פרידה...

[GGOODD]

פרידה...

קצת רקע, הייתי בקשר ארוך עם מישהי, שנתיים של ידידות ולאחר מכן, חצי שנה של קשר אינטימי - רומנטי... הקשר נגמר, ואני כתבתי לה מכתב, וזה המכתב: רוית אני כותב מילים אלו מתוך שברון לב, מתוך כאב... הכרתי אותך לפני שנתיים וחצי ועוד קצת, היינו קטנים, תמימים חמודים... זה התפתח למשהו מדהים שאני אפילו לא יכול לתאר אותו במילים, בכל הרגעים הקשים שעברתי. את היית שם בשבילי, את היית חלק בלתי נפרד מהחיים שלי, כל שלב ושלב בהתפתחות הגורלית שלי, ביליתי ועברתי יד ביד איתך, וגם צפיתי בך מהצד כשאת הולכת ונהפכת לבחורה בוגרת. אני עוד זוכר את הרגעים התמימים והמתוקים שהיינו יושבים ומדברים שעות על גבי שעות בטלפון, אני הייתי מספר לך הכל על מה שעברתי, ואת היית מספרת לי איזה בגדים קנית אתמול בקניון... היינו מתכתבים מול המחשב, שעות... אני עוד זוכר את החיוך שלך במצלמה, השטויות הקטנות שלנו, הטריקים הקטנים שידעתי שימיסו אותך והדברים שרק אני ואת הבנו... אני זוכר את החיוך המתוק שלך, עם גשר בשיניים, החיוך הזה שרק ראיתי אותו ולא יכלתי להפסיק לחייך. משם זה רק הלך והתפתח, היינו הכי קרובים שאפשר, ואהבתי אותך, כל כך אהבתי אותך. את היית חלק כל כך מרכזי בחיי שגם כל קשר שהייתי בו, את היית ברקע, ייעצת לי ועזרת לי וגם את היית מספרת לי על כל הקשרים שלך ואני שהייתי מאוהב בך מאז ומתמיד הייתי מקנא ורק מחכה ליום שתהיי שלי... אני לא חושב שאף קשר שהיה לי השתווה לקשר הרגשי שחוויתי איתך... מהצד. וזה לא שהיה לנו קל, אני לא משלה אף אחד... אני תמיד הייתי הרגוע, תמיד הייתי המקבל, המבין... גם כשקיבלתי צעקות, גם כשרבנו גם כשהיו לנו את כל הוויכוחים הקטנים, לא הייתי ישן ולא הייתי רגוע עד שאני ואת לא חזרנו להיות קרובים. וכמה פעמים שמעתי אותך אומרת "זה לא יחזור למה שזה היה" וכמה פעמים זה חזר? וכמה פעמים זה היה עוד יותר ריגשי ממקודם? וכמה פעמים סירבת לי? וכמה פעמים לא וויתרתי? וכמה פעמים שאפתי ליותר? וכמה פעמים רבנו? וכמה פעמים השלמנו? הרבה. גדלנו, התבגרנו סיימנו בית ספר, אני הייתי לפני גיוס, ובאתי לפגוש אותך, אני זוכר את הלילה הזה... ואת הלילות האחרים. הייתי נוסע בשעות מטורפות נסיעות ארוכות רק כדי לראות את פנייך, לחבק את גופך ולקבל את הנשיקות הרכות שלך... זה כמעט עלה לי בחיים כשהייתי כמעט ונדרם על ההגה... זה היה כל כך מדהים כל הערבים הללו בהתחלה שבילינו, אצלי ברכב... מאחורה. וכשהתגייסתי, את היית האור שלי בחושך, באפילה. בטירונות כל רגע שהיה לי קשה, כל משבר, כל כאב רק הייתי צריך לעצום את העיניים ואת היית שם. בלילה, כששכבתי באוהל, רק את היית בראשי, הסיבה שכל כך רציתי להגיע הביתה היא לראות אותך ורק אותך. את במובן כלשהו, עזרת לי יותר ממה שאת יודעת לעבור את כל הרגעים שלי - היו קשים ולא מוכרים ולהצליח לעמוד באתגרים שחשבתי שהם בלתי אפשריים. וזה בעצם מתאר את כל המשך הקשר שלנו שמאז רק הפך למין קשר חזק ומיוחד והפך אותנו, להגדרתי כמובן, ולעולם לא להגדרתך לחברים... בנפש ובגוף ובאהבה.

