פרה עיוורת

[TheHock]

פרה עיוורת

בעקבות תפסוני של שרמפי... הורים זה עם עיוור - אנ לא חושב שניתן להתווכח על זה... אני בטוח שלכל אחד מאיתנו יש קטעים שהוא היה בטוח שההורים גילו ובסוף NADA. אם יש משהו מעניין אנא רישמו

 

[שרימפיניון]

סיפור שהיה כך היה

לא רבים יודעים את זה. בעצם אולי הרבה. בלופ. אני אוהב לכתוב. לפני קצת יותר מחצי שנה הייתי בעיקר משתמש במחברות לכתיבת שירה או לציור. הממ..והיתה לי מחברת מיוחדת שכתבתי בה שירים שבואו נגיד את זה ככה, יכלו להסגיר הכל עליי. נהגתי להחביא אותה מתחת למזרון(טיפ:זה לא עובד). יום אחד, המחברת פשוט נעלמה. פוף. כאילו לא היתה. חשדתי דווקא באחי ולא באמא או בעוזרת כי גם כשהיא מחליפה סדין היא לא מרימה את כל המזרון ואם היא מרימה אז היא משאירה דברים במקום בדרך כלל(רובוטית שכזו). למה אחי?! זה סיפור ארוך, אבל אני האמנתי שהוא לקח לי אותה והולך להראות אותה להורים שלי. למחרת חשבתי שיכול להיות שלא...יכול להיות שסתם שמתי את זה במקום אחר, ואני אחפש במגירה או משהו. אז פתחתי מחברת חדשה, ולא ממש למדתי מהלקח של לא להחביא מתחת למזרון. וגם הפעם זה נעלם. הפעם הייתי משוכנע, לא מצאתי את המחברת הקודמת, או שזה אחי הגדול, או שזו אמא. אחרי הכל, גם היא חטטנית לא קטנה. נורא נורא פחדתי. כי לפני שהמחברת נעלמה טרחתי לשנות מילים מזכר לנקבה כדי לגרום לדברים להסגיר פחות. ועדיין זה נעלם...ועדיין הייתי בטוח שמי שהגיעה אל ידו המחברת הקודמת מחזיק גם בחדשה. אמרתי לעצמי, שאם זה אחי והוא הולך להשתמש בזה נגדי זה לא טוב. ואם זו אמא זה לא טוב כי דבר שכזה עדיף שאספר בעצמי, למרות כל הקושי. עזרתי אומץ... יצאתי מהחדר לסלון, אבא ישב שם עם אמא. ישבתי דקות ארוכות לידם, ולא ידעתי איך להתחיל לדבר. אבא הלך לישון, הוא תמיד הולך לישון בשעות מוזרות. שעות של אבות....או אפשר גם לומר שעות של אבא שלי. נשארתי עם אמא, והיא הסתכלה עליי וידעה שאני רוצה לספר לה משהו... "תגיד, אתה רוצה לספר לי משהו? אני מרגישה את זה...". ואני-"למען האמת כן.". התקרבתי אליה ישבתי ממולה עם כסא מהשולחן אוכל....והתחלתי- "אמא, נכון אתם תמיד אומרים שהכי חשוב לכם זה שאנחנו נהיה מאושרים

. אמא:"אתה יודע שכן". אני: "אז אמא, אני הומו". ככה פחות או יותר היתה היציאה שלי מהארון כלפי אמא. ולמחרת סיפרתי לאבא, או יותר נכון, אמא סיפרה לאבא וביקשה שאספר לו ואתנהג כאילו אני לא יודע שהיא סיפרה לו.

בכל מקרה....למה סיפרתי לכם את הסיפור הזה

כי המחברת הראשונה שלי, או שזו היתה השניה, התגלתה חודשיים בערך מאוחר יותר בארון הספרים שלי. השאלה הנותרה היא מי שם אותה שם

והשאלה השניה הלא פחות מעניינת היא מה קרה למחברת השניה

גיליתי לכמה זמן שקרוב לודאי שאמא שלי לא ידעה בכלל, גם כשסיפרתי לה היא אמרה לי כמה היא אוהבת אותי ושאלה מדוע לא סיפרתי לה, כי אחרת איך היא יכלה לדעת

