טענות דמיוניות ולא מבוססות
אינני מגדיר את הטענות כשקריות כי חלק מהמעלים אותן, כמו הפרופ', ודאי מאמינים בנכונותן.
רעייתי אלפי ז"ל חלתה באלצהיימר לפני שמלאו לה ששים. היא היתה אינטליגנטית, הועסקה בחברת יצוא גדולה בתפקיד בכיר, התפקיד דרש ממנה יידע טוב במספר שפות וכושר ניהול תערוכות בחו"ל. אהבה מאד לקרוא והיתה חסידת יוגה מסורה במשך מספר שנים.
אני עצמי הייתי מועסק במקום עבודה בו שירתו כמה אנשים בעלי אינטליגנציה גבוהה, בעלי חשיבה מקורית, חלקם מדענים וחלקם פיקדו על מבצעים ברמה גבוהה. אחוז גדול מהם חלה באלצהיימר. כך שבאותה מידה שאומרים שצריך לאמן את המוח, אני ממציא בזה תזה דמיונית שבכדי להמנע מאלצהיימר צריך לתת למוח לנוח ולחשוב כמה שאפשר פחות.
המוח הוא השליט שלנו. המוח הוא האני שלנו. גם אם רוצים, אין אבר או פונקציה שיכולה להגיד למוח מה לעשות, כי המוח הוא שקובע מה לעשות. אני גם לא מאמין שאנשים ש"נלחמים" במחלה כמו סרטן או בתאונה שגורמת לנזק גופני, כולל פגיעה מוחית - סיכוייהם להתגבר על מחלתם או נכותם יותר גבוהים ממי ש"לא נלחמים". זה בדיוק כמו הביטוי המופרך, שנוהגים תמיד להגיד אחרי תאונה או פיגוע קשה, ש"הרופאים נלחמים על חייו" . הרבה פעמים נפגעים כאלו נפטרו והמפגעים שלהם, שנורו ונפצעו, נשארים בחיים, למרות שלא נאמר שהרופאים נלחמו על חייהם. הכי מצחיק זה שנאלצו להמציא ביטוי "המחלה ניצחה אותו" כאשר מי שנאמר עליו ש"נלחם על חייו" נפטר.