פרידה מבן-זוג

פרידה מבן-זוג

קצת רקע: אני אם יחידנית לילד בן שלוש. בימים האחרונים נפרדתי מבן זוגי בשנה וחצי האחרונים, אמנם לא חיינו ביחד, אבל הוא היה חלק בלתי נפרד מחייו של בני, ובני היה קשור אליו והזכיר אותו בכל פעם שהיינו מונים מי במשפחה שלנו. בני היה גם קשור לילדיו הבוגרים. בשבוע האחרון לא נפגשנו איתו (בני היה רואה אותו פעמיים בשבוע לזמן ממש קצר, לפעמים רק בבוקר, ובכל סוף שבוע). הילד לא שאל עליו בכל השבוע האחרון (בד"כ היה מבקש לראות אותו, שואל מתי יבוא, ולפעמים מבקש לדבר איתו בטלפון), מאז שנפרדנו, ואני חייבת לציין שהתנהגותו היתה שלווה ומאוד טובה בשבוע הזה. שאלותי: האם ליזום שיחה? חשבתי להגיד לו שXXX כבר לא יבוא אלינו יותר ואנחנו לא ניסע אליו, אבל נוסעים לסבתא ונעשה שם ככה וככה ויהיה כיף וכו'... מה לעשות אם ירצה לדבר איתו, ישאל עליו וכו'? אני מתכננת להכין לו אלבום תמונות, האם לשלב תמונות גם של בן הזוג ביחד איתו? (מפחדת מחד שהעלמת נוכחותו תתפרש אצל הילד כמשהו שמצער את אמא, שאסור לדבר או להזכיר וכו' ומאידך - לא רוצה לגרור שאלות, להציף זכרונות, הניתוק כשלעצמו נראה לי מספיק קשה, גם אם לא משפיע בצורה מיידית). תודה מראש.
 
שאלות הבהרה...

שלום רב, לא ברור מדברייך האם בן הזוג הוא גם אביו הביולוגי של בנך? ואם לא, איך הצגת אותו בפניו? עינת גבע, מכון אדלר
 

פרח333

New member
בן הזוג אינו אביו של הילד

(כתבתי שאני יחידנית... שהילד בן 3 והקשר עם הבן זוג מאז שהילד היה בן רבע לשנתיים). הצגתי אותו בפני הילד בשמו. בהתחלה לא היה שום טייטל. כשהיינו מונים מי במשפחתנו (אמא, סבתא, דודות (בשמן), בני דודים (בשמם) וכו') הילד היה מוסיף בשלב די מוקדם "גם XXX", אז הייתי אומרת, "נכון XXX חבר שלנו."
 

פרח333

New member
בעיקרון הוא גם לא אמור לראות אותו אחרי הפרידה

אני לא חושבת שתבוא שאלה/בקשה כזו מבן הזוג לשעבר, אבל אני תוהה אם מפגש (יזום או מזדמן) איתו יכול להזיק לילד, לטעת בו תקוות, או מאידך להראות לו שהבן-אדם קיים גם אם לא בחיינו. (לא רוצה להשאיר אצלו איזו שאלה פתוחה, שתלווה אותו לאורך זמן בלי יכולת לקבל תשובות).
 
התנהלות טבעית היא הדרך הבריאה

שלום רב, מבחינת בנך בן הזוג הוא ידיד משפחה קרוב- רחוק. ידידי משפחה נכנסים ויוצאים מחיינו. אני חושבת שעלייך להתנהל באופן טבעי . נסי לחשוב האם ואיך היית מתווכת לילד על ידיד משפחה? הרגישות שלך מובנת. היא נובעת ממעורבות רגשית שיש לך עם האיש. בנך נמצא במקום אחר מבחינת הרגשות, לכן התנהלות טבעית היא הדרך הבריאה. בברכה, עינת גבע, מכון אדלר.
 