לקראת החצי שנה היא ישבה איתי לשיחה שקשורה למישהו שלמען האמת, השם שלו, היה מוזכר באחת המחברות. וסיפרה לי שהיא מרגישה שפעם היינו(אני והוא) הרבה יותר קרובים והיום אנחנו הרבה יותר מרוחקים, היא הוסיפה לציין שאותו אדם פגע בי נורא. וזה נורא מוזר...כי...זה נכון. האם היא קראה אחת המחברות? האם היא ניחשה? איך הגיעה אחת המחברות לארון הספרים שלי? כל זאת ועוד אני ממש בספק אם אדע...בלופ. (מצטער אם שעממתי אתכם)

 

[theshadow3]

סיפור מתח...

TO BE CONTINUED... אני חייב להגיד שזה נשמע מה זה מלחיץ לספר להורים!!! סיפור יפה, בכל זאת

 

[הרמיוניDanger]

איזו משפחה חמודה ^_^

 

[FireDragon]

או! גם לי יש!

גם לי יש כזאת מחברת... ויש בה סיפורים, וקטעים, ושירים שמסגירים בערך כל מה שיש להסגיר... אבל אצלי היא נמצאת במגירה שנעולה די טוב. (מנעול שידיד טוב שלי הצליח לחבר לו גם אזעקה). היא לא נאבדה לי בחים כי אני שומר עליה מכל משמר, ויום אחד אני חושב על לפרסם אותה. בעיקרון היא מחולקת לשני חלקים- סיפורים קצרים, שירים ושקטעים. והקטע השני- סיפור אחד גדול שמתעד את כל החיים שלי מהרגע בו עלתה השאלה "האם אני הומו?" לראשי בראשונה. הוא כמובן כתוב בגוף ראשון, ולא בתור יומן אלא בתור עלילה. אבל מה שמיוחד בו זה שאין בו צנזורה, אין הסתרות. כל מה שקרה (-כל- מה שקרה) כתוב שם. כמובן שיש חלקים שפחות מפורטים, לנוחיות הקוראים, אבל בעיקרון הכל שם. אין לי מושג למה אני משתף אותכם בזה...אבל...בא לי

 

[sarah]

איזה סיפור... ../images/Emo13.gif

 

[לירונדה]

לדעתי..

אם היא קיבלה את זה ככה...והיא פתוחה איתך בנושא, אולי תשאל אותה?

 

[הרמיוניDanger]

למה שהם יגלו?

למה מי משתף אותם? מי מדבר איתם? גיחיחי האמת היא, שאף פעם לא היה אכפת לי ממש מה ההורים שלי חושבים שאני ולכן לא טרחתי לדבר איתם על העניינים האלה בכל מה שנוגע אליי. חשבתי: מה אכפת להם? למה שלמישהו יהיה אכפת בכלל? את מי זה מעניין? למה, שיעניין אותם אם אני אוהבת בנים או בנות או בלונדינים או גבוהים או נמוכים או אני יודעת מה והרי כל אלה העדפות.. את מי מעניין בכלל מה ההעדפות שלי? (אלא אם כן הוא רוצה משהו איתי או משהו כזה

) למה למה למה? למה לשתף אותם במה שלא מעניין אותם בכלל? מצד שני, אני בניגוד אליכם - לא "פחדתי" ש"אוי ואבוי רק שלא יגלו שאני הומו/לסבית/בי/וכו´ כך שמעולם לא היו לי ממש קטעים כאלה. רק לפני כמה זמן היה את הקטע הזה שדברים נפלו בבום על ההורים שלי בכל מה שנוגע למיניות שלי (מעדיפה לא לפרט. כן כן אני יודעת שאני אדם סגור ומרוחק

) בכל אופן, עד כאן זה היה בכל מה שקשור ליחסים הטרוסקסואליים. אז יום אחד אבא שלי איכשהו הגיע איתי לנושא של משיכה לנשים.. אז אמרתי לו: "טוב, אה.. תראה..." והוא .. (זה היה מצחיק

) התחיל: "גם את? כמו כל המשפחה הזאת! מזיינת כל מה שלא בורח מספיק מהר.."

אבל מיהרתי להשקיט אותו (הוא השתולל שם.. חח) ואמרתי לו, שזה לא סופי ^_^

 

[TheHock]

כמו כל המשפחה?

