פרידה הכי פחות כואבת לילד

[tapuz73]

פרידה הכי פחות כואבת לילד

שלום, אני בת 33 נשואה ואם לילד בן שנה ו- 9 חודשים. אנו כעת במסלול של גרושין, ובגלל אילוצים טכניים עדיין חיים באותו בית. אני משערת שבן זוגי לשעבר יעזוב בעוד כחודשיים-שלושה. חשוב לי מאוד שהפרידה תהיה כמה שפחות חדה וטראומטית לילד שלנו. הוחלט על משמורת כמעט משותפת, הוא יבלה יומיים בשבוע וכל סופ"ש שני אצל האבא, ואצלי שלושה ימים בשבוע וכל סופ"ש שני, ובגיל שלוש המשמורת תהיה לגמרי משותפת. היחסים בבית מתוחים אך שקטים, אנחנו מאוד משתדלים לנהל את השיחות (שבדרך כלל לא כ"כ נעימות בגלל חוסר הסכמה כמעט על כל עניין) אחרי שהילד הולך לישון. בן זוגי לשעבר מטפל בילד בשעות היום ועובד בחצי משרה מהבית. כשאני חוזרת מהעבודה, הוא מתחיל לעבוד. בספטמבר הקרוב ילדנו יכנס לגן. רציתי לדעת מה אפשר לעשות כדי שהפרידה תהיה כמה שפחות חדה וקשה עבור ילדנו. איך אפשר להקל עליו?

 

[חגית ורד]

נראה שאת נוהגת נכון. הילד שלך צעיר

מידי מכדי להכנס איתו להסברים על מצבכם המשפחתי החדש לכן חשוב להתנהל באופן טבעי בבית. שיחות משמעותיות שיכולות לעלות לטונים גבוהים כדאי שתעשו מחוץ לבית ולא בנוכחות הילד גם אם הוא ישן. כאשר יעבור הגרוש שלך דירה אז יהיה צורך לספר לו שיהיו לו שני בתים , בית של אמא ובית של אבא. מי שכרגע עולמו עובר שינוי זה בעיקר אתם המבוגרים ואם אתם עושים את הצעד הנכון לכם אז גם ילדכם לא יפגע ויקבל את חייו האחרים כמו שהם ויסתגל לשינוי בקלות.

 

[tapuz73]

תודה. אבל אני מחפשת

טיפים בכל זאת להקל עליו. הוא גם לא מדבר ורמת ההבנה שלו די בסיסית. השאלה היא אחרי שבן זוגי יעזוב את הבית, האם מיד להתחיל בסידור החדש, או לעשות את זה יותר הדרגתי..

 

[חגית ורד]

תעשי מה שהכי נכון לך. אם לך מתאים

שהמעבר יהיה הדרגתי אז כזה הוא יהיה ואם את כבר רוצה לגור ללא הגרוש שלך, אז זה מה שנכון לעשות. את תהיי הברומטר של בנך וכאשר את עושה מה שנכון לך זה נכון גם לילד. מי שנראה לי שצריך הקלה זה יותר את , וכדאי לך אולי למצוא מקום לבטא את הרגשות שלך, לשתף בקושי של הפרידה. גם כאשר זה הדבר הנכון לעשות זה כרוך בכאב. אני מקווה שיש לך "קבוצת תמיכה" חברות, משפחה שאת יכולה לדבר איתם. יש גם פורומים של נשים חד הוריות, גרושות וגם שם תוכלי למצוא לך מקום לביטוי.

 

[tapuz73]

תודה ../images/Emo13.gif

 

[רינהויס]

כשהתגרשתי בני היה בן 3

הסברתי לו שכמו שלפעמים הוא משחק עם ילדים בארגז חול, או בפינת קוביות בגן, ולפעמים הוא לא רוצה לשחק איתם, הוא לא רוצה להיות חבר שלהם, ככה גם אבא ואמא פעם היה להם כייף ביחד, והם רצו להיות יחד, להיות חברים.... ועכשיו כבר לא. 1. שיחה ברמת הילד 2. מתוך גישה בוגרת, הדברים "על השולחן" 3. אני לא מתגרשת ממך, רק מאבא...

 

[VackerMan]

אם תתנהגי כמו שזה באמת

כלומר, הגירושין הן ארוע שגרתי ונפוץ, בארוץ ובעולם. אם תתייחסי אל המצב בידיעה העולם ממשיך להתקיים כהרגלו, ותדגימי לילד שהחיים ממשיכים, ההורים שלו יכולים לתפקד באופן נורמלי גם אחרי טקס הגירושין, ושאף אחד לא מת מזה, ושבסה"כ עוברים דירה, לא ביג-דיל, ואבא ימשיך להיות אבא כרגיל, ושבשבילך זה רק פתח לחיים חדשים וטובים יותר, אז הילד ילמד ויחקה את התנהגותך, ולא יעבור טראומה. אם תמשיכי להיות ביחסים מתוכים עם האקס, הילד ילמד את זה, ויהיה מתוח ואם תראי לו שבשבילך סוף העולם הגיע, כך גם הוא יקח את זה. זה מתחיל אצלך, ואולי גם אצל האקס שלך.

 

[VackerMan]

(מתוכים ==> מתוחים)