פרידה
בעוד זמן לא רב אנו נפרדים מ-20 שנות חיים ביחד סוגרים מעגל, תקופת חיים בין אם טובה יותר בין אם טובה פחות. הרבה מטענים וכעסים אבל גם לא מעט זכרונות ודברים שביננו יחד. יש כאב גדול לכל אחד מאיתנו והרבה דברים שיהיו חסרים. כולנו נאבד את הביחד כל אחד בדרכו אתה אני וכל אחד מילדנו. לפני שנצא לדרכים נפרדות מבקשת אני רק שנזכור: המצב לא היה מושלם (אולי רק אצל מעטים המצב הוא כך אם בכלל). היה קשה אולי קשה מידי, על זה כולנו נשלם היום/מחר את הצחיר לפעמים יקר יותר לפעמים פחות, הפעם זה יקר מידי. תקווה אני שהזמן יכהה את הכאב והאובדן של כל אחד מאיתנו. כואב לחשוב שלא מצאנו את הכוח והחוכמה לעצור ולחשוב, כל אחד מאיתנו מגיע לקו הגמר כואב בדרכו. קשה לנו כנראה לענות למה? ועוד יותר על איך?, לצערי לא השכלנו לעשות זאת. אומרים שהנבואה היא לטיפשים, איני יודעת לנבא מה יהיה עם כל אחד מאיתנו ומה חכם או נכון לעשות, מה צופן העתיד אין טעם לנחש מה שהיה היה ומה שיהיה מחר יהיה. חשוב יותר מה קורה עכשיו בהווה זה אמנם תם אבל עדיין לא נשלם וכדאי לחשוב שההווה יעשה ויצבע את המראה של עתיד כולנו. כאב האובדן נראה קשה, מכאן לא נצא אף אחד מאיתנו מנצחים כל אחד מאיתנו מפסיד - ובחלקים שווים!. הרבה דברים לא נאמרו ונראה כי כבר לא יאמרו, אין חכם שיידע היום לאמר מה ואיך נכון יותר לעשות. אני רוצה להיות תקווה שאנחנו לוקחים את ההחלטות הנכונות למרות שהרבה ספקות ולבטים ממלאים אותי היום. כל שרציתי להגיד הוא שזה כואב וקשה לכולנו. ובתקופה קשה זו נשתדל לא להוסיף עוד על הקיים לא רק למען ילדנו אלא גם למען עצמינו. נניח בצד את המטענים ונשתדל לשמור על שפיות ולו רק למען הילדים. כל שנשאר לי לאחל לכולנו זה הרבה כוח ורק טוב..... ממני אליכם.
בעוד זמן לא רב אנו נפרדים מ-20 שנות חיים ביחד סוגרים מעגל, תקופת חיים בין אם טובה יותר בין אם טובה פחות. הרבה מטענים וכעסים אבל גם לא מעט זכרונות ודברים שביננו יחד. יש כאב גדול לכל אחד מאיתנו והרבה דברים שיהיו חסרים. כולנו נאבד את הביחד כל אחד בדרכו אתה אני וכל אחד מילדנו. לפני שנצא לדרכים נפרדות מבקשת אני רק שנזכור: המצב לא היה מושלם (אולי רק אצל מעטים המצב הוא כך אם בכלל). היה קשה אולי קשה מידי, על זה כולנו נשלם היום/מחר את הצחיר לפעמים יקר יותר לפעמים פחות, הפעם זה יקר מידי. תקווה אני שהזמן יכהה את הכאב והאובדן של כל אחד מאיתנו. כואב לחשוב שלא מצאנו את הכוח והחוכמה לעצור ולחשוב, כל אחד מאיתנו מגיע לקו הגמר כואב בדרכו. קשה לנו כנראה לענות למה? ועוד יותר על איך?, לצערי לא השכלנו לעשות זאת. אומרים שהנבואה היא לטיפשים, איני יודעת לנבא מה יהיה עם כל אחד מאיתנו ומה חכם או נכון לעשות, מה צופן העתיד אין טעם לנחש מה שהיה היה ומה שיהיה מחר יהיה. חשוב יותר מה קורה עכשיו בהווה זה אמנם תם אבל עדיין לא נשלם וכדאי לחשוב שההווה יעשה ויצבע את המראה של עתיד כולנו. כאב האובדן נראה קשה, מכאן לא נצא אף אחד מאיתנו מנצחים כל אחד מאיתנו מפסיד - ובחלקים שווים!. הרבה דברים לא נאמרו ונראה כי כבר לא יאמרו, אין חכם שיידע היום לאמר מה ואיך נכון יותר לעשות. אני רוצה להיות תקווה שאנחנו לוקחים את ההחלטות הנכונות למרות שהרבה ספקות ולבטים ממלאים אותי היום. כל שרציתי להגיד הוא שזה כואב וקשה לכולנו. ובתקופה קשה זו נשתדל לא להוסיף עוד על הקיים לא רק למען ילדנו אלא גם למען עצמינו. נניח בצד את המטענים ונשתדל לשמור על שפיות ולו רק למען הילדים. כל שנשאר לי לאחל לכולנו זה הרבה כוח ורק טוב..... ממני אליכם.