ובכן.
זה יצא מעט לא ברור, אבל אני לא בטוחה האם אפשר להבין את הרעיון או לא. ****** זה מדגדג. מדגדג זה נחמד – עברו כמה שנים לא-רעות מאז שדיגדג לי משהו. או שדיגדג אותי מישהו, אבל זה כבר לא מפריע לי הרבה זמן, שלא מדגדגים אותי. למדתי לדגדג את עצמי. בשנים האחרונות פשוט לא התחשק לי. זה גם מעניין, שזה כבר יותר חשוב. לא מעניין כמו לראות עיר חדשה ויפה, אלא מעניין כמו לקחת קורס בפילוסופיה של המדע ולגלות שאוהבים את זה. מין כזה עניין שמעורב עם קצת מוזרות והתפלאות. אני לא מתחרטת שהתנדבתי. לא הייתי מתחרטת גם בלי העניין והדגדוג – אין לי באמת משהו יותר טוב לעשות. נראה שהכלבלבים והחתלתולים שלי כבר מסתדרים לבד, ואפילו לנבוח הם כבר יודעים. זאת כנראה הסיבה שתחרו אותי, זה שהצלחתי עם ה"משוחזריים". לפי המנחים קוראים לכולם "פרסי" ו-"וויימינר" לכל אחד נותנים שמם חמוד כמו דוקי. אני נתתי להם מספרים. מספרים הם הרבה יותר עמוקים משמות. הם אבני הבנייה של היקום, כמו שמילים הם אבני הבנייה של שפה (סיפרתי לכם על הקורס שלקחתי פעם על הפילוסופיה של המדע? אני ממש אוהבת את זה). ההקרנות לא היו מפחידות בכלל. זה רק אמר שהצטרכתי לשבת כמה שעות בכיסא אחד, כשאיזו קרן מכוונת עליי. הם כמובן שינו לי את רצף הבסיסים של הד.נ.א, ובטח השתמשו באיזה ווירוס מיוחד בשביל לשנות את כל התאים בגוף, או משהו. אני לא בטוחה למה היה צריך גם קרן – אולי בשביל להעיר את הווירוס ולעודד אותו. זה מה שעשו עם הכלבלבים והחתלתולים, לפני שנתנו לי לגדל אותם. אם להגיד לכם את האמת – אני לא ממש מבינה את זה. אבל זה גם מעניין. גם מעניין לדעת שהצורה היא בעצם ממוצע. ככה בניאדם לא באמת נראו לפני אלף שנים. אולי מעט, אבל לא כולם. היו להם פנים שונים, וגוף שונה, ורק בערך אותו דבר. כמו שלעצים יש את אותה צורה אבל מספר אחר של עלים. אני יודעת שזה נשמע כמו חצאי-פח, אבל זה אמיתי, ממש. המנחה שלי אמר שעשו שאני אראה כמו איך שמישהו "רגיל" נראה. אני לא בטוחה מה זה להראות רגיל, אבל זה כנראה כמוני. המנחה האחר שלי, זה שיש לו יותר הסמכה, אומר שלפי השחזורים הבניאדם חשבו פעם שלהראות ככה זה יפה. גם אני חושבת שזה נראה נחמד ויפה, רק שהשפם מדגדג קצת. אבל מדגדג זה נחמד, אז זה בסדר.