 

[GGOODD]

פרידה חלק ב'

כל מה שתיארתי כאן, שזה באמת בקיצור, הוא שקר, שלי בעיקר, אשליה. השקפתי לעניין, הצד שלי, איך שאני ראיתי את הקשר. אני לא חושב שאין לך לב, אני יודע שיש לך, והוא גדול והוא אוהב והוא חם. אני יודע שאהבת אותי, אני יודע שאת אוהבת אותי... אבל זה מעולם לא הייתה הבעיה שלך, הבעיה הייתה מאז ומתמיד בי, לא בוויכוחים, לא בריבים אלא בגלל שאני השלתי אותך אני התנהגתי בניגוד לכל אמונותיי, בניגוד למי שאני ומה שאני... והכרתי לך מישהו אחר. כלומר, אני גדי וכל האופי שלי הוא אמיתי וזה מי שאני אבל תכונת אופי אחת שלי הייתה שונה מאוד, בעצם הפכתי את עצמי בכל הנוגע אלייך לרגיש ופגיע פי כמה וכמה, כאילו היינו בקשר קבוע ורגיל ויציב, ויכלתי לתת את ליבי בידך ולא לדאוג... אבל זה לא היה המצב מעולם. ואני שהורדתי בכל קשר איתך מאז ומתמיד את כל מנגנוני ההגנה שלי, לא משנה במה היה מדובר ולא משנה מי צדק באיזה וויכוח ובאיזה מצב רוח היית, תמיד הייתי מאשים את עצמי ומאמין כל כולי שיהיה בסדר, ושאת באמת אוהבת אותי. ואפילו כשאמרת לי מפורשות שאת לא רוצה להיות איתי בקשר, כאילו סירבתי להאמין, והמשכתי בשלי. בכל הקשר הזה, אני הייתי רכרוכי, הייתי עדין איתך, הייתי מבין ועשיתי הכל כדי להדחיק את העובדה שאני ואת לא באותו הגל ולא מרגישים אותו הדבר אחד לשני... והייתי צריך לראות את זה לפני ומרוב תמימות ואופטימיות מוגברת, פירשתי את ההתנהגות שלך בצורה אחרת והמשכתי להאמין שאני ואת נועדנו זה לזו. ולך היה כוח עליי, כוח חזק, מילה אחת שלך הייתה מרוממת אותי לעננים או הורסת לי את כל הרגשות ורומסת אותי לעפר. ולא באשמתך, אני נתתי לך את הכוח הזה שלך... אני בהתנהגותי איפשרתי לך לשלוט עליי. ובמה זה הכי התבטא? שנתתי לך לעשות הכל, לגיטימציה – לפגוע, לקלל, לבייש, להשפיל ועוד דברים... פעמים שהייתי זקוק לעזרתך והייתי שבור כמו למשל בפעם שהתוודע לי שהמפקד שלי לא מאשר לי לעבור יחידה ואני התקשרתי והייתי זקוק לך, ואת בשלך לא יכלת לעזור לי כיוון שהיית עסוקה מסיבה כלשהי, ואני לא בא לטעון שלא היית עסוקה... אני בטוח שכן, ואני בטוח שבכל שאר הפעמים שהייתי זקוק לך, היית עסוקה.. וזה לא שלא עזרת לי לפעמים, היו פעמים רבות שגם עזרת לי... ואני שהתעצבתי מאוד מהפעמים שהייתי זקוק לך גרם לך רק לעצבים על כך שאני מאשים אותך ב"חוסר עזרה"... ואת בשלך "מה, אסור לי להיות עסוקה?" "אני לא תמיד יכולה להיות שם בשבילך". ושוב אני חוזר, אני מאמין לך שלא יכלת בכל הפעמים הללו לעזור לי. מה שלי הפריע, זה שלא הייתה ולו פעם אחת שאת היית זקוקה לי ולא משנה במה אני הייתי עסוק ולא משנה מה עשיתי באותו רגע, תמיד יכלתי לזנוח הכל ולעזור לך. אני מגיע כאן בעצם לנקודה שלי, לכל תכלית המכתב הזה, לאחר האירועים האחרונים שקרו, נשברתי כאב לי מאוד, כל מה שהאמנתי בו ירד לטימיון. ולאחר הרבה הרבה הרבה מחשבה ובעצם הגעה למין נקודת קיצון ונקודה שבה אין לי מה להפסיד, כי בניגוד לפעמים אחרות... הפעם אני יודע בוודאות מעבר לכל ספק שאני ואת לעולם לא נהיה בקשר רומנטי. והפעם הפסקתי את המסע שכנוע שערכתי לעצמי בכל שיחה ושיחה איתך והגעתי למסקנה שאסור לי להאשים אותך, כי לא את אשמה, אלא אני... אני שהאמנתי שאת אוהבת אותי כמו שאני אוהב אותך, שתמיד כעסתי על כך שאני מוכן להשקיע בקשר פי כמה וכמה ממך, אבל זו טעות! זו לא אשמתך שאין לך רגשות אליי כמו שלי יש, מאיפה תשאבי את הכוחות להשקיע ולהיות עסוקה בי, ורק בי... ואני לא מדבר על אובססיביות אני מדבר על קשר, על מצב שבו כל פניה שלי תגבר על אחרים, אבל זה אף פעם לא היה ככה , כי זה לא היה צריך להיות ככה מבחינתך, כי לדרוש דבר כזה היה בעצם לגיטימי מבחינתי כי חשבתי והאמנתי שהרגשות שלנו זהים, אבל בשבילך זה לא היה נכון ואי הביצוע של כך בעצם היה לגיטימי מבחינתך.

