פרוייקט פסיפלורה
יום שישי לזכותי יאמר שהלכתי לישון לפני 11 בלילה. קמתי רענן עד כאב כדי להספיק להגיע לשיעור בשעה 8. כן, חום יולי אוגוסט, ואני לומד. סמסטר קיץ קוראים לזה. אשרי המאמין שאפשר ללמוד ככה. התיישבתי בספסלים האחוריים. לידי היה דלי שחור. השיעור דווקא מעניין, המון דוגמאות מהשטח, בדיחות נחמדות של המרצה, מהדוקטורים הקרועים האלה. לקראת אמצע השיעור חשיבות הדלי הובנה בהחלט. מים החלו לטפטף מהתקרה, בדיוק עלי. איך זה שמבין כל המקומות בעולם, בחרתי לשבת דווקא שם? הזהרתי את הבחורה שישבה שורה לפני והיא התקדמה קצת. אחרי חצי שעה של טפטוף מעצבן (נסו אתם ללמוד ביולי כשכל שניה ורבע נשמע צליל טיפת מים שפוגעת בדלי. זה מטריף! לפתע החברה של אותה בחורה שהזהרתי פונה אליה בבעתה :"תראי, יורדים מים" בוקר טוב באמת, היא ענתה לה, למה את חושבת שיש רעש מעצבן של טפטוף? "אה, חשבתי שהוא (כלומר אני, ל.ל) עושה רעשים עם העט, פותח וסוגר. (גאון זאתי). השיעור נגמר בסוף, תוך כדי מתן תרגיל לשבוע הבא. אבל זה שעור ראשון, תתן לעכל את המשמעות יאללה, לבירה. ירושלים יעני. לא מצאתי חניה. חניתי במקום לא בדיוק חוקי ומסתבר שלמזלי בחורה שעמדה ליד האוטו הצליחה לשכנע את הפקח לרשום דו"ח. מצאנו מקום חדש, הלכנו להופעה במדרחוב. נחמד. עם המזל שלי איכשהו נדחקתי בדיוק למקום בו אנשים עוברים ממקום למקום, וכל הזמן הזיזו אותי. עד שהגיע איש בן 50 עם כרס איומה ומוצקה שנתקעה לי בגב ולא נתנה לי כל אפשרות מילוט. לבית הגעתי בחצות וקצת אחר יעוד כמה דברי עשייה שנעשו בבתים של אחרים, תוך כדי מסקנה שה VOD זה אסון, למי שאין לו טעם זהה לחברים שלו. שבועיים למצוא סרט שכולם אוהבים. יום שבת , שתיים בצהריים. היא רוצה עוד ירושלים. אבל אתמול היינו!! וכבר מאוחר בכלל. לא כל כך עזר לי, קול תחנונים נשי זה קול שקשה לעמוד בפניו. מה עוד שנהניתי יום קודם אז לא הייתה לי שום יכולת לתרץ. הגענו ב-5 לערך. אספנו אישה צעירה ואת אחותה הצעירה, שברחה ממני כאילו חשבה שאני צביקה פיק אחרי פרידה משירה שמחפש יורשת עצר. אבל לאט לאט גילינו (אני והאחות) מכנה משותף בולט: שנינו שמאלים וידוע ששמאליים גאונים. עיניה מיד בהקו ולפתע משהו מוכר התקרב לעברי. היא הניפה כף ידה השמאלית כשהיא פרוסה לפני ואמרה :"תן כיף" יאאאא פתאום נזכרתי מה זה!! ככה היינו עושים כשמזדהים. זה אומר שיש הזדהות האמון נבנה, החומה בוקעה. ההזדהות שלי איתה מעט נפגעה כשהיא אמרה שמתמטיקה בשבילה זה אתגר, ואני מייד הפלגתי בניחומים שלא נורא, גם אני קיבלתי 23 ב-5 יחידות במתמטיקה ושזה באמת אתגר אבל יהיה בסדר. היא הסתכלה עלי במבט מוזר ואמרה :"זה לא אתגר, אני באתגר. אתגר זו יותר מהקבצה א'" מה זה, אפילו ילדה בת 13 יותר חכמה ממני? טיילנו טיול רגלי (קצר לשמחת רגליי) הגענו להר הצופים. לפתע עברו מולנו 3 ילדים בני דודים עם כלכלב פינצ'ר מעורב נגר אחריהם בחגורה מאולתרת. הוא היה רזה מאד, פצוע בזנבו, שהיה מוטל עצבובי לכיוון הרצפה. הוא קפץ עלינו בשמחה וממש לא רצה לחזור אליהם. ריחמנו עליו. חזרנו אל הילדים ואחר משא ומתן קצר, קנינו אותו מהם ב-60 שקלים.