פריקה..

[אילנה דיין]

חזרתי בשאלה

אבל אני עדיין גרה בבית דתי.

 

[אילנה דיין]

פריקה..

טוב, כיוון שהמשפחה שלי סופר מורכבת מצאתי לנכון לכתוב דווקא פה.
אתן קצת רקע לפני סיפור המעשה של היום:
אבי התחתן בשנית לפני כ-5-6 שנים. עד אז גדלנו (4 ילדים) עם האבא וביקרנו את האמא בעיקר בסופי שבוע.
מאז שהתחתן התחילו הבעיות עם אשתו, שנראה היה שניסתה להתחרות איתנו על האהבה של אבא, או משהו ילדותי דומה בסגנון.
כתוצאה מהחיכוכים החוזרים ונשנים אחותי לקתה במאניה דיפרסיה(אדגיש שמדובר במחלה ביולוגית שההתפרצות שלה דורשת טריגר, הריבים עם אשתו של אבא היו הטריגר..) ועזבה את הבית, אחי הגדול גם בעקבות הסכסוכים עזב את הבית (בגיל 25 יש שיאמרו שלגיטימי שיעזוב, אבל כיוון שאנחנו משפחה דתית אצלנו מקובל שרק בחתונה עוזבים את הבית), אחי הנוסף התחתן ויצא מהבית עוד קודם ולכן היחיד שהצליח לשמור איתה על יחסי שלום-שלום.
יהיה מורכב וארוך לספר את כל הוויכוחים, אבל בעיקרם העובדה שלא מצא חן בעיניה לגור עם "הילדים", ולכן גם ממש אחרי החתונה אמרה לו שהיא רוצה שיעברו לגור לבד (כשאני עוד הייתי בתיכון..) וכשראתה שאין הסכמה על העניין, עשתה הכל כדי לגרום לזה שנצא מהבית (אחותי ואחי אכן יצאו.. ).
אני יכולה לתת אין ספור דוגמאות למעשים הילדותיים שעשתה כדי לעצבן, להרגיז, ולגרום לנו לשבור את הכלים וללכת, אבל נראה שזה יקח כל כך הרבה זמן שפשוט עדיף שלא.
היום אני היחידה שנשארה בבית, ואחריו יותר מדי ניסיונות "סולחה" החלטתי פשוט להתעלם. לא לדבר איתה, לנסות לבלוע ולשתוק כדי שאבא לא ירגיש שוב שיש בבית מלחמות עולם.
כמובן שאבא גם היום סובל מהמצב, כי אני לא יושבת איתו אף פעם בשולחן (אלא אם אחד האחים שלי בא..) וגם לא בערב שבת (כאמור - משפחה דתית..)

וכל זה רק רקע לסיפור המעשה של היום, שאולי נראה כל כך שולי.. במיוחד לאור מלחמות העולם שהיו בבית, אבל נראה לי כאילו זה פשוט הקש ששבר את גב הגמל.
אתמול בערב אחי וחברה שלו הגיעו לארוחה אז ישבתי איתם בשולחן. בארוחה אנחנו אוכלים אוכל שאבא קונה לנו מקייטרינג והם אוכלים מהאוכל שהיא מבשלת.
על השולחן היה קולורבי, אך כיוון שהיא חתכה אותו.. הקולורבי נשאר מיותם על אף תאוותי הכה רבה.

