פרויקט לב לילדים
New member
פרויקט לב לילדים לא נח
"אבא, מה זה בעצם ילדים חולי לב?" שאל אותי יום אחד בני ליאור, ואני עם הידע המועט שלי ברפואה ניסיתי להסביר ולהבהיר על הסבל של הילדים ושל המשפחה הקרובה, אבל ידעתי שמאחורי השאלה יש עוד הרבה שאלות וכמו שאני מכיר את ליאור גם עשייה. לאחר בירור קצר מספר לי ליאור שנוצר קשר בינו לבין עמותת "לב של אימא", עמותה חדשה שמנסה לעזור לילדים חולי לב ולבני משפחותיהם, מתברר שהעמותה ממש ענייה, אין לה כמעט תקציב ואפילו את קו הטלפון ניתקו להם. כמובן שליאור הציע את עזרתו ועזרת המתנדבים במסגרת "פרויקט לב לילדים", אתי, מנכלי"ת עמותת "לב של אימא" שמחה מאד להצעת העזרה ונקבע תאריך, יום ראשון 31/7/05 , באותו יום יערך יום כיף לילדים חולי לב ולמשפחותיהם בשפיים מטעם העמותה, ליאור הציע לערוך פינת יצירה לבניית גלשונים (דאונים קטנים עשויים מעץ בלזה), דבר אחד ליאור לא לקח בחשבון, בדיוק באותו יום הוא הבטיח לקיים סדנא דומה בקיבוץ נחשולים לקייטנה שארגנה עמותת "גדולים מהחיים" לילדים חולי סרטן, "נוווו? אני שואל בחוסר אונים "איך תצליח לקיים את שתי הסדנאות?", וליאור עונה ללא היסוס "אל תדאג" (זאת למרות שהוא יודע שכאשר אומרים לי "אל תדאג" אני דואג יותר), "ובכל זאת?" אני מתעקש, והנער הצעיר עונה לי בביטחון: "את הסדנא בשפיים נערוך מהבוקר עד אחר הצהריים ולאחר מכן ניסע לנחשולים, וחוץ מזה אתה איתי והכול יהיה בסדר", נווו זה אמנם לא דבר חדש וכבר לא מפתיע אבל אני מנודב גם לפעילות זו. יום חמישי בערב, ליאור בהיסטריה, החבילה עם כל החומרים שהוזמנו מטיסן חיפה לא הגיעה, ואנחנו יודעים שאם ביום שישי היא עדיין לא תגיע אנחנו בבעיה גדולה, הפעילות הראשונה מתחילה כבר בבוקר. יום שישי, השחר הפציע אבל החבילה מחיפה לא הגיעה, אני שומע את המצוקה בקולו של ליאור וניכנע, נוסע לחיפה להביא חבילה נוספת, לא קל בחום הזה ועוד ביום שישי אבל המטרה מקדשת את האמצעים. יום ראשון בבוקר, תחילת יום חדש, תחילת שבוע מבורך, חסרי שינה מספקת (תמיד לפני אירועים אנחנו במתח וזה משפיע על השינה), בודקים שלא שכחנו כלום ויוצאים לדרך. הגענו לשפיים והתמקמנו במתחם עמותת "לב של אימא", התברר שהמתנדב היחידי שליאור הצליח לגייס לאירוע זה הוא אבא שלו(?!) והוא אפילו לא ידע, ליאור שרגיל לעבוד עם מתנדבים רבים מצא את עצמו נאלץ להתמודד גם בצד השני, הפעם הוא לא רק המנהל, הפעם הוא בהתנסות שונה וזה אינו תורם לשלוות הנפש שלו, זאטוטים רבים מתחילים להגיע, על רובם לא רואים את המחלה אבל מבט יותר חד מגלה ילדים רבים עם צלקת גדולה בחזה, הילדים כמו ילדים חסרי סבלנות, הם רוצים כאן ועכשיו, אבל סוג כזה של פעילות דורש יותר סבלנות, צריך דיוק, צריך להמתין