 

[GGOODD]

פרידה - הסוף

וזה מסביר את הקלות שבה יכלת ל"היפרד ממני" והמניע שלך לאורך כל הדרך להפסיק את הקשר הרומנטי ולהפוך אותו לקשר ידידותי, ואני יודע שזו הייתה המטרה שלך מאז ומתמיד ואני גם יודע שאת אף פעם לא רצית לפגוע בי במכוון, בעצם אני לא אשקר, את זה אני לא יודע... אני מאמין שלא הייתה לך כוונה לפגוע בי, אבל את זה... רק את יודעת. אני מבין שכל מה שעבר עלינו וכל הקשר הרגשי שיש בינינו גרם לך לא לרצות לאבד אותי ועל כן, המשכת למרות רגשותייך להיות איתי בקשר רומנטי, כי זה מה שאני רציתי וכך בעצם שמרת אותי, לא שלא נהנית מהעניין ובקשר הפיזי שנינו מצאנו סיפוק כלשהו ומין פורקן, זאת נוכחתי לדעת לאחר שיחות שתוכנן היה פרובוקטיבי... אבל זה לא יכול להחזיק קשר ואת בעצם תמיד חיפשת דרך לברוח... ואני שמעולם לא הבנתי את זה, עד לרגעים אלו, לא האמנתי לקלות שאת "התגברת עליי" אבל בעצם לא היית מאוהבת או אוהבת בצורה שדורשת התגברות כלשהי... ועל כן אין שום סיבה שאת תרגישי אשמה או לא שלמה עם מעשייך. ואם הייתי במקומך אולי הייתי יכול להבין אותך... ובעצם את שניסית להסביר את עצמך דיברת עם בול עץ שבכלל לא יכל להתחיל ולהבין איך זה הגיוני, אבל שוב... האהבה עיוורה אותי, והתחושה שאת מרגישה אותו הדבר אליי תמיד גרמה לי לנסות לשים את עצמי במקום שלך, אבל לא הצלחתי, ועל כך כל הכעס והמרמור, שעדיין בזמן שאני כותב את שורות אלו ולמרות תוכנן, עדיין קיים כי זה עמוק בתוכי וספק אני אם זה יעבור בזמן הקרוב... המשחקים שלך כאבו לי, את תמיד טרחת לגרום לי להאמין שאני לא חשוב לך ושאם את יוצאת איתי באותו הערב, זה מכיוון שביטלת תוכניות עם אחר ושאם את מפנה לי זמן, זה לא בגלל שחשבת עליי מראש ואמרת שהיום את תבלי איתי, אלא בגלל שלא היה מישהו אחר. ושוב, תמיד יש יוצא מן הכלל ותמיד היה מצב שכן הערב או היציאה היו מתוכננים מראש. ואת בסך הכל, נהנית מהכוח הזה שלך ואפילו ניצלת אותו מספר לא מבוטל של פעמים וגם בפליטת פה שלך הצהרת שאת מפחדת לאבד אותו... אולי זו הדרך להחזיק אותי... הקשר שלנו היה אמור להיגמר ממזמן, כך אני מאמין. אני האשם. באותו הערב שאמרת שאת לא מעוניינת בי כיותר מידיד, הייתי צריך לוותר, הייתי צריך לעזוב ולצאת מהאשליה. הקטע העצוב בכל העניין, זה שבאיזשהוא