פרידה
שלום 4וחצי שנים יחד אני בת 27 הוא בן 33 נפרדו פעמיים בעבר בגלל שהוא לא מסוגל להחליט האם להתחתן כל פעם מה שקורה זה שהכל בסדר "אני אוהב אותך" פוצי מוצי והכל כרגיל ואז מתחילים וויכוחים בנושא, אני לוחצת עליו מודה שלפעמיים אפילו מאוד לוחצת עליו בכיוון הוא מסכים מתחילים לחשוב בכיוון ואז ביום שצריך לספר להורים שהחלטנו הוא קם אומר שהוא לא אוהב אותי יותר (וזה לא משנה שלילה קודם הכל היה בסדר גמור) ושאנחנו נפרדים. בפעם האחרונה שחזרנו זה לזו היתה בערך לפני שנה והתנתי אותה בזה שנלך לטיפול ואכן היינו כ 7 חודשים אצל מטפלת בהם הרגשנו שיפור בתקשורת בינינו והיחסים היו בעליה מתמדת. למדנו שלו יש בעיה במחוייבות ושאני טיפוס לחצני והיסטרי ביחד כנראה זה קטסטרופה כשמגיעים לנושא החתונה שזה פחות או יותר נושא המחלוקת היחידי שאנחנו לא מצליחים ליישב בינינו. ביום ראשון השבוע היינו אצל המטפלת הוא אמר לה שהוא אוהב אותי ובטוח שהוא רוצה לחיות איתי היא אמרה לו שהצפיות שלו מחיי נישואים לא מציאותיות ושאנחנו יכולים לבלות עוד זמן רב בניסון למצוא את המקור לבעיית ההתחייבות אבל שהוא חייב להחליט האם הוא רוצה להתחתן איתי . כשחזרנו הביתה הוא אמר לי שהוא רוצה להתחתן והתחיל דיון לגבי איך מתי ולמה שהתמשך לעוד מריבות עד אתמול. המריבות בעיקר בגלל שהוא כל הזמן שינה את דעתו עד שאני התחרפנתי וממש ממש דחקתי אותו לפינה עם החלטה קבענו להפגש לסרט בשעה מסוימת ואני חיכיתי לו דיברנו לפני שהוא יצא מהעבודה והכל היה בסדר אפילו ביקש שאני אקנה לו כריך דקה לפני שהסרט מתחיל האדון מתקשר מודיע לי רשמית שהוא לא עמוד בלחץ ושאנחנו נפרדים וכמובן שהוא לא חושב שהוא אוהב אותי יותר ושהוא נוסע להורים שלו לקחתי מונית הביתה והוא אפילו לא חיכה לי כדי שנדבר פנים אל פנים פשוט ברח.אני חייבת לציין שבבוקר הכל היה בסדר נשיקות וחיבוקים אני אוהב אותך וכל מיני מהסוג הזה היום הוא בא על מנת לדבר, הבן אדם שהגיע הנה אני לא יודעת מי זה ,הוא אומנם נראה כמו בן זוגי לשעבר אבל זה לא הוא, הוא ישב לידי כאילו הוא זר לא היה מוכן להקשיב לשום דבר אפילו כשניסתי קצת להשפיל את עצמי ולבקש ממנו שלא יעזוב ככה את הבית ושננסה לקבוע פגישה דחופה ליועצת הוא סרב מה שכן הוא רוצה שנגיע לפגישה הבאה ביום ראשון. אני לא מבינה איך מהאדם החם והאוהב שהוא היה עד אתמול בבוקר הוא הפך למה שהפך. אני פשוט חושבת שהפחדים שלו העבירו אותו על דעתו. כל כך כואב לי העניין הזה והפתאומיות הזו, עד אתמול כשהיינו מדברים על חתונה והייתי מזכירה לו את הפעמים הקדומות שהוא ברח הוא היה אומר לי שזה לא יקרה שוב כי הוא עכשיו לא אותו בן אדם. איך זה קרה לעזעאל? אני מרגישה כאילו מישהו תלש לי חלק מהגוף אני יודעת שעכשיו אני אצטרך להתמודד עם הפרידה הזו באופן סופי ושאין עוד תחנות בדרך. אבל זה כל כך כואב! ואני בכלל לא בטוחה שאני רוצה ביום ראשון ללכת איתו ליועצת, בשביל מה ? שוב אני אבכה, שוב אני אשפיל את עצמי? איך ומה עושים ומאיפה מתחילים ומתתתייי זה יעבור?