שהדבק יתייבש, גם אנחנו מגייסים את כל הסבלנות והסובלנות שלנו, החום הכבד עם משבי הרוח החמה שמעיפה את חומרי היצירה מהשולחן אינם תורמים לעניין אבל צחוק הילדים וההתלהבות שלהם ממעוף הגלשון שהם בנו מגיעים אלינו כמשב רוח מרענן ומעניקים לנו סיפוק רב, גם ההורים שחלקם משתתפים בעשייה ביחד עם ילדיהם מתלהבים, אבל אותי הכי ריגש כאשר ילדים הגיעו וביקשו לבנות גלשון נוסף לאח או אחות שנותרו בבית. בלי להרגיש הזמן חלף ופתאום התחלתי להילחץ, היום עוד צעיר, מחכה לנו פעילות עד הלילה, וכך "פרויקט לב לילדים" סיים עוד פעילות מבורכת ואנחנו יצאנו לדרכנו, לקיבוץ נחשולים. כרגיל בסיום אירוע ליאור ואני אוכלים ארוחה, מנתחים את האירוע ומנסים להפיק לקחים, "אבא אל תדאג, בנחשולים יהיו לנו מתנדבים ואתה לא תצטרך לעבוד קשה" כך הבטיח ליאור אבל ה"עז" הראשונה כבר הגיעה, יש צורך לאסוף מעזריאלי מתנדב שהגיע במיוחד מאשדוד (פרט קטן, רק חצי שעה נסיעה לכל כיוון בחום יולי-אוגוסט), אספנו את המתנדב, בדקנו שלא שכחנו כלום ויצאנו לדרך, הגענו לקיבוץ נחשולים בערך בשעה שבע אחר הצהריים והתחלנו להתארגן, נוכחות עמותת "גדולים מהחיים" מורגשת בכל מקום, חולצות מעוצבות, מגפון, שתייה קרה, בר סלטים וטאבון פיצות ופיתות שנתרם ע"י משפחה, פירות ירקות, בקיצור חשבו על הכול ובשפע. ציון, מנכ"ל עמותת "גדולים מהחיים" וסער, מנהל האירועים קיבלו אותנו בחמימות אבל לנו אין זמן, לעבודה ולמלאכה. מתנדבים מגדנ"ע אוויר (נוער הכי איכותי שאפשר לתאר) הגיעו מוכנים למשימה, סדנא לבניית גלשונים, תידרך קצר ולעבודה, הילדים כמו ילדים חסרי סבלנות ולוחצים להתחיל, ליאור לחוץ בצורה יוצאת דופן, צמוד לטלפון וכועס, מסתבר שעוד מספר מתנדבים שהבטיחו והתחייבו להגיע ולערוך פעילות עם מכוניות מונחות שלט לא מגיעים, מתנדבת אחת טענה ששכחה להודיע לו שאינה יכולה להגיע, ושני מתנדבים נוספים אפילו לא טרחו לענות לטלפון, פשוט לא הגיעו ולא הודיעו, חוסר אחריות כי אני פשוט דאגתי. הפעילות התחילה וכרגיל היה מאד מרגש לראות את נוער הגדנ"ע מסביר, מדריך ועוזר לילדים, ילדים מכל השכבות והעדות, עולים חדשים, צברים, בני מיעוטים, כולם דיברו כרגע בשפה אחידה, שפת העשייה. בגלל איחור בלו"ז נותר לפעילות "פרויקט לב לילדים" זמן קצר יחסית, הילדים היו חייבים להתארגן בחדרים אבל המדריכים לא הצליחו לפתות את הילדים להפסיק את פעילותם, הילדים בהתלהבות רצו לסיים, רצו לראות את פרי עמלם מעופף בשמיים, ואכן לאט לאט קריאות השמחה וההתלהבות גברו, יותר ויותר גלשונים ערכו טיסת מבחן ובהצלחה, משחקים שונים הומצאו במקום והצחוק השתלט על רחבת הדשא כמו אומר: "מחלה או לא מחלה, אותנו לא תנצחו". כרגיל באירועים מרגשים כאלה הזמן חולף בלי להרגיש