הם לא התביישו לדרוש 100. ואז התחיל פרוייקט פסיפלורה (השם הזמני של הכלבלב). בשיתוף פעולה מבריק הכנסנו אותו לרכב ונסענו לכיוון הבית בירושלים, תוך כדי ויתור על ארוחה וסרט. אתם חושבים שהכלב העריך? ברור שלא! דמיינו לכם פרצופם של 4 אנשים סגורים ברכב ממוזג כשכלב כזה קטן מפליץ בגדול . אלוהים, הזוועה באפינו הייתה קשה. האכלנו אותו , השקינו אותו, אמרנו שלום ותודה למדריכי התיירים שלנו (מדריכת איכות הייתה היא. תפנה פה ימינה, היא אמרה, אבל רק שעה אחרי! שכבר עברתי את הפנייה) הכלבלב המתוק נרדם במהרה. היה לו קשה להיפרד מברכיה הנוחות של אותה אחת שישבה לידי והרגשתי בדרך לביתי, שרק אני והוא באוטו, הרגשתי ניכור מצידו ובוז עז על שהוא נתקע איתי. בביתי עשינו לו מקלחת. נעלנו את הכלב שלי בחדר , כי המפגש ביניהם לא יגמר טוב. כמה מוזר לכבס כלב בכיור, איזה תענוג זה. את הכלב שלי אני מכבס בדרך כלל בבריכה אולימפית הוצאנו אותו לישון בגינה והוא באמת היה מותק, לא בכה בכלל. על הבוקר נסעתי לכלביה של ידידה טובה שלי, מותק היא, דאגה לנו שיפתחו אותה על הבוקר, ומסרתי אותו לטיפולם ובתקווה שימצא בית נורמאלי בקרוב. ואם למישהו מכם יש רצון עז לכלב מתוק, פסיפלורה מוכן לאימוץ. בכלביה דרך אגב, יש עשרות מתוקים כאלה, לכל המעוניין. הערות קלות קלון לר', המבריזה התמידית (שקלנו להודיע לה :"אנחנו מתחת לבית שלך, תרדי. הרעיון נפל בגלל פגם קטן מאד כשהבנו שאנחנו בעצם לא יודעים איפה היא גרה. יכול להיות שהיא לא באמת קיימת וזו גרב ממולאת בחול עם חוטי חשמל שמפעילים אותה האיראנים) בריאות לנ', הנושמת בכבדות. מי יתן שתמצאי כיס אוויר איכותי שיספיק לך ל-30 שנים לפחות.למה רק 30? כי אם לאיראנים יש גרב חשמלית בתוך ירושלים, סביר להניח שהסוף של כולנו קרב
יום שישי לזכותי יאמר שהלכתי לישון לפני 11 בלילה. קמתי רענן עד כאב כדי להספיק להגיע לשיעור בשעה 8. כן, חום יולי אוגוסט, ואני לומד. סמסטר קיץ קוראים לזה. אשרי המאמין שאפשר ללמוד ככה. התיישבתי בספסלים האחוריים. לידי היה דלי שחור. השיעור דווקא מעניין, המון דוגמאות מהשטח, בדיחות נחמדות של המרצה, מהדוקטורים הקרועים האלה. לקראת אמצע השיעור חשיבות הדלי הובנה בהחלט. מים החלו לטפטף מהתקרה, בדיוק עלי. איך זה שמבין כל המקומות בעולם, בחרתי לשבת דווקא שם? הזהרתי את הבחורה שישבה שורה לפני והיא התקדמה קצת. אחרי חצי שעה של טפטוף מעצבן (נסו אתם ללמוד ביולי כשכל שניה ורבע נשמע צליל טיפת מים שפוגעת בדלי. זה מטריף! לפתע החברה של אותה בחורה שהזהרתי פונה אליה בבעתה :"תראי, יורדים מים" בוקר טוב באמת, היא ענתה לה, למה את חושבת שיש רעש מעצבן של טפטוף? "אה, חשבתי שהוא (כלומר אני, ל.ל) עושה רעשים עם העט, פותח וסוגר. (גאון זאתי). השיעור נגמר בסוף, תוך כדי מתן תרגיל לשבוע הבא. אבל זה שעור ראשון, תתן לעכל את המשמעות יאללה, לבירה. ירושלים יעני. לא מצאתי חניה. חניתי במקום לא בדיוק חוקי ומסתבר שלמזלי בחורה שעמדה ליד האוטו הצליחה לשכנע את הפקח לרשום דו"ח. מצאנו מקום חדש, הלכנו להופעה במדרחוב. נחמד. עם המזל שלי איכשהו נדחקתי בדיוק למקום בו אנשים עוברים ממקום למקום, וכל הזמן הזיזו אותי. עד שהגיע איש בן 50 עם כרס איומה ומוצקה שנתקעה לי בגב ולא נתנה לי כל אפשרות מילוט. לבית הגעתי בחצות וקצת אחר יעוד כמה דברי עשייה שנעשו בבתים של אחרים, תוך כדי מסקנה שה VOD זה אסון, למי שאין לו טעם זהה