פריקונת...
עוד לא כתבתי ממש, כל הזמן הזה שאני בפורום עזרתי לאחרים כי זה עושה לי טוב, הגיע תורי. אוקי. אני לא ילדה מכוערת. אני מודעת לזה. אני אפילו חושבת שאפשר להגיד שאני יפה. אני מקבלת גם מחמאות. אני בוגרת לגילי מבחינה חיצונית ומנטאלית. אומרים לי שאני משהו שונה.(לא משוויצה) אבל לא משנה כמה בנים יתחילו איתי, כמה ילדות ירצו להתחלף איתי, אני נמצאת עם עצמי בבעיה קשה. אני שונאת המשקל שלי. באופן כללי לפי דעות הכלל אין לי סיבה. אבל כמובן שקשה להאמין לאנשים אחרים. ולמרות כל מה שאומרים לי, אני פשוט מרגישה שמנה. אני מתביישת בגופי לפעמים. אני כל הזמן מחפשת דיאטות שהן לא כסח, תזונה בריאה יותר שתעזור לי להוריד במשקל, פעילות גופנית, וגם, כמה שכל כך קשה לי להגיד את זה, לא פעם ולא פעמיים חשבתי על להקיא. לא משנה מה ניסתי, לא משנה כמה הורדתי, אני לא מרגישה שלמה. אני לא מרגישה "שווה". לא היה לי עוד חבר רציני. עוד לא התנשקתי למרות שרוב החברות שלי כבר עשו את זה מזמן (אני עולה לח'). תוכלו להגיד 'אה היא עוד קטנה! מה היא דואגת?...' אז זהו, שאני דואגת. אני פשוט זקוקה לאהבה. אני נואשת למשהו מדהים ומסעיר שיעיף אותי (אם זה קיים). אבל בגלל מקרה שקרה לי לפני כמה חודשים והיה לי לא נכון וגרם לי לתחושת גועל מעצמי נוראית, יש לי קושי עם אינטמיות עם בנים. למשל יש ילד, שהייתי קצת דלוקה עליו, והוא היה בקטע שלי, אבל עכשיו ירדתי ממנו, כשאני מחבקת אותו עולה לי שוב התחושה המגעילה (זה לא הילד שגרם לכך מלכתחילה). בכל מקרה, אני כרגע מנסה לפרוץ לעולם התיאטרון או הטלויזיה או הקולנוע (מעדיפה תיאטרון), אני חייבת להיות שלמה וגאה בעצמי ובגוף שלי. וכל ההתרחשויות שתיארתי בהודעה הזאת לא מועילים... כלומר, אני כן אוהבת את עצמי ואני מאמינה בעצמי ואני בסך הכל נראית טוב אפילו מאוד ובלה בלה בלה אבל עדיין יש לי מכשולים... אני יודעת שיהיה טוב. אני תמיד משתדלת לשמור על גישה חיובית. זה עוזר לי כל כך הרבה פעמים. ולכן אני נראית כלפי חוץ מאוד שמחה וקופצנית ואני באמת כזאת! אבל אני גם בן אדם כמו כולם. זהו. פרקתי.אני אוהבת את הפורום הזה ואת האנשים שפה ומציעה לכם לנסות לחייך אפילו אם אתם לא באמת שמחים, בטוחה שהחיוך ישאר כבר מעצמו. סופ"ש מדהים לכולם!♥
עוד לא כתבתי ממש, כל הזמן הזה שאני בפורום עזרתי לאחרים כי זה עושה לי טוב, הגיע תורי. אוקי. אני לא ילדה מכוערת. אני מודעת לזה. אני אפילו חושבת שאפשר להגיד שאני יפה. אני מקבלת גם מחמאות. אני בוגרת לגילי מבחינה חיצונית ומנטאלית. אומרים לי שאני משהו שונה.(לא משוויצה) אבל לא משנה כמה בנים יתחילו איתי, כמה ילדות ירצו להתחלף איתי, אני נמצאת עם עצמי בבעיה קשה. אני שונאת המשקל שלי. באופן כללי לפי דעות הכלל אין לי סיבה. אבל כמובן שקשה להאמין לאנשים אחרים. ולמרות כל מה שאומרים לי, אני פשוט מרגישה שמנה. אני מתביישת בגופי לפעמים. אני כל הזמן מחפשת דיאטות שהן לא כסח, תזונה בריאה יותר שתעזור לי להוריד במשקל, פעילות גופנית, וגם, כמה שכל כך קשה לי להגיד את זה, לא פעם ולא פעמיים חשבתי על להקיא. לא משנה מה ניסתי, לא משנה כמה הורדתי, אני לא מרגישה שלמה. אני לא מרגישה "שווה". לא היה לי עוד חבר רציני. עוד לא התנשקתי למרות שרוב החברות שלי כבר עשו את זה מזמן (אני עולה לח'). תוכלו להגיד 'אה היא עוד קטנה! מה היא דואגת?...' אז זהו, שאני דואגת. אני פשוט זקוקה לאהבה. אני נואשת למשהו מדהים ומסעיר שיעיף אותי (אם זה קיים). אבל בגלל מקרה שקרה לי לפני כמה חודשים והיה לי לא נכון וגרם לי לתחושת גועל מעצמי נוראית, יש לי קושי עם אינטמיות עם בנים. למשל יש ילד, שהייתי קצת דלוקה עליו, והוא היה בקטע שלי, אבל עכשיו ירדתי ממנו, כשאני מחבקת אותו עולה לי שוב התחושה המגעילה (זה לא הילד שגרם לכך מלכתחילה). בכל מקרה, אני כרגע מנסה לפרוץ לעולם התיאטרון או הטלויזיה או הקולנוע (מעדיפה תיאטרון), אני חייבת להיות שלמה וגאה בעצמי ובגוף שלי. וכל ההתרחשויות שתיארתי בהודעה הזאת לא מועילים... כלומר, אני כן אוהבת את עצמי ואני מאמינה בעצמי ואני בסך הכל נראית טוב אפילו מאוד ובלה בלה בלה אבל עדיין יש לי מכשולים... אני יודעת שיהיה טוב. אני תמיד משתדלת לשמור על גישה חיובית. זה עוזר לי כל כך הרבה פעמים. ולכן אני נראית כלפי חוץ מאוד שמחה וקופצנית ואני באמת כזאת! אבל אני גם בן אדם כמו כולם. זהו. פרקתי.אני אוהבת את הפורום הזה ואת האנשים שפה ומציעה לכם לנסות לחייך אפילו אם אתם לא באמת שמחים, בטוחה שהחיוך ישאר כבר מעצמו. סופ"ש מדהים לכולם!♥
