פעם

[בלה ענת]

פעם../images/Emo189.gif

פעם היינו משפחה מאושרת פעם אהבנו לחיות פעם אהבנו לחלום ולתכנן פעם היה לנו הכל ולפני 8 חודשים הכל נהרס בתי אהובה ענת אור נקטפה מאיתנו ממחלה נוראית נקטפה אחת ושתיים ואין רק הסבל וגעגוע ישנם הם מתעצמים מיום ליום הם לא נותנים מנוחה לנפש הפגועה אלה החיים של כולנו עכשיו אמא של ענת אור

 

[yazi22]

וגם זכרונות

נשארו סבל וגעגוע וגם זכרונות

 

[בלה ענת]

YAZI22הצדק איתך../images/Emo189.gif

אתה צודק הזכרונות שישנם הם דבר נפלא. לי יש המון עם בתי. נסענו לחו"ל ביחד, טיילנו היא ואני בהמון מקומות. מגיל 17.5 כשקיבלה רישיון נהיגה נסענו להרבה מקומות בארץ. יש לי ילדה מדהימה

 

[e v r i l]

נורא נורא../images/Emo24.gif../images/Emo201.gif

 

[דנה של רותם]

כמה שאת צודקת

בכל מילה. אני ואת, לעד יהיה ביננו קשר, גם אם לא נזכור אפילו זו את זו. איבדנו את הילדים שלנו באותו יום באותה שנה בדיוק. כל 21 לכל חודש (אני בטוחה שגם את ולא רק אני) נבין שעבר עוד חודש בלעדיהם. כל שנה באותו התאריך בדיוק נתאבל, נבכה עד שלא יהיו יותר דמעות (עוד לא הגעתי לזה), נזכור את אותו היום הארור 21/02/2007

 

[בלה ענת]

דנה של רותם יקרה../images/Emo189.gif

זה נכון שיש לנו תאריך משותף כל כך עצוב וכל כך נורא. מאותו היום הכל השתנה. המושג חיים קיבל תפנית אחרת ולא רצויה. מה שהיה פעם לעולם לא יחזור. האושר איתם היה אמיתי אבל עכשיו הוא תמיד יהיה עם צביטה ענקית בלב. מישהוא אהוב חסר מאד-מאד. אז איך ממשיכים? אין ברירה. ולך יש 2 ילדים קטנים כל כך שזקוקים לך 24 שעות ביממה. תתני את כולך לחינוך טוב ולאהבה שמגיעה להם למרות הכל. אל תשכחי שהם צריכים את אמא ואת אבא שפוים ובריאים. והם אלה שצריכים לגדול לצד העצב הגדול שנמצא בכל פינה בבית. ילד קטן, אשה צעירה - הכאב הוא אותו הכאב, מישהוא נלקח בכוח מאיתנו. אני מודה למשפחה הקרובה שתומכת ואוהבת אותנו. אנחנו זקוקים להם .......................... בתי ענת אור היא בת 27 06.05.0980-21.02.2007