פעם

פעם

כשהייתי קטן באיזו חצי שנה שלמה ממה שאני עכשיו, הייתי בהרצאה על אליס והוונדרברה... אה, סליחה, הוונדרלנד, היה שם אחד מהאנשים הללו שיודעים כל כך הרבה שזה מתחיל לבלבל, הוא דיבר בשטף איזה שעה וחצי על הספר כאשר בין לבין הוא ניגש לפסנתר ומרביץ פרטיטורות (ככה אומרים, נכון?) ודולה קישורים מהספר לפילוסופיות מערביות ופילוסופיות מזרחיות, למתמטיקה ולוגיקה, והסטוריה ויקטוריאנית וכל מיני ז'אנרים של ספרות וחיי הטבע של אנגליה, עד שבסוף, כשהגיע זמן השאלות, מישהו שאל אותו מה הוא רואה בתור הציר המרכזי של הספר, העניין המרכזי שבו שמעבר לכל הקפיצות הללו, הוא חשב לרגע וענה: זה ספר אהבה לשפה האנגלית. בקיצור, הלכתי וקניתי את הספר באנגלית והתחלתי לקרוא וגיליתי שבכל הפעמים שקראתי אותו בעברית קראתי את הספר הלא נכון. דוגמא מגניבה היא העכבר עם הזנב (tail) שעומד לספר לאליס סיפור (tale) ארוך, והאיור המקורי של המחבר מראה עכבר עם זנב של מלים אי אפשר תרגם דבר כזה
 

Mנטה

New member
כן כן, זה אחד הספרים הראשונים

שקראתי באנגלית בדיוק בגלל זה
ועוד דבר לגבי התרגום: הספר במקור כתוב בשפה מאוד מאוד פשוטה ועם זאת חיננית ומלאת משחקי מלים. בעברית יוצא מסורבל או כבד או לא פשוט ובכל מקרה הרבה פחות זורם, בכל התרגומים. היתי בהרצאה של רינה ליטווין בזמן שהיא עבדה על התרגום המוער, וציפיתי ממנה לתרגום נפלא ומקסים, אבל זה כנראה ספר שנועד להיות רק באנגלית. ובקשר לtheme המרכזי של הספר: אני חושבת שבכל זאת - זאת העלילה המופרכת והמקסימה, פשוט סיפור ילדים גאוני
. יותר מכל דבר אחר !
 

שוKולד

New member
אני הייתי מגדירה כסיפור גאוני נקודה

אני לא בטוחה עד כמה הוא באמת נועד לילדים
אלא לילדים בנפשם...
 
לילדים בנפשם?

הילדים בנפשם הללו צריכים להיות מאותגרי לוגיקה ומוטרפי שפה בעצם, דברים דומים ניתן לאמר על כל ספר קלאסי אחר ליללדים בנפשם: ג'ונתן, הנסיך וכו' (להוציא את פו שבאמת מדבר בשפה שילדים אוהבים)
 

Mנטה

New member
מפיתום !

ילדים מאוד אוהבים את הספר הזה, ואפילו שהם לא מבינים את כל המשמעויות הנסתרות (אני עד היום לא מבינה אותן
) הם נהנים ממנו. זה ספר עם המון רבדים.
 
אה... |מגרד בראש|

ילדים מאוד אוהבים את התקמירי וולט דיסני של הספר, אבל ברגע שהחיות מתחילות להתפלסף עם אליס על מי היא אליס האמיתית שמעבר לגודל הפיזי, או על הפער שבין הדמיון למציאות... לפחות במה שנוגע לשתי הדרדסיות שלי נצפו אובדני ריכוז. כאן כמו בהנסיך הקטן התרשמתי שהיתה התעניינות בנרטיב המרכזי וחוסר סבלנות כלפי ההתעכבויות בדרך.
 

Mנטה

New member
כן אתה כנראה צודק ובכל זאת נראה לי

שאילולא הנרטיב המרכזי הסיפור הזה היה התפלספות משעממת באמת
או במלים אחרות, אני עדין חושבת שהנרטיב המרכזי הוא גם הקטע העיקרי בסיפור הזה
.
 
למעלה