פרה פרה

פרה פרה

שוואיה שוואיה,
פרה פרה,
הכול נזרק לתוך פח אשפה
אין רעיון,
ואין תקווה

הכול קיים,
הכול מזמן כבר הומצא
הכול נאמר, הכול נכתב, הכול נחשב
כולל מה שאני כותב עכשיו

אז איך זה שאתמול בכל זאת הצלחתי?
איך זה שמצאתי חור שאפשר לסתום?
למה אני לא מוצא אחד היום?

אין שנייה של השראה פתאומית
גם לא דקה של התגלות אלוהית
אין סיבה לקפוץ בהתלהבות כזאת
שבועות עד שעולה עוד שורה
חודשים תקוע במגירה
לא ממש מדוייק,
ולא מספיק חזק

אז איך זה שפתאום בכל זאת החלטתי,
שאחרי הכול מצאתי עוד פתח לאטום?
הנה, מצאתי לי אחד כזה היום
שצץ משומקום

פרה פרה
 

Maldini Girl

New member
המממ

זה כייפי. מסוג הקטעים של "וואט יו סי וואט יו גט" אין פה איזה מסר נסתר.

הפריע לי הבית של השאלות, לא יודעת למה, פשוט לא אהבתי שיש בית שלם של שאלות.

מצד שני, הפתיחה מקורית, לא צפיתי מה אני הולכת לקרוא מהכותרת, מה שעניין בי סקרנות.
גם מאד הזדהיתי עם הנושא הכללי של השיר, אחחח מחסומי כתיבה.
 
תודה על הביקורת


למען האמת אני תמיד מרגיש במחסום כתיבה, ובגלל זה אני מרגיש כאילו השירים שאני כותב הם מעיין סחיטה איטית ומלאת היסוסים של מה שיש לי לכתוב, יותר מאשר "זבנג! בום! איזה שיר יש לי!".
 
אהבתי

מתאר יפה מאוד את התהליך של כתיבת שיר, וזה דבר שלא מעט אנשים עשו בעבר אבל לא נפלת לקלישאות, ועשית את זה באופן די שנון (הבית של ה"אין שנייה..." קצת פחות מוצלח).
 
למעלה