לחברים שלו. שבועיים למצוא סרט שכולם אוהבים. יום שבת , שתיים בצהריים. היא רוצה עוד ירושלים. אבל אתמול היינו!! וכבר מאוחר בכלל. לא כל כך עזר לי, קול תחנונים נשי זה קול שקשה לעמוד בפניו. מה עוד שנהניתי יום קודם אז לא הייתה לי שום יכולת לתרץ. הגענו ב-5 לערך. אספנו אישה צעירה ואת אחותה הצעירה, שברחה ממני כאילו חשבה שאני צביקה פיק אחרי פרידה משירה שמחפש יורשת עצר. אבל לאט לאט גילינו (אני והאחות) מכנה משותף בולט: שנינו שמאלים וידוע ששמאליים גאונים. עיניה מיד בהקו ולפתע משהו מוכר התקרב לעברי. היא הניפה כף ידה השמאלית כשהיא פרוסה לפני ואמרה :"תן כיף" יאאאא פתאום נזכרתי מה זה!! ככה היינו עושים כשמזדהים. זה אומר שיש הזדהות האמון נבנה, החומה בוקעה. ההזדהות שלי איתה מעט נפגעה כשהיא אמרה שמתמטיקה בשבילה זה אתגר, ואני מייד הפלגתי בניחומים שלא נורא, גם אני קיבלתי 23 ב-5 יחידות במתמטיקה ושזה באמת אתגר אבל יהיה בסדר. היא הסתכלה עלי במבט מוזר ואמרה :"זה לא אתגר, אני באתגר. אתגר זו יותר מהקבצה א'" מה זה, אפילו ילדה בת 13 יותר חכמה ממני? טיילנו טיול רגלי (קצר לשמחת רגליי) הגענו להר הצופים. לפתע עברו מולנו 3 ילדים בני דודים עם כלכלב פינצ'ר מעורב נגר אחריהם בחגורה מאולתרת. הוא היה רזה מאד, פצוע בזנבו, שהיה מוטל עצבובי לכיוון הרצפה. הוא קפץ עלינו בשמחה וממש לא רצה לחזור אליהם. ריחמנו עליו. חזרנו אל הילדים ואחר משא ומתן קצר, קנינו אותו מהם ב-60 שקלים.הם לא התביישו לדרוש 100. ואז התחיל פרוייקט פסיפלורה (השם הזמני של הכלבלב). בשיתוף פעולה מבריק הכנסנו אותו לרכב ונסענו לכיוון הבית בירושלים, תוך כדי ויתור על ארוחה וסרט. אתם חושבים שהכלב העריך? ברור שלא! דמיינו לכם פרצופם של 4 אנשים סגורים ברכב ממוזג כשכלב כזה קטן מפליץ בגדול . אלוהים, הזוועה באפינו הייתה קשה. האכלנו אותו , השקינו אותו, אמרנו שלום ותודה למדריכי התיירים שלנו (מדריכת איכות הייתה היא. תפנה פה ימינה, היא אמרה, אבל רק שעה אחרי! שכבר עברתי את הפנייה) הכלבלב המתוק נרדם במהרה. היה לו קשה להיפרד מברכיה הנוחות של אותה אחת שישבה לידי והרגשתי בדרך לביתי, שרק אני והוא באוטו, הרגשתי ניכור מצידו ובוז עז על שהוא נתקע איתי. בביתי עשינו לו מקלחת. נעלנו את הכלב שלי בחדר , כי המפגש ביניהם לא יגמר טוב. כמה מוזר לכבס כלב בכיור, איזה תענוג זה. את הכלב שלי אני מכבס בדרך כלל בבריכה אולימפית הוצאנו אותו לישון בגינה והוא באמת היה מותק, לא בכה בכלל. על הבוקר נסעתי לכלביה של ידידה טובה שלי, מותק היא, דאגה לנו שיפתחו אותה על הבוקר, ומסרתי אותו לטיפולם ובתקווה שימצא בית נורמאלי בקרוב. ואם למישהו מכם יש רצון עז לכלב מתוק, פסיפלורה מוכן לאימוץ. בכלביה דרך אגב, יש עשרות מתוקים כאלה, לכל המעוניין. הערות קלות קלון לר', המבריזה התמידית (שקלנו להודיע לה :"אנחנו מתחת לבית שלך, תרדי. הרעיון נפל בגלל פגם קטן מאד כשהבנו שאנחנו בעצם לא יודעים איפה היא גרה. יכול להיות שהיא לא באמת קיימת וזו גרב ממולאת בחול עם חוטי חשמל שמפעילים אותה האיראנים) בריאות לנ', הנושמת בכבדות. מי יתן שתמצאי כיס אוויר איכותי שיספיק לך ל-30 שנים לפחות.למה רק 30? כי אם לאיראנים יש גרב חשמלית בתוך ירושלים, סביר להניח שהסוף של כולנו קרב
