פראבדה מזמן כאן

פראבדה מזמן כאן

דברי ההספד על מאיר שמגר שהלך לעולמו, נשמעים כאילו נלקחו מתוך העיתון הידוע "פראבדה" (אמת) שיצא לאור בבריה"מ לשעבר.

"איש שלטון החוק וחופש הביטוי, פורץ דרך", ומה לא .

שמגר היה איש מרשים ללא ספק. גבה קומה מתבטא בצורה רהוטה וסמכותית ובעל קול רועם. אבל אלה היו הדברים היחידים המרשימים אצלו. בכל היתר לא היה מקום להתגאות.

כמה דוגמאות-

1. שוד העתיקות של משה דיין. הלה נהג לצאת לחפירות אריכאולוגיות ולקחת לעצמו את העתיקות שמצא ואחר כך למוכרן בכסף מךא. לפי החוק העתיקות היו שייכות למדינה. שמגר היה אז היועמ"ש לממשלה ולא שמעתי שהוא הורה על חקירה פלילית נגד דיין. שמגר מונה לתפקידו על ידי דיין.

2. ועדת החקירה שבראשה עמד לחקירת הרצח שביצע ברוך גולדשיין במערת המכפלה הסתיימה ללא מסקנות אישיות נגד איש מהמעורבים במחדל האבטחה.

3. העתירה לבגצ נגד החנינה לאנשי השב"כ שרצחו 2 מחבלים בדם קר, נדחתה בדעת רוב של שמגר.

4. חופש הביטוי. נגד ח"כ שולמית אלוני הוגשה עתירה לבגצ על אי העמדתה לדין בעקבות ביטוים שהשמיעה נגד שופט ביהמ"ש העליון. היא טענה שיש שופטים שמתמנים על תקן השופט הדתי בביהמ"ש העליון ואתם יש תמיד בעיות (רכטמן נ' לשכת עורכי הדין).

כל בר דעת יסכים שאלה דברי בקורת לגיטימיים. אפשר להסכים אתם ואפשר שלא, אך מותר להשמיעם. חופש הביטוי מגן לא רק על דברים שמסכימים אתם אלא בראש וראשונה על מה שלא מסכימים.

את חוות הדעת המרכזית כתב שמגר. האם הסכים עם העקרון? בכל פסק הדין לא מופיע חופש הביטוי אפילו פעם אחת. ודוק-לא מדובר בפסק דין של ראשית ימי המדינה, אלא מסוף שנות ה-80 שנים רבות אחרי בגצ קול העם שהניח את היסוד לחופש הביטוי. בפסק דין קצר קבע שמגר שדבריה של שולמית אלוני נאמרו במסגרת החסינות שהיתה לה כחברת כנסת. את דברי הבקורת שלה קטל מכל וכל וציין שאין מקום לבקורת אישית על שופטים. יש להתייחס להחלטותיהם בכבוד לא רק כשמסכימים אתן אלא בראש וראשונה כשלא מסכימים.

וכדי שלא יישאר ספק לא נראה שהוא שינה את עמדתו. אהרון ברק סיפר ששמגר נפגע מהבקורת המוטחת בבתי המשפט גם לאחר פרישתו. הוא לא עשה חשבון נפש (וכמובן שגם לא ברק) האם הבקורת מוצדקת או האם שופטים תרמו בהתנהלותם האישית למרירות הקשה בציבור.

אני נגד שטיפת מוח. על כל שליט אבסולוטי במדינה לא דמוקרטית שהלך לעולמו, שופכים כלי התקשורת בארצו, גלים של הערצה אין קץ. נדמה שאין חדש תחת השמש ומה שקורה בצפון קוריאה קורה גם כאן.
 

קלייטון.ש

Well-known member
מקובל שכשאדם מת אומרים עליו רק את שבחו

בדברי הספד לא מספרים בגנותו של המת. זה מנהג כזה של בני תרבות. אפשר לספר בגנותו של המת אחרי השבעה או אחרי האזכרה, ויש עוד שנים רבות אחרי כן. הסיבה לכך היא שברור שאין מי שלא ניתן לומר עליו דברי ביקורת, במיוחד לא על מי שפעל רבות ועשה מעשים רבים וקיבל הרבה החלטות. בוודאות יימצא מי שלא אהב משהו מאלה, והוא כבר יביע את דעתו. אין בכך משהו מיוחד ויש זמן ראוי לעשות זאת.
 
למעלה