מקום, הייתי מודע לכל העניין, ידעתי הכל. שהכל זה משחקים, שהאהבה היא לא אמיתית ושכל הערבים המיוחדים שעברנו ביחד היו שונים בתפיסה שלי ושלך. ושוב, אל תביני אותי לא נכון, אני יודע שיש לך והייתה לך אהבה, ושכל הרגעים הרגשיים היו אמיתיים, אבל האמת שלך, שונה מאוד מהאמת שלי... האהבה שלי, שונה משלך. ועל כן, אני שראיתי בקשר שלנו כמשהו לאורך זמן, טעיתי בהבנה והייתי צריך להבין ממזמן שזה לא מה שאת מחפשת ובעצם לסיים את הקשר ולמנוע את הכאב גם לי וגם לך. למרות כל האשמות העצמיות האלו, אני לא האשם היחיד וכן, יש לי כעס אלייך על כל מיני דברים מניפולטיביות, על חוסר ישירות, על משחקים ובעיקר, שהשלית אותי... אולי הכי טוב היה, .שלא תמשיכי עם זה, והכי טוב היה שלמרות שאני המשכתי להתעקש ולמרות שלא רצית לפגוע בי, היית פשוט קובעת עובדה ועומדת בה, אני יודע שלא עמדת בה בגלל כל הרגשות שהיו מעורבות, אבל זה רק גרם למצב נוראי. התתפוצצות רגשות שקרתה עכשיו היא בדיוק המצב הכי לא רצוי שלא היה צריך לקרות. אם זה היה קורה אז, אז הייתי נפגע ולא מבין, אבל האסימון היה יורד... ולא הייתי צריך להתמודד עם כך שאת עברת הלאה כביכול והתנשקת עם בחורים אחרים מה שגרם לי לסבל עצום... ודמעות רבות... ולמרות הכל וכל ההבנה והידע שאין לך רגש כמו שחשבתי שיש לך, עדיין כואב לי ורע לי עם העובדה שאת מתרועעת עם אחרים, והעובדה שאת מנשקת מישהו שהוא לא אני... משהו שהוא לא נתפס מבחינתי... אני לא מאשים אותך ואין לי כעס כה גדול עלייך כמו שאת חושבת או שהפגנתי בעקבות המקרים, הכעס העיקרי שלי הוא שהשלית אותי וגרמת לי בחלק מהמקרים להאמין שאת אוהבת אותי ורק אותי. וזה באמת היה מיותר לחלוטין ויתיר צלקת עמוקה בלב שלי לתמיד. הכאב הגדול שלי הוא, שכל מה שהיה בעבר עכשיו נראה לי ריק יותר וכל הרגעים שנתליתי בדמותך בחומך באהבתך עכשיו נראים מגוחכים משהו. תקופה כל כך ארוכה שייחסתי לה כל כך הרבה רגש וכל כך הרבה חשיבות לא נראית לי חשובה וטובה כמו שהייתה פעם... ובאמת שהכל התרוקן. אני לא יודע כמה מהמכתב הזה הוא נכון, ואני בטוח לחלוטין שעל חלק גדול ממנו את יכולה לחלוק עליי, זו השקפתי לעניין וככה אני היטבתי לפרש את הדברים... אני לא מתיימר להגיד שאני צודק, להיפך אני יודע שאם היית מספרת לי את גרסתך