והילדים חייבים להתחיל להתארגן ולעזוב את המתחם, בהתייעצות שנערכה בין ליאור למתנדבים הוחלט לנצל את כל החומרים שנותרו ולבנות גלשונים לכל אלה שלא הספיקו או שהגלשון שלהם ניזוק, ברצינות ראויה לשבח בנו המתנדבים גלשונים רבים והשאירו אותם לייבוש לקראת המשך הפעילות. הזמן דוהר לקראת עשר בלילה ואנחנו עייפים אך מסופקים, אורזים את שאריות הציוד מודים לכולם ונפרדים. בדרך הביתה מספר לי ליאור שאחד הילדים ניגש אליו ושאל אותו אם הוא אותו אחד שערך את הטיסניאדה, ליאור השיב לו שאכן מדובר באותו "פרויקט לב לילדים" ושאל אותו איך היה, מספר לי ליאור: "זה כל כך ריגש אותי, הילד היה כל כך נרגש שבקושי הצליח לבטא את המשפט 'ססססוף הדרך' וזה ריגש אותי הכי הרבה. כך הסתיים לו עוד יום מתיש אך מספק, עד סוף החודש מצפים לילדים חולי סרטן יומיים של פעילות באלפא קרטינג שבהרצלייה, מנכ"ל אלפא קרטינג תרם 50 כרטיסיי קרטינג לבקשת "פרויקט לב לילדים", יישר כוח לכל המתנדבים והתורמים, זה ממש עושה טוב בלב שעדיין יש אנשים שאיכפת להם מהאחר, מהשונה, מהחולה. לפרטים בנוגע להיתנדבות ניתן ליצור קשר בדרכים הבוא http://www.tisaniyada.co.il/ האתר 0524898923 (ליאור פלד) [email protected] האימיל בפורום שלנו: http://community.msn.co.il/comm_community_page.asp?CommID=17759 תודה ענקית גם להובי מוטורי שתרמו טיסן טרינר מ. ש. פלד
"אבא, מה זה בעצם ילדים חולי לב?" שאל אותי יום אחד בני ליאור, ואני עם הידע המועט שלי ברפואה ניסיתי להסביר ולהבהיר על הסבל של הילדים ושל המשפחה הקרובה, אבל ידעתי שמאחורי השאלה יש עוד הרבה שאלות וכמו שאני מכיר את ליאור גם עשייה. לאחר בירור קצר מספר לי ליאור שנוצר קשר בינו לבין עמותת "לב של אימא", עמותה חדשה שמנסה לעזור לילדים חולי לב ולבני משפחותיהם, מתברר שהעמותה ממש ענייה, אין לה כמעט תקציב ואפילו את קו הטלפון ניתקו להם. כמובן שליאור הציע את עזרתו ועזרת המתנדבים במסגרת "פרויקט לב לילדים", אתי, מנכלי"ת עמותת "לב של אימא" שמחה מאד להצעת העזרה ונקבע תאריך, יום ראשון 31/7/05 , באותו יום יערך יום כיף לילדים חולי לב ולמשפחותיהם בשפיים מטעם העמותה, ליאור הציע לערוך פינת יצירה לבניית גלשונים (דאונים קטנים עשויים מעץ בלזה), דבר אחד ליאור לא לקח בחשבון, בדיוק באותו יום הוא הבטיח לקיים סדנא דומה בקיבוץ נחשולים לקייטנה שארגנה עמותת "גדולים מהחיים" לילדים חולי סרטן, "נוווו? אני שואל בחוסר אונים "איך תצליח לקיים את שתי הסדנאות?", וליאור עונה ללא היסוס "אל תדאג" (זאת למרות שהוא יודע שכאשר אומרים לי "אל תדאג" אני דואג יותר), "ובכל זאת?" אני מתעקש, והנער הצעיר עונה לי בביטחון: "את הסדנא בשפיים נערוך מהבוקר עד אחר הצהריים ולאחר מכן