פקין דאק האוס, חדש בבוגרשוב
אחרי שסיפרו לי שהולכים לפתוח מסעדה חדשה שמתמחה בפקין דאק הייתי חייב לנסות. אכלתי פקין דאק מספר פעמים בסין ויותר לאחרונה - בצ'יינהטאון של לונדון, והתגעגעתי.
הגעתי עם עוד שתי ידידות למקום. השיק הוא לחלוטין זוזוברה (ווגאמאמה למי שמתעקש): שולחנות נמוכים יחסית ושרפרפים נטולי משענת במקום כיסאות. מי שיש לו בעיות גב, זה לא המקום בשבילכם.
התפריט כולל מספר מסלולים קבועים מראש, כשהכי יקר עולה 119 והזול ביותר 79 ש"ח. האמת היא שאני לא ממש זוכר מה היו המנות האחרות כי כולנו הזמנו את הפקין דאק אבל במסלול הכי זול יש גם חצי מנה.
בנוסף למנה העיקרית הארוחה כוללת צלוחית קטנה של מרק צח, בחירה בין באו מאודה ודים סאם, תה סיני, מנת ירק - באק צ'וי עם פטריות, תרד, שעועית סינית, רובם מאודים בסגנון הסיני הקבוע, ומספר מזטים שמוגשים פר שולחן - בוטנים, פטריות, חצילים, כרובית.
אז מבחינת ה- VFM המסעדה לוקחת בגדול. מקבלים המון תמורה לכסף.
לגבי התוספות: הדים סאם אחלה, הבאן הבשרי גם בסדר אם מביאים בחשבון שבאן סיני מאודה זה לא הבאן הכיפי של ויאטנם כמו שיש למשל בוונג, זה בצק מאודה, שיוצא לבנוני וקצת חלבי כזה עם מילוי, אבל זה אכן סיני אותנטי (האמת, הבצק אפילו קצת יותר פלאפי ממה שאני זוכר, אבל אולי אכלתי בסין באן גרוע) , ועל אותנטיות משלמים.
המרק הצח ממש מהנה וכולנו אהבנו אותו.
הירקות המאודים... באק צ'וי אף פעם לא היה אהבה גדולה שלי אז אני לא יכול לבשר על בשורה קולינרית גדולה כאן, שוב, ענין של אותנטיות, הסינים אוהבים לאדות כל דבר אז סלט שם זה עניין חם ומלא מים ומה שקיבלנו נראה אותנטי למדי (כמובן בלי התבלונים המוזרים של סין, בארץ לא אוהבים את תערובת חמשת התבלינים).
המזטים היו חביבים מאוד, למרות שנאתי העזה לחציל טעמתי גם אותו ונהניתי. הפיטריות (שיטאקי או משהו דומה) היו ממש טובות. הבוטנים איפשרו לי להרשים בכישורי הצ'ופסטיקס שלי.
ועכשיו לעיקר - הפקין דאק. הפקין דאק מוגש בסגנון הסטנדרטי, עם פנקייקס, בצל ירוק, מלפפון, רוטב מתקתק וכמובן אורז. בניגוד לסין (אבל כמו בלונדון) הטבח לא יחתוך את הברווז השלם מול עיניכם, כאן לא תקבלו חלקי ראש, והנתחים הם ללא עצמות. עד כאן אין הפתעות.
כאן לצערי אני נאלץ לקטוע את רצף התשבוחות. הדבר הכיפי בפקין דאק הוא שהברווז נצלה בצורה מאוד ספציפית לפני שהוא נחתך, כך שהעור שלו מקבל מרקם מנופח, פריך ונהדר. לטעמי, העור בפקין דאק הוא ה-דבר החשוב במנה. בעצם לא רק לטעמי: אם תבדקו בויקיפדיה, הקריספיות של הסקין וחשיבותו מוזכרים במשפט השני שמתאר את המנה. וכאן זה פשוט לא היה. שלא תבינו לא נכון, יש מלא בשר ברווז והוא אחלה, אבל העור היה רך ודק וזה פשוט לא היה "זה" - זה לא הדבר שיצר לי את הקרייבינג שבגללו הגעתי לשם.
אז זהו. אם אתם רוצים מקום נחמד לאכול בו ארוחה מעניינת במחיר שווה לכל נפש, אני מבטיח שתהנו שם. אם אתם רוצים לשחזר חווייה ספציפית כמוני, תאלצו לחכות למקום אחר (או אולי לחכות שהמקום ישתפר מהבחינה הזו).