האמיתית , אני הייתי יוצא מופתע... עצוב לי שזה נגמר בינינו ככה, שנתיים ושמונה שהיו מופלאות ומגוונות מבחינת התוכן והשנים שבהחלט עברתי את הכי הרבה תהפוכחות , גם הרבה פעמים בגללך ואת שהיית חלק כה נכבד מחיי ובזמנים מסויימים, כל חיי... נעלמת לי ככה, אבל למרות כל ההבנה הזאת. אני רוצה להגיד לעולם, אבל לא יודע מה יהיה מחר, אבל רק יודע שעצם המחשבה עלייך עם מישהו אחר, עושה לי רע וכאב... ומהסיבה הזאת אני לא אוכל להיות ידיד שלך... ואולי זה בגלל שהפצע טרי, אני לא יודע מה יהיה בעתיד, אני רק יודע שנכון לעכשיו אני לא רואה עתיד. הרגשתי חייב להביא את דבריי לכתב, והתלבטתי אם לשלוח לך את זה או לא, אבל זה משהו שאת צריכה לדעת ושבטלפון או פנים מול פנים אני לא אוכל לעולם להגיד לך... אני יודע שאת שונאת את כל הפילוסופיה שלי ואת הרגשנות ייתר שלי, אבל הפעם הייתי חייב... יש עוד כל כך הרבה להגיד, אבל אלו עיקרי הדברים, אני באמת מקווה שאת מבינה ממה שאני אומר שאין לי טינה אלייך ושאני לא שונא אותך. סולד מההתנהגות המסויימת שלך שלפי דעתי שגויה, אבל זו בהחלט לא שנאה... ותביני כמה קשה לי להגיד את הדבר הבא, אבל אני תמיד גם בסוף ימיי, תמיד אוהב אותך ותמיד יהיה לך מקום מאוד יקר אצלי בלב, רק שהפעם בניגוד לכל העבר, אני סוגר את החדר הזה ונועל אותו... ומשאיר אותו כזיכרון... אני רוצה לראות מה יהיה בעתיד, אולי אני אצליח להתגבר לגמרי ואז אני אשמח לקבל אותך כידידה, כרגע, אני פצוע מידיי וכואב לי מידיי... על כן הצהרתי, עומדת בעינה. אני מאחל לך שתהיי מאושרת כל ימי חייך, שתמצאי אהבה אמיתית ותהיי טיפה יותר בררנית על הבחורים שאת מתנשקת איתם, בכל זאת את מיוחדת, לא כל אחד זכאי להשיג ממך דבר כה נחשק כמו נשיקה... שלך, גדי

 

[AndreaCorr ©]

קראתי הכל

ונותרתי ללא מילים. כי כל מה שאני אגיד לא יעביר את הכאב העצום שנובע ממה שכתבת. אז אני רק אחבק-

, ואני גם אאחל לך שתמצא מישהי שתעניק לך את אותה האהבה שאתה רוצה להעניק. שרון

 

[GGOODD]

תודה רבה רבה../images/Emo70.gif

אני עכשיו הרבה יותר טוב, עם הזמן אני בטוח שכל הכאב יעבור

 

[לולו המשוגע]

../images/Emo24.gif גדי,../images/Emo60.gif

לכל דבר יש סוף, אבל זכור גם שכל סוף הוא התחלה של משהו חדש ורענן

ליאת.