פציעות

[FIRES SHADOW]

פציעות

בעקבות ה"נס" שהציגה אמא ל3 ובעיקבות פציעה חמורה אישית שלי הייתי רוצה לפתוח דיון שסיכוי סביר שתיתקלו בחייכם-כמאמנים, מתעמלים או הורים: איך אתם הייתם מתמודדים עם פציעה "סופנית" שיום בהיר אחד גומרת לכם את הקריירה הספורטיבית שלכם? יום אחד התבשרתם שלא רק שתאלצו לזנוח את אהבת חייכם, אלא אתם גם מוגבלים בחיי היום-יום שלכם! הייתם ממשיכים לצפות בענף מהצד? ממשיכים לאמן? מה הייתם מיעצים למתעמלת שעברה טראומה שכזו? ממשיכים ללות אותה, משכנעים אותה לחזור לאולם אפילו "בקטנה" אחרי השיקום? תוך כדי השיקום? מנסים לשקם בעצמכם? איך הייתם מתיחסים לקבוצה ולמתעמלים שלכם אחרי מקרה שכזה? איך הייתם מתמודדים עם הפיתוי להתאמן ברגע שחל השיפור הקטן ביותר אפילו שאתם יודעים שאסור לכם? איך מתמודדים עם החיפוש אחר תחומי עניין חדשים? אם בכלל?

 

[אמא לה3]

שאלת השאלות!!!

קודם כל, צר לי על פציעתך ומאחלת לך מכל ליבי החלמה מלאה ומהירה. לשימחתי, לא חויתי מין פציעה שכזאת, שגומרת את "הקריירה" כך שאין לי ניסיון אישי כל כך. כן ניתקלתי במתעמלות שחוו פציעה שכזאת. יש לזה הרבה הבטים פסיכולוגים על משמעות המשך הדרך: המתעמלת יכולה לנסות תחום דומה או קרוב, יש מתעמלות העוברות לאמן ויש את אלו שתמיד תמיד ירגישו את תחושת ההחמצה על מה שעלול היה להיות. כל אחת וההתמודדות שלה. זה מאוד קשה וצריך שהתמיכה תהיה נכונה מאוד, לא לתת למתעמלת לחשוב שאולי יום אחד היא תוכל לחזור, אולי כן ואולי לא. לגבי צפייה מהצד, הרי שאין בעייה, תחום שאנו אוהבים ונהנים ממנו, למה לא? להמשיך להתאמן למרות שיש הטוויה רפואית נגד? לעולם לא! שום תחביב או מיקצוע לא שווה את הבריאות. אני מניחה שאם רופא אמר שאסור ודיעה שנייה של רופא נוסף מומחה אמרו שאסור - אז אסור. הנזקים יכולים להיות עצומים בטווח הארוך. לגבי לאמן, זה כבר תלוי, כמו כל מיקצוע, צריך שתהיה גישה טובה לנושא לא כל מתעמלת (תותחית ככל שתהיה) תהיה מאמנת טובה, אבל זה כן דרך להשאר בענף מקרוב. מה הייתי מייעצת למתעמלת שעברה פציעה שכזאת, לקחת פסק זמן, להתרכז בשיקום ובהחלמה ואח"כ לנסות ולראות, אולי לגשת שוב לרופא ולבקש חוות דעת נוספת ואולי לנסות דברים חדשים. בשום פנים ואופן אני לא אתן למתעמלת לחזור להתאמן ללא אישור רפואי מתאים. מה שכן, היום זה כל כך קל להיות ולשמור על קשר אז כן הייתי נשארת בקשר איתה וכן עוקבת אחרי השיקום שלה והיות ואני לא רופאה אני לא הייתי מנסה לשקם בעצמי ללא הנחיה רפואית. לגבי הקבוצה - לא לשכוח שאם פציעה כזאת קורית במהלך האימון סביר להניח שגם הקבוצה וגם המאמנות די בהלם. יש צורך בשיחות עם הקב' ואם צריך גם שיחות אישיות עם מתעמלות שמגלות חרדה או מאמנות מבוהלות. כמתעמלת פצועה, מבחינת שמירת הקשר עם הבנות, אין מניעה שלא לשמור על קשר, אם הבנות היו חברות עוד קודם, הן יהיו חברות גם עכשיו, אבל יותר חשוב מזה זה איך המתעמלת הפצועה תוכל באמת לשמוע ולשמוח בהמשך הצלחה של חברותיה...זה לא עיניין פשוט בכלל. איך מתמודדים עם הפיתוי להתאמן לאחר שיפור במצב? משמעת עצמית. משמעת עצמית זה דבר שמתעמלת צריכה ללמוד מהתחלה. היתה לך משמעת כמתעמלת - יש לך גם עכשיו. אבל בשביל זה (לדעתי) צריך להבין את מהות הפציעה. ושוב, תרגישי טוב, החלמה מהירה ומלאה!!!

 

[Tammie]

אכן אחד הדברים הכי חשובים

כי פציעות, לצערינו, הן חלק מהספורט (כל ספורט) וצריך לדעת איך לטפל בהן נכון. אני מסכימה אם הדברים שאמא לה3 אמרה. השאלה של האם להישאר בתחום היא מאוד אינדווידואלית לטמעי, יש מתעמלות שהקשר הזה עם הענף שהן כל כך אוהבות יקשה עליהן מאוד וימנע מהן להפנים שהן באמת עזבו אותו. כן הייתי ממליצה על "תקופת צינון" ורק אחרי החלמה והפנמה של המצב לחזור לעקוב. מצד שני- יש מתעמלות שצריכות לשמור על קשר וזה רק מחזק אותן, ואז אפשר לשמור על קשר מההתחלה. אני חושבת שהנושא של הקבוצה הוא מאוד חשוב. צריך להסביר לבנות, בעיקר אם יש בניהן צעירות, שאכן, פציעות קורות. יש פציעות שאפשר למנוע- למשל חימום ומתיחות הם דרכים למניעת פציעות, שמירה באלמנטים גם היא דרך, ויש פציעות שלא ניתן למנוע- למשל מתעמלת שמבצעת אלמנט שהיא מכירה כבר מתוך שינה אבל משהו גרם לה לביצוע לא טוב והיא נפצעה. התפקיד שלנו בתור מאמנות הוא למזער את הסיכונים ולדעת לצפות את חלקם מראש (כמו לא לתת למתעמלת לבצע סלטה ביום מסויים כי היא נראית לנו עייפה או לא ממוקדת...).

