The fairy girl
New member
פרדוקס
לכן איני יודע כיצד יכלו הרופאים ליד מיטת החולה להרשות לעצמם, מבלי להתייחס בתשומת לב לסימפטומים ומבלי לתת להם להוביל לטיפול, להסיק ולגלות, מה צריך לרפא במחלה, בעודם מעמידים פנים בשחצנות שהם יכולים בלי לשים לב לסימפטומים, לגלות את השינוי שקרה בתוך האורגניזם, ולהחזיר את המצב לתיקונו בעזרת תרופות (בלתי ידועות) ושתהליך כזה יכול להיקרא טיפול רציונלי ויסודי. העניין, אם כך הוא מה שניתן לתפוס חושית בתופעות שהמחלה מציגה, המחלה עצמה בעיניו של הרופא, מכיוון שהוא לעולם לא יכול לראות בעיניו את הישות הרוחנית של המחלה או את כוח החיות. גם לא הכרחי שהוא יראה זאת, אלא רק שהוא יוודא את פעולותיה החולניות, במטרה שהוא יוכל לפיכך לרפא את המחלה. אחרת מה יש לאסכולה הישנה לחפש בפנים הנסתר של האורגניזם, בתור הגורם הראשוני של המחלה, בזמן שהם דוחים את אובייקט הריפוי ובזים בתיעוב לייצוג העדין של המחלה, הסימפטומים, שבאופן כה פשוט פונים אלינו? מה עוד הם יבקשו לרפא במחלה, חוץ מאלו? * בכל הזמנים, רופאי האסכולה הישנה, בלי לדעת כיצד להעניק הקלה, ביקשו להלחם ואם ניתן היה, גם לדכא ע"י תרופות, סימפטום בודד במחלה. זהו תהליך חד-צדדי, אשר תחת השם טיפול סימפטומטי, עורר בצדק בוז אוניברסלי, מכיוון שבעקבות כך לא רק שלא הורווח דבר, אלא אף עשה נזק רב. סימפטום אחד מכל אלו איננו המחלה כולה כמו שכף רגל אינה האדם כולו. תהליך זה ראוי לגינוי, שסימפטום בודד זה טופל רק ע"י תרופה אנטגוניסטית (אם כך רק בדרך מחלת-ניגוד והקלה מסויימת), שבעקבותיה, אחרי שיפור מסויים, חלה רק החמרה. (מתוך סעיפים 6 ו-7 באורגנון) לאור מה שכותב האנמן, איך אפשר להיות גם רופא וגם הומאופט? הסתירה פה מהותית מיסודה. לשקר יש רגליים וחלוק לבן?
לכן איני יודע כיצד יכלו הרופאים ליד מיטת החולה להרשות לעצמם, מבלי להתייחס בתשומת לב לסימפטומים ומבלי לתת להם להוביל לטיפול, להסיק ולגלות, מה צריך לרפא במחלה, בעודם מעמידים פנים בשחצנות שהם יכולים בלי לשים לב לסימפטומים, לגלות את השינוי שקרה בתוך האורגניזם, ולהחזיר את המצב לתיקונו בעזרת תרופות (בלתי ידועות) ושתהליך כזה יכול להיקרא טיפול רציונלי ויסודי. העניין, אם כך הוא מה שניתן לתפוס חושית בתופעות שהמחלה מציגה, המחלה עצמה בעיניו של הרופא, מכיוון שהוא לעולם לא יכול לראות בעיניו את הישות הרוחנית של המחלה או את כוח החיות. גם לא הכרחי שהוא יראה זאת, אלא רק שהוא יוודא את פעולותיה החולניות, במטרה שהוא יוכל לפיכך לרפא את המחלה. אחרת מה יש לאסכולה הישנה לחפש בפנים הנסתר של האורגניזם, בתור הגורם הראשוני של המחלה, בזמן שהם דוחים את אובייקט הריפוי ובזים בתיעוב לייצוג העדין של המחלה, הסימפטומים, שבאופן כה פשוט פונים אלינו? מה עוד הם יבקשו לרפא במחלה, חוץ מאלו? * בכל הזמנים, רופאי האסכולה הישנה, בלי לדעת כיצד להעניק הקלה, ביקשו להלחם ואם ניתן היה, גם לדכא ע"י תרופות, סימפטום בודד במחלה. זהו תהליך חד-צדדי, אשר תחת השם טיפול סימפטומטי, עורר בצדק בוז אוניברסלי, מכיוון שבעקבות כך לא רק שלא הורווח דבר, אלא אף עשה נזק רב. סימפטום אחד מכל אלו איננו המחלה כולה כמו שכף רגל אינה האדם כולו. תהליך זה ראוי לגינוי, שסימפטום בודד זה טופל רק ע"י תרופה אנטגוניסטית (אם כך רק בדרך מחלת-ניגוד והקלה מסויימת), שבעקבותיה, אחרי שיפור מסויים, חלה רק החמרה. (מתוך סעיפים 6 ו-7 באורגנון) לאור מה שכותב האנמן, איך אפשר להיות גם רופא וגם הומאופט? הסתירה פה מהותית מיסודה. לשקר יש רגליים וחלוק לבן?