פריקה- zero to hero

The Heretic

New member
פריקה- zero to hero

תמיד היתה לי תקווה שיום אחד הגלגל יתהפך.
אני, סוף-סוף אהיה למעלה.
כל כך רעה וכל כך לא אכפת לי.
הלוואי שכל האנשים שראו אותי בשפלותי כל האנשים שעקפו אותי בחיים, שהגיעו לאיפה שכיוונתי ושאפתי להיות, כל האנשים שלא אהבו שדחו אותי שפגעו בי.
הלוואי שהיתי יכולה לנקום בהם בשלמות שלי. בהשפלתם.
כמה מחשבה אגואיסטית, לא עניינית ושוב, כמה לא מעניין אותי. לא אכפת לי שאני ממש לא מעניינת אותם. רק הלוואי והלוואי שהייתי יכולה לנקום בהם כלפיים.

ועכשיו, כשכבר הבנתי את קסם השחרור או בבירור- קבלת הרוע.
כשהבנתי שכוחי אינו מהדיפת הכאב או לחימה בסבל,
אלא בפאקינג לקבל אותו כמו שהוא. שזה הדבר המפחיד ביותר בעולם- לקבל את המציאות. המרה. המרה המרה.

עכשיו, כשאני יודעת כיצד ללכת בשעה ששכבתי על המסלול ללא יכולת וכולם דהרו ודרכו עלי.
כבר מאוחר מדי.
והדבר הנורא ביותר שהבנתי.

הוא שגם בשלמותי,בשיא הוויתי לא אהיה אף פעם.
באמת, באמת, שלמה מושלמת.

ולעולם אהיה מוגבלת, בשלשלאות ה"אני" ובמישכה אל עבר אפר ועפר.

לא אוכל לקבל שכולם הם, והם מספיק,
ובי לעולם יהיה חוסר.
ללא צל של ספק.
 
אני יכולה להבין את התקווה הזו

אבל האם זה באמת ייתן לך את הסיפוק שאת מחפשת? האם באמת תוכלי להרגיש שלמה עם עצמך ועם העבר שלך?
אני לא חושבת שאת צריכה לקבל את המציאות ש"כולם רעים", כי זה פשוט לא נכון. כן, תמיד יהיו אנשים רעים שירצו לפגוע בלי סיבה או סתם לזרוק הערה מרושעת, אבל להיכנע לזה? לעולם לא. אני מסרבת.
יש לך את הזכות להיות מאושרת. מגיע לך לבטוח בבני אדם. לעולם לא נגיע לשלמות מוחלטת (האם זה באמת קיים?), אבל מה רע בשאיפה לאושר?
מה הן שלשלאות ה"אני" בדיוק? התפיסה שלך על עצמך? של העולם עלייך? שניהם? תקרעי אותן, תפרצי את החומות האלה. הם רוצים שתהיה כמותם ואת לא? שיתמודדו עם זה.
תמצאי את השלמות שבחוסר השלמות.
 
למעלה