פריקת אגרסיות זוגיות

פריקת אגרסיות זוגיות ../images/Emo32.gif

אני יודעת שזה לא קשור לחתונות, אבל אני חייבת להוציא קצת אגרסיות של זוגיות כאן, ואשמח לקבל עצה טובה... פשוט בגלל שזה קורה בזמן אמת... הקטע הוא כזה - אני טיפוס היסטרי ולחוץ באופיי, וכחלק מהבעיה הזו אני דייקנית כרונית. ליתר דיוק, אני מקדימה כרונית - מעדיפה לצאת מראש ולהיות מוקדם יותר כדי לא להילחץ על איחורים. הגבר, לעומתי, הוא מאחר כרוני, מה שיוצר אינספור מתחים. ניסתי כל שיטה אפשרית - לוותר (לא עובד עבורי), לשקר לו על הלו"ז (עובד חלקית, בד"כ לא), להלחיץ אותו (לא עובד ויוצר כעס), והעיר אותו מוקדם יותר (לא עובד - הוא מורח זמן). בקיצור, עכשיו 19:25, ב-20:30 יש לנו הצגה בגבעתיים, ובדרך צריך לעצור בחנות צילום לצלם לי חומר למחר ששכחתי להכין ל-08:00 (מה שמונע אפשרות של צילום מחר). למרות שהערתי אותו ב-18:20, רק לפני שתי דקות הוא נכנס למקלחת, והוא עוד צריך להתגלח. בינתיים אני פה, לחוצה וממש לא נהנית מהחיים. תגידו, מה יקרה ביום החתונה ? אני אמות מלחץ אם הוא יעשה אותו דבר... והדבר האחרון שאני רוצה זה עוד לחץ ביום החתונה... מצטערת על שחרור האגרסיות פה, אבל אני פשוט מסדרת משהו און-ליין בזמן אמת, והייתי חייבת לצעוק את זה איפה-שהוא (כן, אגב, דיברתי איתו על זה, מליון פעמים... אז מה ?)
 
תני לי להרגיע אותך נשמתי...

ביום החתונה ההצגה לא תתחיל בלי השחקנים הראשיים. היום לעומת זה אתם הקהל. יש דרך נפלאה לחנך אנשים לדייקנות. קראתי פעם מאמר של פסיכולוג שאינני זוכרת את שמו אבל הוא כנראה ידע על מה הוא מדבר והוא טען שאנשים מאחרים הם אנשים עם אלימות סמויה בתוכם. נסי להגיד את זה לאישך ותראי כמה הוא ממהר לדייק. אף אחד לא אוהב שאומרים עליו שחבויה בו אלימות סמויה. אני זוכרת בוודאות שהוא נתן רשימה של אפיונים כאילו רמת המתח שנוצרת אצל אלו שמחכים.. כשאתה כבר מגיע כולם מסתכלים עליך בעויינות ואין כמעט מילה טובה להגיד בעניין ואז יש לך אפילו אישור חוקי להיות לא נחמד כאילו אם אתה הגעת וכולם עם פרצוף חמוץ מה פתאום שתהיה אתה נחמד אליהם? 1. תרגעי. פתרון רפואי/פסיכולוגי אומר ככל שהחולה יותר אדיש כך הרופא יותר לחוץ...תהיי יפה ותתניעי את האוטו, פעם או פעמיים תגיעי לבד בסוף הוא יבין 2. הוא רופא אחותי..בשלבים הללו של לימודיו גם כשהוא ער המסכון בטח ישן בעמידה מה את רוצה ממנו. 3. ועצת הזהב של סבתא ממ שלי: פסנסיה דארלינג..סבלנות זה שלום בית אמיתי נישקוקים געגעתי
 
נשמות, אתן כולכן

אני סתם רציתי להוציא קצת אגרסיות כאן ולא על הגבר... מה שלא עבד... אתי, הפסיכולוג שלך טעה- בדייקנים טמונה כל האלימות הסמויה... כמו שמעידה כף ידו הכואבת של הגבר, שסבלה מחבטה קטלנית מטווח קרוב של פלאפון, כאשר הסתבר לי במכונית שמרוב איחורים אצטרך להגיע מחר מוקדם לאוניברסיטה ולהתפלל שאצליח לצלם אז את החומר... ובשורה התחתונה... הוא מתפשר, אני מתפשרת, וחזרנו הביתה מהצגה מיוחדת מאוד (יום הולדת לג´וזפה) חבוקים ומאושרים... תודה לכולן... ולילה טוב. נ.ב. אם למישהי יש בכל זאת טיפ לטיפול באיחורים, מהסוג שמותר ע"י אמנת ז´נבה, אני אשמח לנסות...
 
הילה, העצה של סבתא ממ היא אמנת ג´נב

סבלנות!!! שם המשחק בחיי הנישואים זה נחת רוח וסבלנות. אוי, במפגש הבא אני אספר לכם קצת סיפורים על הסבתא המצחיקה שלי.... כמה חכמת חיים יש לה ואיך היא נעלה את הסבא שלי בחדר האטום במלחמת המפרץ יומיים!!!
 

galitm

New member
גם אני מאחרת כפייתית ../images/Emo10.gif

כך שלא אוכל לעזור, לצערי ... ומה שאתי אמרה על האגרסיות האצורות של המאחרים מדאיג אותי ...
 

