פעמיים בשבוע יום האם...

[טומי*]

פעמיים בשבוע יום האם...../images/Emo23.gif

אולי כבר סיפרתי לכם שיש לי אמא מבוגרת (85) שנמצאת מעל לשנה בבית אבות בנתניה.ההחלטה להכניסה לשם לא היתה קלה אחותי ואני התייעצנו דיברנו ושאלנו, ועוד בירור כאן ושם, אך לא היתה ברירה.מצבה הפיזי והנאורולוגי של אמא לא שייך לכאן.היחלטנו אחותי ואני שיום יום מי מהמשפחה המצומצמת יבקר את אמא.אז בחלקי נפל באופן קבוע יום ג´ ויום ו´.בשבילי זה זכות גדולה שאני יכול לשמח את אמא אפילו לשעה קלה.גם אחותי וגם הנחדות, כל אחת ביום שנקבע מראש.המטפלות והצוות שם אמרו לי לא פעם שאמי היא ההכי מבוקרת בבית אבות. האמת שישנם עוד משפחות כאלו אני רואה אותם ומשוחח איתם.לצערי ישנם כמה שלא באים אליהם,כמעט ואף פעם. אני לא יודע איך אתם עם ההורים שלכם, אבל תדעו לכם שכמה שזה קשה ולפעמים גם מאוד עצוב שאמא לא במיטבה,זה זכות גדולה שניתן לי שיש לי לפחות אמא שני יכול לנסות אפילו קצת להתחבר אליה...עם סיפורים של הילדות שלי עם דברים שקרו לפני שלושים וארבעים שנה. וקצת על אמא...אמא שלי היתה נשואה ולה שני ילדים אחד מהם תינוק ובעל חמוד ונחמד זוג הורים ושני אחים.כולם נהרגו בשואה, ואמא נשארה לבדה. אבא שלי ז"ל סיפור דומה של משפחה...לאחר השואה פגש באמא התחתנו ונולדנו אחותי ואני.אבא נפטר לפני 27 שנים ז"ל.

 

[קרן משם]

רק כיום כשאני אמא בעצמי.....

אני מבינה את השאלות, דאגות והרצונות של הוריי לאורך השני! רק כשאני מחבקת את ילדיי חזק חזק אני מבינה שארצה לעשות זאת גם בעוד 30 שנה...אך כשאימי חיבקה אותי בגיל מתקדם....אני דיי התפלאתי מהחיבוקים האלה----אני אוהבת את אימי אך החיבוקים נראו לי ילדותיים...כעת אני מבינה שתמיד אשאר הילדה הקטנה שלה! אימי בת 52 וחולה סופנית...לעיתים אני רוצה בשבילה אריכות ימים....אך יש פעמים מעטות אמנם כשהיא סובלת מאוד סובלת (למרות כל המורפיום והנרקוטיקה) אני מאשרת לה בראשי להרפות... לפני חודש אימי היתה במצב קשה ולא ידענו מה יהיה (היא יצאה ממנו כגיבורה!) ואז כתבתי לה את זה: אמא

את כל כולך נתת באהבה את כל כולך נתת במלחמה במחלה את כך כולך נתת בעזרה לאחרים את כל ולך נתת ונותרת חלשה אמא שלי! את אישה נפלאה את הסבתא הכי גאה את האחת היחידה! (שלי!) אמא שלי----> אני אוהבת אותך

טומי תודה על הדברים שכתבת...לעיתים אנחנו זקוקים למין זעזוע מסויים כדי להבין שהתברכנו במה שיש לנו...לא לקחת הכל כמובן מאליו!

מאחלת לך שתזכה לנצל את ימייך עם אימך לטובה עד תום!

 

[גלי®]

קרן יקרה...מילים שיוצאות מתוך ה../images/Emo23.gif

ונכנסות אל אחד ... המון בריאות לאימך ... הורות היא אחד הדברים שעד שאתה לא חווה אותו בעצמך , לא תדע על מה מדובר... כשאני "מקווצ´צ´ת" את המתבגרת שלי , אני נזכרת באימי ... (שהיתה אמנם הרבה פחות אגרסיבית ממני במחוות האהבה שלה , אבל ...)וכשהמתבגרת שלי רוטנת (על הקווץ´ - אלא על מה ?) , אני מזכירה לה ש"אלוהים לא מרביץ במקל..." מכירים את הביטוי ?

 

[טומי*]

מילים שמנסות לגעת...../images/Emo23.gif

קרן בריאות ואושר לאמך! וגם למשפחתך את! כן גלי Az Isten nem ver bottal...אחד הביטוים האהובים עלי.

 

[ענת הגדולה]

כל יום ג´ - יום האם הפרטי שלי

אמא שלי גרה במרחק של יותר מ - 100 ק"מ ממני. לאחרונה כבר מעל חודש, בעקבות כל מיני תהליכים שאני עוברת, הנהגתי מנהג חדש..... כל יום שלישי, אני נוסעת להפגש עם אמא שלי אנחנו יושבות כשעתיים בבית קפה, מדברות,מעלות זכרונות (רק נעימים). מאז נפתח הפורום הנפלא הזה, בכל פגישה אנחנו מדברות על הונגריה, תרבות, אוכל, שירים.... אמא מספרת לי על המשפחה שלה שנספתה בשואה, על השורשים שלנו. ואני מספרת לה על הפורום, כמה אני נהנית לקרוא (למרות שממעיטה לכתוב) כן, גם אני שמחה לגלות שלמרות הקשיים, העבר הלא פשוט והמשקעים, אני בכל זאת, נהנית להיות בקשר יציב וקבוע עם אמא שלי.

 

[גלי®]

ההודעה הזו ממשיכה לשבת כאן בדף,

וכל כמה שהתכוונתי לא להגיב אליה , אני לא מצליחה ... לי אין אמא ... כבר 5 שנים ... התייתמתי בגיל מבוגר יחסית , אבל זה לא מפחית מעצמת הכאב ....יש ימים שאני מתגעגעת אליה יותר , יש ימים שפחות ... אני מנסה איכשהו להזכר בה , במגע שלה , בריח שלה , באיך זה להיות הבת האהובה שלה , אבל את מקום הזכרונות האובייקטיביים תופסים הכאב והגעגועים ... אוףףףףף... בסוף , ההודעה יצאה כמו משהו שמתאים לפורום "מכתב שלא נשלח" , ולא לכאן ...