ניסע לנחשולים, וחוץ מזה אתה איתי והכול יהיה בסדר", נווו זה אמנם לא דבר חדש וכבר לא מפתיע אבל אני מנודב גם לפעילות זו. יום חמישי בערב, ליאור בהיסטריה, החבילה עם כל החומרים שהוזמנו מטיסן חיפה לא הגיעה, ואנחנו יודעים שאם ביום שישי היא עדיין לא תגיע אנחנו בבעיה גדולה, הפעילות הראשונה מתחילה כבר בבוקר. יום שישי, השחר הפציע אבל החבילה מחיפה לא הגיעה, אני שומע את המצוקה בקולו של ליאור וניכנע, נוסע לחיפה להביא חבילה נוספת, לא קל בחום הזה ועוד ביום שישי אבל המטרה מקדשת את האמצעים. יום ראשון בבוקר, תחילת יום חדש, תחילת שבוע מבורך, חסרי שינה מספקת (תמיד לפני אירועים אנחנו במתח וזה משפיע על השינה), בודקים שלא שכחנו כלום ויוצאים לדרך. הגענו לשפיים והתמקמנו במתחם עמותת "לב של אימא", התברר שהמתנדב היחידי שליאור הצליח לגייס לאירוע זה הוא אבא שלו(?!) והוא אפילו לא ידע, ליאור שרגיל לעבוד עם מתנדבים רבים מצא את עצמו נאלץ להתמודד גם בצד השני, הפעם הוא לא רק המנהל, הפעם הוא בהתנסות שונה וזה אינו תורם לשלוות הנפש שלו, זאטוטים רבים מתחילים להגיע, על רובם לא רואים את המחלה אבל מבט יותר חד מגלה ילדים רבים עם צלקת גדולה בחזה, הילדים כמו ילדים חסרי סבלנות, הם רוצים כאן ועכשיו, אבל סוג כזה של פעילות דורש יותר סבלנות, צריך דיוק, צריך להמתין שהדבק יתייבש, גם אנחנו מגייסים את כל הסבלנות והסובלנות שלנו, החום הכבד עם משבי הרוח החמה שמעיפה את חומרי היצירה מהשולחן אינם תורמים לעניין אבל צחוק הילדים וההתלהבות שלהם ממעוף הגלשון שהם בנו מגיעים אלינו כמשב רוח מרענן ומעניקים לנו סיפוק רב, גם ההורים שחלקם משתתפים בעשייה ביחד עם ילדיהם מתלהבים, אבל אותי הכי ריגש כאשר ילדים הגיעו וביקשו לבנות גלשון נוסף לאח או אחות שנותרו בבית. בלי להרגיש הזמן חלף ופתאום התחלתי להילחץ, היום עוד צעיר, מחכה לנו פעילות עד הלילה, וכך "פרויקט לב לילדים" סיים עוד פעילות מבורכת ואנחנו יצאנו לדרכנו, לקיבוץ נחשולים. כרגיל בסיום אירוע ליאור ואני אוכלים ארוחה, מנתחים את האירוע ומנסים להפיק לקחים, "אבא אל תדאג, בנחשולים יהיו לנו מתנדבים ואתה לא תצטרך לעבוד קשה" כך הבטיח ליאור אבל ה"עז" הראשונה כבר הגיעה, יש צורך לאסוף מעזריאלי מתנדב שהגיע במיוחד מאשדוד (פרט קטן, רק חצי שעה נסיעה לכל כיוון בחום יולי-אוגוסט), אספנו את המתנדב, בדקנו שלא שכחנו כלום ויצאנו לדרך, הגענו לקיבוץ נחשולים בערך בשעה שבע אחר הצהריים והתחלנו להתארגן, נוכחות עמותת "גדולים מהחיים" מורגשת בכל מקום, חולצות מעוצבות, מגפון, שתייה קרה, בר סלטים וטאבון פיצות ופיתות שנתרם ע"י משפחה, פירות ירקות, בקיצור חשבו על הכול ובשפע. ציון, מנכ"ל עמותת "גדולים מהחיים" וסער, מנהל האירועים