 

[אמא לה3]

אגב...

רוצה לספר קצת על הפציעה שלך? איך זה קרה ומה הנזקים?

 

[FIRES SHADOW]

הפציעה שלי

היא יותר תאונת עבודה, אבל זה קצת מורכב- כידוע לכולם הגוף מתעייף מאוד אחרי אימונים של6-9 שעות 7 ימים בשבוע, בעיקר כשלא אוכלים וישנים כמו שצריך. וברוב גאווה (או טיפשות) החלטתי להרים בחדר הכושר משקולת שהיא חצי ממשקלי בזווית מאוד לא סימפטית כדי להחזירה למקום (כן כן זה חלק מתפקידם של מאמני הכושר..). במקום שהעומס יתפזר באופן שווה בין השרירים הגדולים הוא "נפל" על השרירים העמוקים יותר של עמוה"ש והם פשוט נקרעו יחד עם כמה רצועות ואלה גרמו לתזוזה של 4 חוליות שונות ממקומן. מזכיר מעט את MOBI ופייסן..בגלל זה החלטתי לשתף אתכן בשאלות שעלו לי עצמי =)

 

[אמא לה3]

אוייייי

זה לא נשמע טוב במיוחד. קבלי

חם ממני והמון איחולי החלמה. אני מבינה שכרגע את עדיין לא התחלת שיקום נכון? אני מציעה לך לחכות ואחרי השיקום ללכת לאורטופד (כזה שמתעסק עם ספורטאי) ולבקש חוות דעת נוספת לגבי חזרה לאימונים. רק טוב ובריאות!

 

[Tammie]

באמת לא נשמעת פציעה קלה

אני גם מאחלת לך החלמה, אני מקווה שתוכלי לחזור לעשות משהו, ואם לא שתשמרי על קשר עם הענף דרך הפורום לפחות ואם את רוצה שם של אורתופד ספורט טוב יש לי אחד

 

[נועה חורש]

התמודדות עם פציעות

כמאמנת- אם מתעמלת שלי הרופא אסר עליה להתעמל- אין סיכוי שאתן לה להשתתף באימון. אני אפילו לא אפעיל שיקול דעת. זאת כדי להדגים לה שצריך להקשיב לכללים ולהנחיות ולא "לקחת את החוק לידיים", וגם מפני שהרופא מבין הרבה יותר ממני וממנה ותהיה זאת יהירות מצידי להחליט בניגוד להחלטתו דברים לגבי בריאותה של המתעמלת. כמובן גם נושא הביטוח- ברגע שיש הנחייה לילדה לא להשתתף באימונים, היא גם לא מבוטחת, ואם תקרה לה פתאום אפילו פציעה לא קשורה לכלום, תהיה לי בעייה משפטית. אם אני חושבת לתת לילדה לעשות למשל רק כושר, או רק תרגילים מסויימים, אני אגיד לה קודם לשאול את הרופא שלה אם זה בסדר, ורק אחרי שיש לי אישור אתן לה לעשות תרגילים שאינם קשורים לפציעה שלה. עכשיו לא כמאמנת, אלא כחברה, קולגה, או אפילו על עצמי- אני לא מציעה לנוח מנוחה מלאה אחרי פציעה. אני חושבת שאדם מכיר את הגוף שלו יותר מכל אחד אחר. צריך לעשות מה שמרגיש טוב ולא כואב. להתעמל, אבל להקשיב לגוף טוב טוב. אני נגד לסחוט את הגוף ולהתעמל למרות כאב, אבל להתעמל עם פציעה, כשמרגישים שאפשר- אני בעד. אפילו אם הרופא אמר לא להתעמל- והגוף מרגיש שאפשר- אז להתעמל. הרבה פעמים הרופאים נותנים הנחיות לשם הכסת"ח, או בכדי לכסות את עצמם ואת קופ"ח במקרה של נזק. הם מתעלמים מההשלכות הנפשיות של השבתת אימונים, שהן לא פחות חשובות. רופאים שאינם רופאי ספורט יתכן שאפילו לא מבינים את המשמעות הפיזית של להשבית מתעמלת בתקופה מסויימת ולא מבינים את חשיבות הספורט. הספורט והפעילות הגופנית המתונה בריאים מאוד, ומנוחה ארוכה היא נזק מר לגוף. לפעמים אפילו הנזק שנגרם למערכות הגוף במנוחה גדול מהנזק שהיה נגרם אילו הילדה הייתה מתעמלת למרות הפציעה. אבל שוב- כמאמנת- אני לא יכולה תמיד להתנהג לפי ההשקפות הפרטיות שלי, כי בכל זאת אני רק מאמנת, ולכן את גישתי אשמור לעצמי. אם ישאלו את דעתי- אומר אותה, או אם ילדה נפצעה ולא קיבלה הוראה מפורשת מהרופא לא לעסוק בהתעמלות- אז אני מעודדת כן להמשיך להתעמל למרות פציעה.