פער בין רטוריקה לתוצאה

[עוד יוסף פנדריך]

פער בין רטוריקה לתוצאה

אדם נעצר על ידי המשטרה ללא עילת מעצר ושלא כדין ובנוסף המשטרה הטעתה את ביהמ"ש בקשר למעורבותו. בגין כל אלה נפסק לעצור פיצוי של 1500 ש"ח.

בפסק הדין נאמרו דברים גבוהים על הזכות לחירות אבל העקרונות האלה תורגמו לפיצוי סמלי.

המשטרה טענה שפיצוי גבוה ירתיע את המשטרה מלבצע מעצרים.

הטענה הזאת מופיעה בגלגולים שונים גם בתחומים אחרים. לדוגמה-רשלנות רפואית. הטענה היא שפסיקת פיצויים תרתיע רופאים מלמלא את תפקידם ועוד.

גם אם הטענה נכונה יש להעדיף שיקולי צדק. החירות של העצור חשובה יותר וצודק לפצותו על אובדן חירותו גם אם הפיצויים עלולים להרתיע את המשטרה.

יתר על כן, אפשר באותה מידה לטעון שפסיקת פיצויים נמוכים עלולה לעודד את המשטרה לבצע מעצרי שווא. לכן מדובר בטיעון שהוא חרב פיפיות והוא לא רלוונטי כלל לדיון ולא בכדי אין לו זכר בחוק.

[URL]http://elyon1.court.gov.il/heb/dover/6064143.pdf[/URL]

 

[ב ר ז י ל י]

צודק לגמרי

אדם שזרועות השלטון גרמו לו עוול צריך להיות מפוצה ביד נדיבה
אף יש לקחת בחשבון שלדברים אלה יש מחיר ולכן אם רוצים להגדיל פיצויים לנפגעי רשלנות רפואית יש להגדיל בהתאם את תשלומי ביטוח הבריאות כי לא ניתן למנוע רשלנות לחלוטין וכן אם רוצים לפצות כראוי נפגע פעילות משטרתית לא תקינה יש להעלות בהתאם את תקציב המשטרה שתוכל מצד אחד לתת הכשרות נוספות לשוטרים ומצד שני לשלם את הפיצויים מבלי שפעילות משטרתית חיונית תיפגע ולשם כך יש להגדיל מיסים או לפגוג בתקציב משרדים אחרים.