היום בבוקר הלכתי למקרר, ראיתי שיש עוד קולורבי, שמחה ומאושרת חתכתי אותו לקערה וישבתי לאכול.
כשאבא ואשתו חזרו מבית הכנסת, היא נכנסה למטבח להתחיל את ארגוני הארוחה שלהם (בה אני לא יושבת..) וראתה שאני יושבת ואוכלת קולורבי.
היא ניגשה למקרר וראתה שאין יותר קולורבי (!!) ולכן אמרה לאבא שלי "X, ביום חמישי קניתי קולורבי, תמצא לי אותו במקרר."
(זה המקום אולי לציין שבד"כ את כל הקניות לבית אבא עושה, במידה והיא הולכת להשלים חוסרים קטנים היא הולכת עם האשראי שלו, ואף פעם אין הפרדה בבית של אוכל, למעט אוכל שהיא מכניסה לחדר השינה שלהם כי היא מפחדת ש"יגעו לה" בו..)
אבא שלי חיפש וחיפש ולא מצא. ואז היא אמרה לו "טוב, כנראה שחתולה התגנבה לבית, פתחה את המקרר, וגנבה לי משם את הקולורבי"
כל זה כמובן שאני יושבת במרחק של מטר מהמקום, והיא משתדלת מאוד לדבר בקול רם.
אחרי שהיא אמרה את פניני החוכמה האלה, אמרתי לאבא שלי "אבא, אולי בפעם הבאה שאתה עושה קניות תקנה גם פתקים עם שמות כדי לשים על הירקות?"
הוא שתק והלך לאכול.

ברור לי שהיא ילדה קטנה, משועממת, בודדה, מתוסכלת, ולא יודעת מה עוד..
העניין הוא שהקטעים ה"קטנים" האלה חוזרים על עצמם יום יום, והיום זה בהחלט היה הקש..
הלוואי שהיתה לי את היכולת הכלכלית לצאת מהבית, אבל זה פשוט לא אפשרי בתקופה הקרובה (ומעבר לזה, אבא שלי כל הזמן אומר לי שהוא מאוד לא רוצה, אבל זה כבר עניין אחר..)

 

[מרוניה]

בכל זאת תצטרכי לצאת מהבית.

אם את בתיכון - תבדקי את הפנימיות האפשריות. אם את בוגרת יותר - לכי לעבוד ושכרי חדר בדירה עם שותפות.

 

[אילנה דיין]

זה לא אפשרי עבורי כלכלית

אני סטודנטית, אין לי יכולת כלכלית להחזיק דירה כרגע, גם לא דירת שותפים..

 

[מרוניה]

אז תלמדי בצורה מדורגת יותר,

שתאפשר לך גם לעבור ולממן את עצמך. אני מכירה אנשים שעשו את זה. נכון שזה קשה רצח, אבל לדעתי יותר קשה לחיות בבית כזה, כמו שאת מתארת.
חוץ מזה, גם אם את לא יוצאת מהבית, לפחות תעבדי כך שתממני את האוכל שלך, ויהיה במקרר אוכל שהוא רק שלך. ואל תאכלי מהאוכל "שלהם", לא שלו ולא שלה.

 

[אילנה דיין]

איזה תגובה מפתיעה..

אני לא אוכלת מהאוכל "שלהם", אני אוכלת מהאוכל שאבי קנה עבור הבית, שכולל גם אותי. בכל פעם שהוא הולך לקניות הוא קונה את הדברים הבסיסיים ומבקש ממני גם שאכתוב לו רשימה עם דברים שהם מעבר ל"רגילים" שאני רוצה, והם אמנם הולכים יחד לקניות (כ"בילוי") אבל הוא משלם. אני לא חושבת שנכון להגיד לו "בנוסף לעגבניות שלה, תקנה עוד 5 בשבילי"
אני גם לא חושבת שצריכה להיות הפרדה באוכל של הבית.
(בכלים, בנקיון ובכביסה לדוגמה יש, אני דואגת לשלי והיא לשלהם)
היא לא עובדת ולא מוציאה מכספה על אוכל או חשבונות או כל דבר אחר.
את האוכל שהיא מבשלת אני ככה או ככה לא אוכלת.
אני עובדת קשה ולומדת קשה, הם בקושי מרגישים אותי (אני יוצאת כל יום ב6 וחצי וחוזרת ב7 בערב), ומממנת את הצרכים הבסיסיים שלי (טיפולי שיניים, פלאפון, יציאות וכו') וזה לא מאפשר לי מעבר.
מה גם שאבי לא יאהב רעיון של כזה של הפרדה באוכל.. והוא בעצמו אומר לי יום יום כמה עצוב לו שאחותי לא גרה בבית, וכמה הוא לא רוצה שאני אעזוב..
אני לא מתכוונת להרוס לעצמי את השנה האחרונה לתואר בגללה.