אחרי שסיפרו לי שהולכים לפתוח מסעדה חדשה שמתמחה בפקין דאק הייתי חייב לנסות. אכלתי פקין דאק מספר פעמים בסין ויותר לאחרונה - בצ'יינהטאון של לונדון, והתגעגעתי.
הגעתי עם עוד שתי ידידות למקום. השיק הוא לחלוטין זוזוברה (ווגאמאמה למי שמתעקש): שולחנות נמוכים יחסית ושרפרפים נטולי משענת במקום כיסאות. מי שיש לו בעיות גב, זה לא המקום בשבילכם.
התפריט כולל מספר מסלולים קבועים מראש, כשהכי יקר עולה 119 והזול ביותר 79 ש"ח. האמת היא שאני לא ממש זוכר מה היו המנות האחרות כי כולנו הזמנו את הפקין דאק אבל במסלול הכי זול יש גם חצי מנה.
בנוסף למנה העיקרית הארוחה כוללת צלוחית קטנה של מרק צח, בחירה בין באו מאודה ודים סאם, תה סיני, מנת ירק - באק צ'וי עם פטריות, תרד, שעועית סינית, רובם מאודים בסגנון הסיני הקבוע, ומספר מזטים שמוגשים פר שולחן - בוטנים, פטריות, חצילים, כרובית.
אז מבחינת ה- VFM המסעדה לוקחת בגדול. מקבלים המון תמורה לכסף.
לגבי התוספות: הדים סאם אחלה, הבאן הבשרי גם בסדר אם מביאים בחשבון שבאן סיני מאודה זה לא הבאן הכיפי של ויאטנם כמו שיש למשל בוונג, זה בצק מאודה, שיוצא לבנוני וקצת חלבי כזה עם מילוי, אבל זה אכן סיני אותנטי (האמת, הבצק אפילו קצת יותר פלאפי ממה שאני זוכר, אבל אולי אכלתי בסין באן גרוע) , ועל אותנטיות משלמים.
המרק הצח ממש מהנה וכולנו אהבנו אותו.
הירקות המאודים... באק צ'וי אף פעם לא היה אהבה גדולה שלי אז אני לא יכול לבשר על בשורה קולינרית גדולה כאן, שוב, ענין של אותנטיות, הסינים אוהבים לאדות כל דבר אז סלט שם זה עניין חם ומלא מים ומה שקיבלנו נראה אותנטי למדי (כמובן בלי התבלונים המוזרים של סין, בארץ לא אוהבים את תערובת חמשת התבלינים).
המזטים היו חביבים מאוד, למרות שנאתי העזה לחציל טעמתי גם אותו ונהניתי. הפיטריות (שיטאקי או משהו דומה) היו ממש טובות. הבוטנים איפשרו לי להרשים בכישורי הצ'ופסטיקס שלי.
ועכשיו לעיקר - הפקין דאק. הפקין דאק מוגש בסגנון הסטנדרטי, עם פנקייקס, בצל ירוק, מלפפון, רוטב מתקתק וכמובן אורז. בניגוד לסין (אבל כמו בלונדון) הטבח לא יחתוך את הברווז השלם מול עיניכם, כאן לא תקבלו חלקי ראש, והנתחים הם ללא עצמות. עד כאן אין הפתעות.
כאן לצערי אני נאלץ לקטוע את רצף התשבוחות. הדבר הכיפי בפקין דאק הוא שהברווז נצלה בצורה מאוד ספציפית לפני שהוא נחתך, כך שהעור שלו מקבל מרקם מנופח, פריך ונהדר. לטעמי, העור בפקין דאק הוא ה-דבר החשוב במנה. בעצם לא רק לטעמי: אם תבדקו בויקיפדיה, הקריספיות של הסקין וחשיבותו מוזכרים במשפט השני שמתאר את המנה. וכאן זה פשוט לא היה. שלא תבינו לא נכון, יש מלא בשר ברווז והוא אחלה, אבל העור היה רך ודק וזה פשוט לא היה "זה" - זה לא הדבר שיצר לי את הקרייבינג שבגללו הגעתי לשם.
אז זהו. אם אתם רוצים מקום נחמד לאכול בו ארוחה מעניינת במחיר שווה לכל נפש, אני מבטיח שתהנו שם. אם אתם רוצים לשחזר חווייה ספציפית כמוני, תאלצו לחכות למקום אחר (או אולי לחכות שהמקום ישתפר מהבחינה הזו).