שלום 4וחצי שנים יחד אני בת 27 הוא בן 33 נפרדו פעמיים בעבר בגלל שהוא לא מסוגל להחליט האם להתחתן כל פעם מה שקורה זה שהכל בסדר "אני אוהב אותך" פוצי מוצי והכל כרגיל ואז מתחילים וויכוחים בנושא, אני לוחצת עליו מודה שלפעמיים אפילו מאוד לוחצת עליו בכיוון הוא מסכים מתחילים לחשוב בכיוון ואז ביום שצריך לספר להורים שהחלטנו הוא קם אומר שהוא לא אוהב אותי יותר (וזה לא משנה שלילה קודם הכל היה בסדר גמור) ושאנחנו נפרדים. בפעם האחרונה שחזרנו זה לזו היתה בערך לפני שנה והתנתי אותה בזה שנלך לטיפול ואכן היינו כ 7 חודשים אצל מטפלת בהם הרגשנו שיפור בתקשורת בינינו והיחסים היו בעליה מתמדת. למדנו שלו יש בעיה במחוייבות ושאני טיפוס לחצני והיסטרי ביחד כנראה זה קטסטרופה כשמגיעים לנושא החתונה שזה פחות או יותר נושא המחלוקת היחידי שאנחנו לא מצליחים ליישב בינינו. ביום ראשון השבוע היינו אצל המטפלת הוא אמר לה שהוא אוהב אותי ובטוח שהוא רוצה לחיות איתי היא אמרה לו שהצפיות שלו מחיי נישואים לא מציאותיות ושאנחנו יכולים לבלות עוד זמן רב בניסון למצוא את המקור לבעיית ההתחייבות אבל שהוא חייב להחליט האם הוא רוצה להתחתן איתי . כשחזרנו הביתה הוא אמר לי שהוא רוצה להתחתן והתחיל דיון לגבי איך מתי ולמה שהתמשך לעוד מריבות עד אתמול. המריבות בעיקר בגלל שהוא כל הזמן שינה את דעתו עד שאני התחרפנתי וממש ממש דחקתי אותו לפינה עם החלטה קבענו להפגש לסרט בשעה מסוימת ואני חיכיתי לו דיברנו לפני שהוא יצא מהעבודה והכל היה בסדר אפילו ביקש שאני אקנה לו כריך דקה לפני שהסרט מתחיל האדון מתקשר מודיע לי רשמית שהוא לא עמוד בלחץ ושאנחנו נפרדים וכמובן שהוא לא חושב שהוא אוהב אותי יותר ושהוא נוסע להורים שלו לקחתי מונית הביתה והוא אפילו לא חיכה לי כדי שנדבר פנים אל פנים פשוט ברח.אני חייבת לציין שבבוקר הכל היה בסדר נשיקות וחיבוקים אני אוהב אותך וכל מיני מהסוג הזה היום הוא בא על מנת לדבר, הבן אדם שהגיע הנה אני לא יודעת מי זה ,הוא אומנם נראה כמו בן זוגי לשעבר אבל זה לא הוא, הוא ישב לידי כאילו הוא זר לא היה מוכן להקשיב לשום דבר אפילו כשניסתי קצת להשפיל את עצמי ולבקש ממנו שלא יעזוב ככה את הבית ושננסה לקבוע פגישה דחופה ליועצת הוא סרב מה שכן הוא רוצה שנגיע לפגישה הבאה ביום ראשון. אני לא מבינה איך מהאדם החם והאוהב שהוא היה עד אתמול בבוקר הוא הפך למה שהפך. אני פשוט חושבת שהפחדים שלו העבירו אותו על דעתו. כל כך כואב לי העניין הזה והפתאומיות הזו, עד אתמול כשהיינו מדברים על חתונה והייתי מזכירה לו את הפעמים הקדומות שהוא ברח הוא היה אומר לי שזה לא יקרה שוב כי הוא עכשיו לא אותו בן אדם. איך זה קרה לעזעאל? אני מרגישה כאילו מישהו תלש לי חלק מהגוף אני יודעת שעכשיו אני אצטרך להתמודד עם הפרידה הזו באופן סופי ושאין עוד תחנות בדרך. אבל זה כל כך כואב! ואני בכלל לא בטוחה שאני רוצה ביום ראשון ללכת איתו ליועצת, בשביל מה ? שוב אני אבכה, שוב אני אשפיל את עצמי? איך ומה עושים ומאיפה מתחילים ומתתתייי זה יעבור?