אני לא מומחית בסטטיסטיקות של ילודה בישראל
אבל מאוד הסכמתי עם כמה מהקביעות בכתבה כגון "ההיבט המשפחתי עוצמתי מאוד בישראל" וגם "עמדה ותפקידה של המשפחה תופסים מקום משמעותי בחיי היומיום".
מכיון שכותב הכתבה הוא גבר, אני מניחה שנחסכו ממנו, ולכן הוא לא ציין דוגמאות לשאלות חודרניות שכיחות לנשים בישראל כגון: "למה עוד לא התחלת ללדת? את יודעת שאת לא נהיית יותר צעירה, נכון?" או לחילופין "מתי את עושה לו/לה אח/אחות?" (הנשאלות כבר במהלך חופשת לידה אחרי לידת ילד/ה ראשונה).
אני חושבת שיש מספיק טירוף-ילודה בישראל עד שאין צורך "לתגבר" אותו בתמריצים מלאכותיים כגון קצבאות ילודה. אבל אם כבר מרגישים חובה לתסף הכנסה כי אנשים לא יכולים לעמוד כלכלית בלגדל ילדים, אז הקצבה לדעתי צריכה לרדת משמעותית או לעצור אחרי הילד השני. נראה לי הגיוני שלאנשים תהיה זכות לשני ילדים אם הם רוצים (ולא יכולים לעמוד בזה כלכלית). מעבר לזה - שישלמו מכיסם אם ילדים זה התחביב שלהם, מה גם שהם לא מפנימים את העלויות של האקטרא ילדים האלה על תשתיות המדינה (חינוך, כבישים, בריאות וכו'). בנוסף, חלק גדול מההוצאות יורד אחרי שיש ילד-שניים - כי כבר יש עגלה, מיטת תינוק, שידת החתלה, ושאר ציוד תינוקות שיכולים לשמש את התינוק השלישי עד העשרים....
התמונה השאירה בי תהייה. נדמה לי שלא נהוג לחבוש כיפה לתינוקות (? אני לא 100% בטוחה אבל ככה נדמה לי). ונדמה שתחביב הילודה בישראל איננו מותנה ברמת הדתיות - לכן התמונה נראתה לי קצת לא לעניין.