יעלי2

New member
להילה והגבר

אני לא אכביר במילים. הזדהתי עם כל מילה כתובה, וגם אני ניסיתי את כל השיטות (כולל את זו של להעיר יותר מוקדם...היום בבוקר! לא עזר. נראה לי שאין מה לעשות. (אגב כשזה מגיע לפגישה שלו-עבודה, צבא וכו, יש דייקנות מפחידה.
 

*שיר

New member
בנות, בנות, אני אתכן...

כולל עם מה שיעלי אמרה - לפגישות שלו הוא מדייק בטירוף, אבל כשמדובר על חברים או סרט (שלא לדבר על ההורים שלי), אוי ואבוי איזה איחורים אנחנו דופקים... אבל אני חייבת להודות שיש שיפור עם הזמן. כשהוא רואה שאני מוכנה הוא נלחץ קצת ומתחיל להזדרז. פתרונות? יש פתרון חלקי שמצאתי. להכין את כל מה שהוא צריך בשביל לצאת. פלאפון?
אצלי. מפתחות? אצלי. ארנק? אצלי. וכן הלאה והלאה. זה לפחות חוסך את הסיבובים האחרונים בבית, שהם בדיוק אלה שמורטים את העצבים באופן סופי
וחוץ מזה, אין מה לעשות חוץ מלהפנים את העובדה שזה מה יש...ואת זה אוהבים!
 
וואו איזה כייף לשמוע שאני לא היחידה

שסובלת מהעניין הזה, תמיד יש לו את המשפט: "אז רשום ב- 8:00 חייבים להיות בדיוק ב:8:00?? " , וזה כ"כ מרגיז....
 

סהר12

New member
מנסיון אישי

של מאחרת מאובחנת כמאחרת פתלוגית - אין, ממש אין מה לעשות.. המאחרים הם תמיד בגישה ש"כולם יחכו לי.." ושום דבר לא מתחיל בלעדיהם. האמינו לי. הייתי מספר שנים דיילת אוויר - ויותר מפעם אחת איחרתי גם למשמרות בטיסה!! אבל מה, תמיד עם חיוך מרוח והתנצלות אבל ממש, ממש אין מה לעשות. גם בן זוגי היקר, אייל, משלים עם הענין. והלוואי וזה יהיה ה"באג" היחיד בחיים שלנו!! כמו שנאמר - לחתונה וללידה לא מאחרים, אז, שיהיה בסבבה!
 

dorlim

New member
זה מה יש ... ואת זה אוהבים! ../images/Emo99.gif

זהו בדיוק!!!! אני נאבקת כל בוקר... אין לי סיכוי שהוא יתעורר - כל השיטות נוסו (ללא הצלחה
). אולי לו יש המלצה???? בעבר היתה הגישה של להתעצבן, מה יצא - עצבים!!!! שום דבר לא היה ממש פרודוקטיבי בעניין חוץ מרגשות שליליים. לכן בנתי שאין ברירה אלא לנקוט בגישה הרבה יותר שלווה ועכשיו צריך באמת משהו קיצוני כדי שאני אתעצבן מזה שהוא לא קם. כמו ששיר אמרה: זה מה שיש... ואת זה אוהבים!! ודורון - לפני כל הפורום - נא לא לנצל את העניין
 

*מור

New member
אני ניסיתי שיטה אחרת.... ../images/Emo3.gif

אספתי יחדיו את כל המוצרים שעליהם מופיעים מחוגי השעון: שעון יד, פלאפון, שעון קיר, שעון בצג המחשב והאיחרתי אותם ברבע שעה, כך שנוצר המצב שהוא צריך לעשות את הסידורים שלו לפני....אבל בסופו של דבר נוצר מצב שרק אני הייתי נלחצת ברגע שהייתי שוכחת ששיניתי את השעה. הרמתי ידיים...
 
הילה, אני כל כך מבינה אותך...מה יש

להם לגברים האלה שכופה עליהם לאחר לכל מקום ובכל מצב... בכל אופן, אני אומרת לצביקה שכשהוא מאחר הוא מזלזל בי, וזה מטריף אותי. אני יודעת שהוא מאד משתדל. כשזה משהו שמאד חשוב לי, אני אומרת לו כל עשר דקות שלא יעיז לאחר, כלומר, מנג´סת לו, ובגדול, בענק... הוא כבר מעדיף להיות בזמן מזה שאני אציק לו.. אני מכריחה אותו להשבע שהוא לא יאחר, ומאיימת באלות וחרמות אם הוא מפר את הבטחתו. בשני שליש מהמיקרים זה עובד. בשליש האחרון, אני סובלת... אבל חייבים להתפשר. בדברים שלא חשובים לי אני לא מלחיצה אותו ולא לוחצת שלא נאחר (כמו למשל כשאנחנו הולכים לבקר את ההורים שלו...)
 

שריתנ

New member
אבל תמיד בזמן

אבל נכון שאתם מגיעים תמיד בזמן, או כמעט, לא? לי יש אותו סיפור - והתחתנו לפני 4 חודשים. עצתי: 1.לא להתעצבן ולא להלחיץ. 2.לתת לו לוח זמנים מראש. 3. הכי חשוב: להגיד "לא מעניין אותי איך - העיקר שנגיע בזמן!!" ותראי שזה עובד
 

*מור

New member
בדר"כ כלל אנחנו מגיעים על הדקה

אבל בתור אחת שבחיים לא מאחרת (אפילו מכיתה א´) לשום מקום ותמיד יוצאת חצי שעה לפני שבכלל אמורה לצאת זה מציק, אני שיא הדייקנות והוא ההפך...אבל כניראה שזה מה שהופך אותנו למשלימים אחד את השניה.:)
 
למעלה