אסור, פשוט אסור להסתמך על טמקא כמקור אמין לידע
הסיפור האמיתי מאחורי זה אמנם חשוב למדי ואולי אפילו פורץ דרך וכיווני מחשבה חדשים אבל:
א. לא מדובר בתרופה, אלא בעיכוב דעיכת תאי הבטא אצל חולי סוכרת נעורים חדשים בלבד. אין כאן שיקום של לבלב הרוס וגם לא מניעה או הבנה של המנגנון האוטואימוני שמתחיל את התהליך מלכתחילה.
ב. אחד החידושים כאן הוא שהעיכוב הזה לא מושג באמצעות עיכוב המערכת החיסונית התוקפת, אלא באמצעות התגוננות המערכת המותקפת - כלומר התגלה שחלבון מסויים נוצר בכמויות גדולות בתאים המותקפים, ואם עוצרים את היווצרו, אז התאים ממשיכים לתפקד למרות זאת. זה הישג מרשים, אבל זה גם עקב אכילס של החידוש - המערכת החיסונית לא תפסיק לתקוף, ותאי הבטא לא יפסיקו להתגונן, ולא ברור מה יהיו התוצאות של העניין.
ג. מסיבות אבולוציוניות לא סביר שהגוף מייצר חלבון סתם כך בלי שיש לו תפקיד. כנראה שהתפקיד של החלבון הזה קשור במנגנון "השמדה עצמית" של תאים שאיבדו שליטה - גידולים למיניהם וכו'. עיכוב ביצירתו עשוי להיות מועיל לתאי הבטא, אבל אולי זה גם יאפשר לאיזה גידול סרטני להרים ראש. כמובן שבכל המחקרים שנעשו חלק מהשאלות האלה לא נדון כלל. המחקרים עוסקים בהבנת מנגנון ההשמדה של תאי הבטא ובנסיונות לעכב את פעולה זו, ואולם על מנת שטיפול כזה יהפוך לתרופה צריך לבדוק ולהבין עוד המון השלכות של החומר הזה.
 
בקיצור: תוצאה מעניינת וחשובה, אבל לא בזמן הקרוב.
