים... תנסי לשים לב אולי את פשוט מסיקה מסקנות מוקדמות מדי שאינן מבוססות על כלום. האם ניסית למשל לאחר פגישה שכזו לערוך פגישה נוספת מיוזמתך? זה אחד הדברים שאני מנסה ללמד את עצמי - ליזום. אם מישהו לא מגיע אלי אין זה אומר שהוא לא רוצה בחברתי. אולי הוא עסוק, אולי הוא טרוד כרגע? אני מנסה גם כן ליזום ולהיפגש ולעשות, וכן זה לא פשוט במירוץ הזה של החיים אבל כשרוצים לשמור על קשרים אני מניחה שזה הכרחי במיוחד.