 

[מרוניה]

זכותך להתנהל כפי שאת רוצה, אין מחלוקת,

ואת מראש אמרת שאת יודעת שהיא פסיכית (אמרת זאת במילים אחרות). אז איך אפשר לעזור?
כשיש עסק עם פסיכים - או שמבליגים או שעוזבים. אני לא מכירה אפשרות אחרת.
אם אבא שלך היה שואל אותי מה דעתי, הייתי אומרת לו - תיפרד מהאישה הזאת, שמרחיקה אותך מילדיך.
אבל לא הוא שואל, אלא את. אז לך אין לי מה להגיד חוץ מאשר - או שתצאי פיזית מהבית הזה, או שתצרי חציצה עוד יותר גדולה בינך לבינה, כך שלעולם לא תאכלי "לה" את הקולורבי...
את הרי מבינה בעצמך שלא תוכלי לשנות אותה.

 

[ilst]

זה אמיתי?

האם יש לך קרובי משפחה שיסכימו לארח אותך לתקופה מסוימת? (כמה חודשים), ואם כן, דברי איתם ותאמרי להם שיכול להיות שאת תאלצי לעבור אליהם לתקופת מה, ואז, לכי לאביך ותאמרי לו: או אני או היא!!! לא נראה לי שלאחר 6 שנים, משהו בהתנהגות שלה ישתנה. קולרבי?
ואם הוא יאמר שהיא, תעזבי את הבית.
מאחל לך בהצלחה וחיים טובים.
אילן.

 

[אילנה דיין]

לצערי אמיתי לגמרי.

בתקופת מלחמות העולם איתה כמה פעמים אבא שלי שאל אותי אם אני רוצה שהוא יתגרש.
פעם הם היו מאוד קרובים לזה (אחרי שסירבה באירוע לשבת איתנו-הילדים באותו שולחן) אבל הם חזרו.
אבל בסופו של דבר אני הכי קטנה, והיא כנראה כן טובה לו (מבשלת לו, מכבסת לו, דואגת לבריאות שלו), ויום יבוא ואתחתן ואצא מהבית בלאו הכי, ומה אז, הוא ישאר לבד?..
אגב, אחותו של אבי ניתקה איתו קשר בגלל שהיא התנהגה גם אליה באופן דוחה, ובכלליות, כל האחים שלו לא מתים עליה, ככה שזה לא רק "הילדים".

אני מרגישה לא בנח ללכת להיות אצל קרובי משפחה, למרות שאני יודעת שהם בשמחה יקבלו אותי. אולי זה גם בגלל שאחותי היום נודדת בין בתים וניסתה בין השאר להיות גם אצל קרובי משפחה..

 

[מרוניה]

אז זאת החלטה שלך:

להרגיש לא נוח בבית אביך או להרגיש לא נוח (מבחינה אחרת) בביתם של קרובי משפחה, עד שתסיימי את שנת הלימודים ותוכלי להשתכר למחייתך ולעבור למגורים עצמאיים.

 

[מנסה ומתנסה]

אז זאת החללטה שלך...

איפה את מרגישה יותר נוח...
לפי התיאור שלך, כל מקום אחר מלבד
המקום בו את נמצאת הוא יותר נוח !

 

[mother cat]

לא הצלחתי להבין את נושא האוכל

אתם לא אוכלים מה היא מבשלת כי היא לא מסכימה? או כי אתם לא? סתם לא הבנתי את נושא הקולורבי שהיא חתכה ולכן נשאר מיותם...

תשמעי, נשמע שאת חיה במקום מאד לא בריא. אם אבא שלך לא מסוגל לדבר איתה וליישר הדורים, אני מצטרפת להמלצות למצא דרך לצאת מהבית - או לקרובי מפחה, או למרוח את הלימודים קצת יותר ולעבוד מספיק כדי לצאת מהבית. לא נשמע לי שאפשר להמשיך לחיות בבית שבו סופרים לך את העגבניות והקולורבי....