אופס... כתבתי קודם עם ניק של חברה

הבעיה היא שהילד לא מתייחס אליו כאל ידיד רחוק... היום לראשונה הוא הזכיר אותו מזה שבוע. הוא עשה כאילו הוא מדבר בטלפון, ואמר שהוא מתקשר לאבא. שאלתי אותו לאבא של מי, אז הוא אמר ל"אבא שלי". שאלתי אותו - "לך יש אבא?" אז הוא אמר "לא, אני מתקשר לXXX". אז רק אמרתי לו שXXX לא אבא שלו, הוא אבא של... (שמות ילדיו) ולא הוספתי. ההתלבטות שלי אם ליזום שיחה קשורה בזה שהילד הוא בגיל ה"למה"? אם אני אגיד לו שXXX לא יבוא אלינו יותר, ואנחנו לא ניסע אליו, והוא ישאל "למה"? מה אני יכולה להגיד לו שלא יכפיש את הבחור ולא יוריד את הביטחון שלו. (כי מה שאני חשבתי בהתחלה להגיד לו זה שXXX אוהב אותו מאוד אבל עכשיו הוא לא רוצה להיות חבר שלנו/של אמא...) ההתנהלות הטבעית שלי היא כן לשמור על קשר, אני ממש לא רוצה לטעת תקוות שוא אצל הילד או לבלבל אותו.
 
להתאים לחיים שלכם

שלום רב, אני מרגישה שההתכתבות בינינו כוללת חלק מהפאזל ולא את התמונה כולה. התייחסות מקצועית לסוגיה אפשר לתת כשהתמונה בשלמותה מתבהרת. בשלב זה אני תוהה האם אי פעם הוצג החבר כאביו? אולי לא באופן מילולי אלא במסר מובלע או סמוי כזה או אחר? יחד עם זאת, יכול להיות שילד בן 3 (לאם חד הורית) משתמש במילה "אבא" במובן ובמשמעות אחרת מזו שלך, ומזו המקובלת. (מבחינתו אבא זה למשל, חבר). התפקיד שלך הוא לא להיבהל, חשוב שתספרי לו מה קורה? חשוב לעדכן אותו בשינויים הקשורים לחייו. יחד עם זאת, המלל צריך להיבחר בקפידה, במידה של דיוק ואחריות מתוך מחשבה לטווח רחוק (מבחינת היחסים שלך עם החבר, ומבחינת הילד). הרעיון הוא לא לפצוח במונולוג ארוך. לומר משפט או שניים קצרים, בהירים, ברורים ומדויקים. המילים שיבחרו צריכות להיות תואמות למה שאמרת לו עד כה, לגיל של הילד, לשפה שלו, ליכולת הקליטה שלו (את מכירה את ההיסטוריה שלכם ואת הילד הכי טוב ולכן תדעי/ יודעת מהן המילים המתאימות). אחרי משפט או שניים תפקידך לשתוק ולהיות קשובה. המשך השיחה תתנהל בהתאם לאמירות ולשאלות שהילד ישאל. עינת גבע, מכון אדלר.
 
זה בדיוק מה שאני מחפשת...

את המילים האלו... איך מעבירים לילד את המסר, בלי שיחוש חוויית נטישה. אני אף פעם לא אמרתי לו שהחבר הוא אבא שלו, להיפך - מגיל צעיר אמרתי לו שאין לו אבא (בהתאם לגילו ולהבנתו הוא מכיר את הדרך בה הוא נוצר - תרומת זרע), תמיד אמרתי לו שXXX לא אבא שלו. העניין הוא שהוא מכיר אותו מגיל מאוד מאוד צעיר מבחינתו, למעשה אני מניחה שהוא לא זוכר את עצמו אחרת... הוא זה שבחר לעצמו את הבן-זוג כתחליף אבא - כל פעם שדיברו על אבות, הוא אמר שלו יש את XXX (אגב, גם אתמול כששאלו אותו אם יש לו אבא הוא אמר "לא. לי יש את XXX"). יש לך רעיון איפה ועם מי אני יכולה להתייעץ יעוץ חד פעמי ודחוף (אפילו טלפוני) שיוכל לתת לי את המילים שכל-כך חסרות לי? כל השאלות האלו - אם להעלים או להשאיר (תמונות וכו'), אם להפגיש או לא וכו' ממש בוערות לי.
 
מכון אדלר

שלום רב, תוכלי לפנות למכון אדלר ולבקש התייעצות. בברכה, עינת גבע מנהלת הפורום
 
למעלה