קיבלו אותנו בחמימות אבל לנו אין זמן, לעבודה ולמלאכה. מתנדבים מגדנ"ע אוויר (נוער הכי איכותי שאפשר לתאר) הגיעו מוכנים למשימה, סדנא לבניית גלשונים, תידרך קצר ולעבודה, הילדים כמו ילדים חסרי סבלנות ולוחצים להתחיל, ליאור לחוץ בצורה יוצאת דופן, צמוד לטלפון וכועס, מסתבר שעוד מספר מתנדבים שהבטיחו והתחייבו להגיע ולערוך פעילות עם מכוניות מונחות שלט לא מגיעים, מתנדבת אחת טענה ששכחה להודיע לו שאינה יכולה להגיע, ושני מתנדבים נוספים אפילו לא טרחו לענות לטלפון, פשוט לא הגיעו ולא הודיעו, חוסר אחריות כי אני פשוט דאגתי. הפעילות התחילה וכרגיל היה מאד מרגש לראות את נוער הגדנ"ע מסביר, מדריך ועוזר לילדים, ילדים מכל השכבות והעדות, עולים חדשים, צברים, בני מיעוטים, כולם דיברו כרגע בשפה אחידה, שפת העשייה. בגלל איחור בלו"ז נותר לפעילות "פרויקט לב לילדים" זמן קצר יחסית, הילדים היו חייבים להתארגן בחדרים אבל המדריכים לא הצליחו לפתות את הילדים להפסיק את פעילותם, הילדים בהתלהבות רצו לסיים, רצו לראות את פרי עמלם מעופף בשמיים, ואכן לאט לאט קריאות השמחה וההתלהבות גברו, יותר ויותר גלשונים ערכו טיסת מבחן ובהצלחה, משחקים שונים הומצאו במקום והצחוק השתלט על רחבת הדשא כמו אומר: "מחלה או לא מחלה, אותנו לא תנצחו". כרגיל באירועים מרגשים כאלה הזמן חולף בלי להרגיש והילדים חייבים להתחיל להתארגן ולעזוב את המתחם, בהתייעצות שנערכה בין ליאור למתנדבים הוחלט לנצל את כל החומרים שנותרו ולבנות גלשונים לכל אלה שלא הספיקו או שהגלשון שלהם ניזוק, ברצינות ראויה לשבח בנו המתנדבים גלשונים רבים והשאירו אותם לייבוש לקראת המשך הפעילות. הזמן דוהר לקראת עשר בלילה ואנחנו עייפים אך מסופקים, אורזים את שאריות הציוד מודים לכולם ונפרדים. בדרך הביתה מספר לי ליאור שאחד הילדים ניגש אליו ושאל אותו אם הוא אותו אחד שערך את הטיסניאדה, ליאור השיב לו שאכן מדובר באותו "פרויקט לב לילדים" ושאל אותו איך היה, מספר לי ליאור: "זה כל כך ריגש אותי, הילד היה כל כך נרגש שבקושי הצליח לבטא את המשפט 'ססססוף הדרך' וזה ריגש אותי הכי הרבה. כך הסתיים לו עוד יום מתיש אך מספק, עד סוף החודש מצפים לילדים חולי סרטן יומיים של פעילות באלפא קרטינג שבהרצלייה, מנכ"ל אלפא קרטינג תרם 50 כרטיסיי קרטינג לבקשת "פרויקט לב לילדים", יישר כוח לכל המתנדבים והתורמים, זה ממש עושה טוב בלב שעדיין יש אנשים שאיכפת להם מהאחר, מהשונה, מהחולה. לפרטים בנוגע להיתנדבות ניתן ליצור קשר בדרכים הבוא http://www.tisaniyada.co.il/ האתר 0524898923 (ליאור פלד) [email protected] האימיל בפורום שלנו: http://community.msn.co.il/comm_community_page.asp?CommID=17759 תודה ענקית גם להובי מוטורי שתרמו טיסן טרינר מ. ש. פלד