פרונטו, עסקית צהרים
עיסקית במסגרת אירוע של העבודה. פעם ראשונה שלי בפרונטו. לא ידעתי אפילו שהיא ממוקמת במיקום כל כך אסטרטגי, ליד הכניסה לחניון בתחילת רוטשילד.
העיסקית כוללת ראשונה, עיקרית וקפה במחיר המנה העיקרית. חבל רק שלמי שלא שותה קפה (כמוני) אין אף אופציה אחרת, אבל זה לא שהיה חסר לי משהו אז שיהיה. סתם עניין של מודעות ליסודות תורת הפינוק שאומרת כשאתה מפנק עם משהו תדאג שיהיה יותר מאופציה אחת.
לפני הראשונות הוגשו לשולחן לחמים וירקות בתנור. מבחר הירקות היה יפה: פלפלים, בטטה, ברוקולי אפילו בובס. פתיחה נחמדה מאד. משני הלחמים שהוגשו טעמתי רק את הפוקאצ'ה הלוהטת שהיתה מצויינת, במיוחד עם החמאה הרכה שהוגשה ליד. את הלחם מחמצת הלבן פיספסתי איכשהו.
מהראשונות בחרתי לסתום את החור בהשכלה שנותר מסיציליה: ארנצ'יני. הבחור בשוק הגיש אותם בשעות שאף פעם לא היינו באיזור אז פרונטו סיפקה את ההזדמנות לטעום פעם את המאכל המפורסם הזה. אין לי קריטריון להשוואה, אבל את הגירסה של פרונטו מאד אהבתי. השילוב של האורז עם הגבינה המותכת והציפוי המאד פריך שלמעלה עשה את העבודה.
שוב נקודה קטנה לתשומת לב: כשאני קורא בתפריט "מבחר" מטבלים, זה נתפס אצלי כשלושה ומעלה. בפרונטו הגישו שני מטבלים. היו שם רסק עגבניות כלשהו ואיולי שהרגיש יותר כמו מיונז נטורל. לא יכול לנחש על סמך הטעם מה הוסיפו לו. בפועל הם לא הוסיפו לי יותר מדי על הארנצ'יני עצמו שנהנתי לאכול אותו גם as is.
מנה עיקרית: פילה מוסר וניוקי ביתי (132). על פי התפריט: המוסר הוכן בשיטת ה"מים משוגעים", והדג הוגש כשהוא שוחה ברוטב הנוזלי על בסיס יין לבן. נראה לי שזו פעם ראשונה שיוצא לי לאכול דג בטכניקה הזו, והאמת שלא ממש השתגעתי מהתוצאה. ההבנה שלי היתה שהדג אמור לצאת איפשהו באמצע בין טיגון לאידוי, כשבפועל זה הרגיש הרבה יותר מאודה מאשר מטוגן וספוג מאד ברוטב המאד נוזלי של המנה. מצטער אם אני מעליב, זו באמת לא הכוונה, אבל זה הרגיש לי כמו הגירסה ה"ימית" לעוף המכובס.
הניוקי היו מהסוג הקטנטן, שאני פחות אוהב, והרגישו לי יותר כמו שפצל'ה שעברו מוטציה מאשר כמו ניוקי. גם מי שישב לידי והזמין את אותה מנה אמר שהדג שהוא לכאורה "כוכב המנה" היתה החוליה החלשה מבחינתו. דווקא את הניוקי הוא אהב.
קינוח: פיננסייר תפוחים מקורמלים. דימיינתי את זה אחרת לגמרי, עם טעם חמאתי עשיר. בפועל זה הרגיש כמו עוגת סולת. גלידת ארל גריי שהוגשה ליד הרגישה לי יותר כמו גלידת קפה. ממה שהבנתי משאר החברים, למעט טירמיסו שאמרו שהיה טוב לא נרשמה התלהבות מאף אחד מהקינוחים.
בוטום ליין: מבחינת שירות, אוירה וכו' - אין תלונות. הכל תיקתק בצורה טובה. מבחינת האוכל, לא רשמתי את פרונטו כאיטלקיה המועדפת עליי בתל אביב. אם לוקחים בחשבון את ה-VFM אז כנראה שאסתפק בביקור חד פעמי שם.