אנחנו מפספסים משהו?

 

[הרמיוניDanger]

../images/Emo6.gif אתה לא רוצה לדעת...

בוא נומר ככה: יש סיבה לזה שאני מתייחסת כל כך בקלות לכל הקטע של ה"אני הומו? אני לא הומו? בל בלה בלה?" יחסית לכם.. שאצלכם זה ממש עניין רציני והכל ללכת, ולמי כדאי לספר, ואיך הם יגיבו.. אצלי זה לא ככה! ^_^ ואני גם חושבת שהמשפט הזה שהוא אמר תיאר טוב את המצב שלי ^_^

 

[הרמיוניDanger]

הממ.. וחוץ מהמשפחה,

לא נראה לי שאם בסוף יצא שאני לסבית או כל דבר אחר שהוא לא סטרייט, לא נראה לי שהחברים שלי ממש יופתעו

אני די מוזרה כזאת בלי קשר, ואני כל כך פתוחה לדברים בכלל. ואני לא חושבת שיעשו סיפור גדול אם זה יוודע בשכבה שלי, ואפילו למורים, כי גם *הם* חושבים שאני מוזרה, וילדים מפגרים וערסים במילא נהנים לקרוא לי "פריקית" ופרחות מטומטמות במילא אוהבות להגיד לי שאני לסבית ועוד כל מיני שטויות כאלה, (כאילו שאני שמה עליהם..

נראה לי שעם הזמן למדתי להינות מההערות האלה, אז אני לא סובלת או משהו..) וחוץ מזה שתמיד אני עושה צחוקים וכאלה שהאחרים לא עושים, נגיד היום בבוקר איזה שני ילדים מהכתה שלי *אוף-טופיק במסווה**אוהבתתתתתתתת אוף טופיק!!!* היו בבוקר, הבת ישבה על שולחן והבן עמד מולה ואיים לשפוך עליה מים מבקבוק. אבל בצורה חביבה כזאת, לא בצורה ערסית. והיא כל הזמן אמרה לו: "די..לא נו, אל תשפוך" ושיעמם לי סתם, אז אמרתי לה: "מה, את לא אוהבת כששופכים עלייך?" או משהו משוגע כזה, ואז ברחתי ואחרי שתי שניות היא קלטה את זה והם התחילו לצחוק.. וזה היה מאוד משעשע.

ולא יודעת, אני לא מכירה עוד הרבה אחרים בשכבה שלי שעושים ככה, אבל אני רואה שזה גורם לאנשים לחשוב שאני מיוחדת, ושנונה, או משהו כזה.. אבל מצד שני הם גם יכולים לראות שאין לי בעיות להתבדח על נושאים כמו מין (שבשבילם הוא נושא מאוד גדול וכבד, ולא קליל כזה שאפשר להזכיר אותו הרבה בצחוק וכאלה..) אבל בכל אופן, אני חושבת שהם די מוכנים לכל דבר כשזה נוגע לי

כן כן. אצלי כ-ל השטח כבר מוכן לכל מצב שלא יבוא. ולכם לא! יאי לי.

איזה מזל שאני פסיכית קופצנית עם 14 שנה של ניסיון עם ערסים.

 

[ליאוריק 17]

אצלי זה היה די שונה

(הי כולם, אני חדש פה....) אני הגעתי לשלב שכבר ממש רציתי שההורים ידעו כי כבר לא רציתי להסתיר את זה מהםהייתי משאיר את הזמן הוורוד על השולחןבחדר עם הכותרת למעלה הזמנות למסיבות גייז על השולחן קיוויתי שהם יגלו את זה בעצמם כי אני שונא את הקטע הזה של לספר בעצמי. (אפילו ביקשתי משחברים שלי שיספרו עליי אם שואלים ושלא יסתירו כי בתכלס זה רק חוסך לי כח ועצבים...)

 

[TheHock]

מזכיר אצלי

הייתי משאיר את הצ´אט פתוח במחשב, זמן הוורוד על השולחן - חצי עיר ידעה עלי

אבל שסיפרתי להורים גיליתי שהם לא חשבו בכיוון אפילו... (לפחות אח שלי לא עיוור הוא גילה לבד)