פריקה או בקשה להזדהות?

[noname20000000]

פריקה או בקשה להזדהות?

אני מניחה שציינתי את זה כבר, אולי אפילו מספר פעמים. את התחושה של איבוד זהות.
אני לא יודעת איזה אדם אני. כמה ממני, מהמחשבות, מהרגשות שלי הוא הדיכאון? כמה ממני זו אני?

דבר אחד ברור לי - אני כל כך כועסת על עצמי. למה אין לי את היכולת להרגיש טוב? אפילו להכריח את עצמי להרגיש טוב?
יש לי חיים מצוינים. סביבה אוהבת. אני פחות או יותר בריאה (בזמן האחרון פחות). למה אני לא מצליחה לשאוב מכך כוחות חיוביים?
אני מרגישה כמו אדם רע, אפילו שאמא שלי אומרת שלדעתה אני לא אדם רע, כי אני לא פוגעת באנשים אחרים.
אבל אולי אני פוגעת דווקא בה?
כואב לי על האנשים סביבי בגללי.

האם זה אפשרי שאיבדתי את היכולת להרגיש דברים טובים, ושאני יכולה להרגיש רק ריקנות או רגשות רעים?
האם אני צריכה בשלב הזה לקבל את העובדה שלעולם לא ארגיש טוב?

 

[renoir landscape]

עצם זה שאת מכירה בכך

ש"יש לי חיים מצוינים. סביבה אוהבת. אני פחות או יותר בריאה." או משפט חשוב כמו שאמא שלך אומרת:
"אני לא פוגעת באנשים אחרים" אומר משהו. לא הכל שחור.

העניין של אי פגיעה באנשים אחרים הוא מושג מרכזי אצלי ואני שואב ממנו הרבה מאוד נחמה וכוח.

אני לא חושב שאת צריכה בשלב זה "לקבל את העובדה שלעולם לא ארגיש טוב". ההכרה שלך בחיים יחסית טובים
ובטוב היחסי שבך הוא תחילת הדרך להרגיש טוב.

 

[noname20000000]

אני מקווה מאוד.

אני פשוט נמצאת הרבה במצב שבו אני לא מרגישה רגשות איפה שאני אמורה להרגיש אותם. אני מרגישה כלום. זה מתסכל, כי אני רוצה לתת אהבה ולהיות אכפתית מבלי לזייף את הרגשות שעומדים מאחורי זה.

תודה על המענה.

 

[GALIT1230]

כמו שאת מכילה את הרע

ומוצאת את עצמך מנסה להבין אותו,לשחרר אותו ככה את צריכה ללמוד
להכיל את הטוב,לחוות אותו,לתת לו מקום ובלי לפחד שעוד רגע הוא גם בורח או זרה בו.

 

[noname20000000]

יהיה נהדר אם אוכל לעשות זאת באחד הימים.

אולי זה אפילו יגיע בהפתעה ובבת אחת.

תודה לך.

 

[GALIT1230]

באהבה 3>>

 

[Lady Stark]

הי מתוקה

בדיוק ככה זה קורה.
מתחילים בללמוד איך פחות להתרגש מהתחושות הקשות האלה, ואז, כשלא שמים לב, פתאום מבליח רגע טוב.
איזה צחוק פה ושם, והנאה ממשהו.
וככל שלומדים לפזר את מסך העשן הזה התכיפות ביו הרגעים הטובים גדלה.
זה תהליך הדרגתי.

 

[noname20000000]

תודה לשתיכן!

 

[נעמהטיפולהוליסטי]

יכולה לספר לך מניסיון

במהלך התקף דיכאון, כשהכימיקלים במוח אינם מאוזנים,
קשה עד כדי בלתי אפשרי להרגיש טוב ואפילו לראות דברים טובים בחיים.
את אדם טוב, אחרת לא היית מודאגת מכך שאת פוגעת באנשים.
את לא בוחרת לעשות זאת, זה לא נשלט.

את צריכה לקבל את העובדה שככה זה כרגע, אבל זה לא יהיה כך תמיד.
אם תקבלי טיפול, תוכלי לאזן את עצמך יותר מהר.

למרות שזה נראה שההרגשה הזו לא תסתיים לעולם, היא עוברת, וכן מחלימים מדיכאון.

מקווה שיעזור במהרה

 

[noname20000000]

תודה, נעמה.

אני באמת מקווה שפתרון תרופתי יצליח לגרום לי להרגיש טוב יותר.

העניין הוא שאני נמצאת בתקופה הדיכאונית הזו כבר חודשיים, ואני פוחדת שבגלל שהיא כל כך ארוכה היא לא תסתיים...

 

[נעמהטיפולהוליסטי]

חודשיים לא נחשבים תקופה ארוכה

ואגב, רצוי לשלב גם טיפול בשיחות, אבל מומלץ לחכות עד שהטיפול התרופתי יתחיל להשפיע.
תדאגי שישמרו עליך טוב.
תזכרי שהתרופות מתחילות להשפיע רק אחרי שבועיים שלושה.

בינתיים, תני לעצמך לשקוע,
המאבק בדיכאון רק מחליש, והוא לא באמת עוזר.

מוזמנת להמשיך ולשתף או לשאול עוד.

 

[noname20000000]

אני נפגשת עם פסיכולוגית,

מזה כחצי שנה. אני לא יודעת לומר אם הטיפול עוזר או לא.

אני מנסה עכשיו תרופה שלישית, גם קשה לי לומר אם עוזר או לא.

ממש נמאס לי מעצמי.

אני מקווה שאת לא מקבלת את הרושם שאני מנסה לבטל את כל מה שאת אומרת. אני רק משתפת.

 

[נעמהטיפולהוליסטי]

חלילה, תמשיכי לשתף

מבינה לחלוטין את הייאוש,
גם אצלי לקח זמן עד שנמצאה התרופה המתאימה.

יכול להיות שיעזור להחליף מקום ( אם את יכולה להרשות לעצמך)
למקום בו לא יהיו מחוייסות, תוכלי להרפות ולהתרכז רק בעצמך, ובריפוי שלך

אם תרצי, כתבי לי שמסר אישי ואספר לך יותר על החוויה שלי,
בתקווה לעודד כמובן.