עיסקית במסגרת אירוע של העבודה. פעם ראשונה שלי בפרונטו. לא ידעתי אפילו שהיא ממוקמת במיקום כל כך אסטרטגי, ליד הכניסה לחניון בתחילת רוטשילד.
העיסקית כוללת ראשונה, עיקרית וקפה במחיר המנה העיקרית. חבל רק שלמי שלא שותה קפה (כמוני) אין אף אופציה אחרת, אבל זה לא שהיה חסר לי משהו אז שיהיה. סתם עניין של מודעות ליסודות תורת הפינוק שאומרת כשאתה מפנק עם משהו תדאג שיהיה יותר מאופציה אחת.
לפני הראשונות הוגשו לשולחן לחמים וירקות בתנור. מבחר הירקות היה יפה: פלפלים, בטטה, ברוקולי אפילו בובס. פתיחה נחמדה מאד. משני הלחמים שהוגשו טעמתי רק את הפוקאצ'ה הלוהטת שהיתה מצויינת, במיוחד עם החמאה הרכה שהוגשה ליד. את הלחם מחמצת הלבן פיספסתי איכשהו.
מהראשונות בחרתי לסתום את החור בהשכלה שנותר מסיציליה: ארנצ'יני. הבחור בשוק הגיש אותם בשעות שאף פעם לא היינו באיזור אז פרונטו סיפקה את ההזדמנות לטעום פעם את המאכל המפורסם הזה. אין לי קריטריון להשוואה, אבל את הגירסה של פרונטו מאד אהבתי. השילוב של האורז עם הגבינה המותכת והציפוי המאד פריך שלמעלה עשה את העבודה.
שוב נקודה קטנה לתשומת לב: כשאני קורא בתפריט "מבחר" מטבלים, זה נתפס אצלי כשלושה ומעלה. בפרונטו הגישו שני מטבלים. היו שם רסק עגבניות כלשהו ואיולי שהרגיש יותר כמו מיונז נטורל. לא יכול לנחש על סמך הטעם מה הוסיפו לו. בפועל הם לא הוסיפו לי יותר מדי על הארנצ'יני עצמו שנהנתי לאכול אותו גם as is.
מנה עיקרית: פילה מוסר וניוקי ביתי (132). על פי התפריט: המוסר הוכן בשיטת ה"מים משוגעים", והדג הוגש כשהוא שוחה ברוטב הנוזלי על בסיס יין לבן. נראה לי שזו פעם ראשונה שיוצא לי לאכול דג בטכניקה הזו, והאמת שלא ממש השתגעתי מהתוצאה. ההבנה שלי היתה שהדג אמור לצאת איפשהו באמצע בין טיגון לאידוי, כשבפועל זה הרגיש הרבה יותר מאודה מאשר מטוגן וספוג מאד ברוטב המאד נוזלי של המנה. מצטער אם אני מעליב, זו באמת לא הכוונה, אבל זה הרגיש לי כמו הגירסה ה"ימית" לעוף המכובס.
הניוקי היו מהסוג הקטנטן, שאני פחות אוהב, והרגישו לי יותר כמו שפצל'ה שעברו מוטציה מאשר כמו ניוקי. גם מי שישב לידי והזמין את אותה מנה אמר שהדג שהוא לכאורה "כוכב המנה" היתה החוליה החלשה מבחינתו. דווקא את הניוקי הוא אהב.
קינוח: פיננסייר תפוחים מקורמלים. דימיינתי את זה אחרת לגמרי, עם טעם חמאתי עשיר. בפועל זה הרגיש כמו עוגת סולת. גלידת ארל גריי שהוגשה ליד הרגישה לי יותר כמו גלידת קפה. ממה שהבנתי משאר החברים, למעט טירמיסו שאמרו שהיה טוב לא נרשמה התלהבות מאף אחד מהקינוחים.
בוטום ליין: מבחינת שירות, אוירה וכו' - אין תלונות. הכל תיקתק בצורה טובה. מבחינת האוכל, לא רשמתי את פרונטו כאיטלקיה המועדפת עליי בתל אביב. אם לוקחים בחשבון את ה-VFM אז כנראה שאסתפק בביקור חד פעמי שם.
