פרידה
yasming שלום, אין ספק כי לא פשוט לאמא לעזוב את ילדיה לפרק זמן של שבועיים. הדבר לא קל בכל גיל של הילד וצריך להיערך לכך גם לגבי בן השלוש וגם לגבי בת החצי שנה (שיכולה אפילו להיות מושפעת יותר, כי לא ניתן להסביר לה לאן אמא הלכה ואין לה עדיין קביעות אובייקט, כלומר אינה מבינה עדיין שאמא הלכה וגם תחזור). השאלה היא כיצד את מתייחסת לעניין וכיצד נערכים. עם מי ישארו הילדים? האם ישארו בבית בסביבתם "הטבעית" או במקום אחר (סבתא וכו')? אם את שלמה עם הנסיעה (ונראה שלא כי ציינת שאת מתלבטת), ניתן לנקוט בכל מיני דרכים כדי לסייע בהתמודדות: 1. להסביר בקצרה כמה ימים לפני (יומיים- שלושה, לא יותר ולא פחות) אודות הנסיעה, אמא נוסעת וחוזרת, אתה נשאר עם ___ וכו'. 2. לעשות "מיני" טקס פרידה, לא להיעלם בפתאומיות. 3. להקפיד על שמירת השגרה גם כשלא תהיי. 4. להמחיש לילד את הזמן שעובר בהיעדרך (סימון על לוח שנה, "טבלת ייאוש" וכו'). 5. להקפיד במידת האפשר על שיחת טלפון יומית בשעה קבועה. 6. לאפשר לילד להביע את רגשות הגעגוע, לא לנסות לייפות את המצב. חשוב שמי שנשאר איתו גם יגיד לפעמים (כשזה מתאים): "נראה לי שאתה אולי קצת עצוב כי אתה מתגעגע לאמא. נכון, זה באמת עצוב שאמא לא כאן. גם היא מאד מתגעגעת אליך, אבל נדבר איתה היום בטלפון והיא תחזור בעוד כמה ימים. בינתיים מותר לבכות או להיות עצובים ואני כאן איתך". מבחינת "השלכות", אם הדברים נעשים נכון, לא הייתי דואגת לבן השלוש. בהחלט יהיו געגועים,בכי וכו', אבל הוא יתמודד. השאלה היותר מסובכת היא, כפי שציינתי, דווקא לגבי בת החצי שנה שמעבר לשמירת השגרה אין יותר מדי מה לעשות בעניינה. לשיקולך.. בכל מקרה, בהצלחה, שרית.
