פרארה. ביקרתי בעיר פעמיים, ליום אחד בכל פעם, בשנים 2006
ו-2011. בשתי הפעמים באתי לתערוכה זמנית כמוה יש מדי פעם באגף החדש של הגלריה הלאומית בפרארה. מלבד זאת, כמובן, התחקיתי קצת אחר צעדיו של ג'ורג'ו בסאני (מחבר ה"גן של פינצי קונטיני" ואחרים), ביקרתי בקברו, ראיתי את העיר הימי-בייניימית, ביקרתי בכמה ארמונות אצולה קטנים יפהפיים פתוחים לביקור, ראיתי את העיר הרנסנסית, טיילתי מעט על החומה. משנת 2011 רציתי לחזור לכמה ימי לינה.
הרגשתי שאני רוצה לראות אותה בשקט ולעומק. והיא התאימה למקום לינה גם לאמא שלי, כי היא עיר רגועה ונעימה כל כך. מצאנו גם קונצרט ברמה גבוהה ביותר עם מבצעים שרק לפעמים מופיעים בערי שדה, אז מובן שזו היתה בחירה טובה. לנו במלון De Prati בשני חדרים גדולים מחוברים, עליהם שילמנו 150 אירו, היתה גם ארוחת בוקר טובה ונהנינו מאוד מהמלון, המלא יצירות אמנות חדשות. אך הבניין ישן. שילוב מעולה. החדרים שלנו היו שקטים מאוד. מושלם.
הלכנו הרבה בעיר, נכנסנו לכמה ארמונות קטנים, היה לנו מזל שהיה קונצרט של מוזיקת בארוק (בנוסף לזה שקנינו לו כרטיסים, בתיאטרון העירוני, באולם שהוא עצמו חוויה, משנת 1790) באחד הארמונות לו יכולנו להכנס חינם כי היה לנו "כרטיס פרארה" ליומיים. זה היה מושלם: קונצרט תחת הקשתות, אקוסטיקה מושלמת, ביצוע טוב של סטודנטים ואחר כך טעימות יין. עם חופש מלא לבקר בחדרי הארמון.
הלכנו גם לאורך החומה, כמעט את כל 9 הקילומטר שלה, היא מקיפה את העיר מצדי צפון, מזרח ודרום וקשה להאמין שיש טבע יפה כל כך, שופע, ושקט כזה, בפאתי עיר.
זו עיר נפלאה גם כי היא מקיימת עירוניות מושלמת במרכזה, מה שלצערנו אין לנו כן בישראל, אפילו לא בעיר אחת. כל מרכז פרארה נתון כולו להליכה ברגל ולרכיבה, והרחובות והפיאצות מלאים בערבים, בתושבים, מעט תיירים, מכל הגילאים, הצעירים עד המבוגרים ביותר.
התפריט הפרארזי הטיפוסי עשיר מאוד בבשר ובפסטות ממולאות, אנחנו לא אוכלות את הרוב כך שאכלנו קצת פסטה ממולאה בדלעת ובדג חרב באוסטריה ותיקה מאוד שחלקה הופך בערב בר, ארוחה מעולה אחרת במסעדת דגים שמציעה עסקית בצהרי ימי חול, וארוחת ערב מעולה בבית קפה שמגיש גם מנות מעולות גדולות. מושלם ללא יוצא מן הכלל: Osteria I Quattro Angeli, Ristorante .
Lotregano, Papparè Ferrara
אני שמחה שיש לי סיבות לחזור לפרארה בעתיד (היא הצטרפה לרשימת הערים הפוטנציאליות בהן ארצה לגור באיטליה), למשל העובדה שפאלאצו סקיפנויה (בית המלחמה בשעמום), שהוא האטרקציה האמנותית של העיר, עובר עכשיו שיפוצים לאחר הרעידה של 2012 וייפתח שוב רק בשנה הבאה. ויש עוד כמה אתרים שלא הספקתי אותם. היינו בגלריה הלאומית היפהפיה, מקום שאוכל לבלות בו חצי יום אבל אמא שלי, כך שביקור ארוך שם הוא משאת נפש. בעתיד.
http://www.hoteldeprati.com/1
הקתדרלה המצולמת כאן מן הצד (חנויות למטה), בחזית יש לה פיגומים עכשיו. היה נעים שבמהלך ביקורינו הוסרו הפיגומים מחזית ימין ואחר כך משמאל. המרכז יותר עשיר כך שייקח זמן עד ששם יורדו הפיגומים וגם הפנים של הכנסיה אינו ניתן לכניסה כרגע. אבל זה היה יפה, לצפות בעירומה המתחדש, בשידור חי מדי יום.
כמובן שכחתי, הטירה, זו של שושלת אסטה, Este, ששלטה בעיר ויצרה בה חצר רנסנסית מלאת תרבות ויצירה בחלק מן המאות ה-15-16. וגם הרובע היהודי, הגטו לשעבר, בית הספר שלימד בו בסאני. כולל שלטי הזיכרון לגירוש הנאצי.