פריקת עצבים
אחרי שההורים שוב חפרו לי, הלכתי למחשב וכתבתי את אשר על ליבי. הייתי רוצה לשתף ואף לשמוע דעות... תודה
למה יוצא שתמיד אני זו שלא בסדר? למה?!
וזה לא שאני לא בסדר. אני בסדר גמור, בחיי! אני לא הייתי מתנגדת לבת כמוני, בכלל לא.
אבל מבחינת ההורים אני הבעייתית, אני זו שתמיד כועסים עליה, שתמיד מטיפים לה ומתערבים לה בחיים.
אולי עדיף להיות חסרת חיים, כמו האחים שלי, וכך לא יהיה להורים במה להתערב לי.
אני סטודנטית ולומדת בעיר רחוקה. בהתחלה גרתי במעונות של האוניברסיטה ולאחרונה עברתי לגור עם החבר.
הם מרשים לעצמם להתערב לי: "איך תעמדו בשכירות? במה הוא עובד? זו עבודה זו? למה את לא מתייעצת לפני דברים כאלה? הכי טוב שהיית נשארת במעונות".
איך לעזאזל הם מרשים לעצמם להתערב לי כשאני בכלל לא מקבלת מהם שום תמיכה?! מילא היו עוזרים קצת, אז בסדר, שיתערבו, שיידעו לאן הכסף שלהם הולך.
לאחרונה ביקשתי עזרה קטנה, בסה"כ קניית משקפיים חדשות כי כבר שנים אני עם מספר שקטן בהרבה מהמספר הנוכחי שלי.
בדרך כלל אני עם עדשות, שאני תמיד קונה באופן עצמאי, אבל בבית אני עם משקפיים כדי לתת לעיניים לנוח, ואני כבר רגילה לא לראות טוב את הכתוביות בטלויזיה.
הם לא נרתמו אפילו לעזרה הקטנה הזו, אמרו לי שכמו שאני עצמאית וקונה הכל לעצמי אז שכך אעשה גם עם המשקפיים. (ולא, להורים שלי אין שום בעיות כלכליות, הם סתם קמצנים).
אז לעזאזל איתכם, אל תדברו איתי בכלל! אל תשאלו אותי, אל תתעניינו בי, כי המטרה שלכם היא לא לעזור אלא רק לדחוף את האף הארוך שלכם לחיים שלי!
כשיוצא שאני בבית ההורים, בד"כ בחופשות וחגים, ואני יוצאת לאן שהוא תמיד אני מקבלת ביקורת: "עוד פעם יוצאת? מה, כל יום?". "לאן את הולכת, לים? ממש יום ללכת לים.." או "אל תלכי לחתונה של החברה, זה יחסוך לך כסף". מורידים א החשק מכל דבר!
נראה שההורים שלי מעדיפים שאהיה כמו האחים שלי שיושבים כל היום מול המחשב! שלא יהיו לי חברים או צורך לצאת מהבית וכך אחסוך המון כסף.
או שלא יהיה לי חבר בכלל, כך גם אשאר בבית כמו ילדה טובה. לא, כי אני בכלל לא בגיל שצריך כבר זוגיות רצינית... (פאקינג 23)
ובמקום להגיד מזל טוב ובשעה טובה על המעבר לדירה עם החבר רק ביקורות...
כי עדיף שאוותר על הלימודים, אכנס להיריון ונתחתן, נכון?!
אנחנו ביחד כבר הרבה זמן, מותר לי לרצות להיות עם החבר שלי יותר מפעם בשבוע!! מלא בנות מהשכבה שלי כבר התחתנו ובהיריון, לפחות לי בכלל יש לימודים בסדר העדיפויות!
אה כן, והם גם אף פעם לא נותנים לי את האוטו בלי חקירות ממושכות וגם זה רק למקומות קרובים, ולאחר התחנפויות מרובות שלי. לא יודעת מה הבעיה שלהם בדיוק. אולי קמצנות על דלק. אולי סתם רכושנות. בחיי שאני לא יודעת! אם יש לי ברירה אני בכלל לא מבקשת, או מוותרת על ללכת למקומות שאני צריכה רכב בשבילם. רק שיהיה לי קצת שקט.
וזהו, פרקתי קצת עצבים. נמאס. שמתערבים. שמבקרים. שמזיינים בשכל!! ואני בסה"כ ילדה טובה!!
אחרי שההורים שוב חפרו לי, הלכתי למחשב וכתבתי את אשר על ליבי. הייתי רוצה לשתף ואף לשמוע דעות... תודה
למה יוצא שתמיד אני זו שלא בסדר? למה?!
וזה לא שאני לא בסדר. אני בסדר גמור, בחיי! אני לא הייתי מתנגדת לבת כמוני, בכלל לא.
אבל מבחינת ההורים אני הבעייתית, אני זו שתמיד כועסים עליה, שתמיד מטיפים לה ומתערבים לה בחיים.
אולי עדיף להיות חסרת חיים, כמו האחים שלי, וכך לא יהיה להורים במה להתערב לי.
אני סטודנטית ולומדת בעיר רחוקה. בהתחלה גרתי במעונות של האוניברסיטה ולאחרונה עברתי לגור עם החבר.
הם מרשים לעצמם להתערב לי: "איך תעמדו בשכירות? במה הוא עובד? זו עבודה זו? למה את לא מתייעצת לפני דברים כאלה? הכי טוב שהיית נשארת במעונות".
איך לעזאזל הם מרשים לעצמם להתערב לי כשאני בכלל לא מקבלת מהם שום תמיכה?! מילא היו עוזרים קצת, אז בסדר, שיתערבו, שיידעו לאן הכסף שלהם הולך.
לאחרונה ביקשתי עזרה קטנה, בסה"כ קניית משקפיים חדשות כי כבר שנים אני עם מספר שקטן בהרבה מהמספר הנוכחי שלי.
בדרך כלל אני עם עדשות, שאני תמיד קונה באופן עצמאי, אבל בבית אני עם משקפיים כדי לתת לעיניים לנוח, ואני כבר רגילה לא לראות טוב את הכתוביות בטלויזיה.
הם לא נרתמו אפילו לעזרה הקטנה הזו, אמרו לי שכמו שאני עצמאית וקונה הכל לעצמי אז שכך אעשה גם עם המשקפיים. (ולא, להורים שלי אין שום בעיות כלכליות, הם סתם קמצנים).
אז לעזאזל איתכם, אל תדברו איתי בכלל! אל תשאלו אותי, אל תתעניינו בי, כי המטרה שלכם היא לא לעזור אלא רק לדחוף את האף הארוך שלכם לחיים שלי!
כשיוצא שאני בבית ההורים, בד"כ בחופשות וחגים, ואני יוצאת לאן שהוא תמיד אני מקבלת ביקורת: "עוד פעם יוצאת? מה, כל יום?". "לאן את הולכת, לים? ממש יום ללכת לים.." או "אל תלכי לחתונה של החברה, זה יחסוך לך כסף". מורידים א החשק מכל דבר!
נראה שההורים שלי מעדיפים שאהיה כמו האחים שלי שיושבים כל היום מול המחשב! שלא יהיו לי חברים או צורך לצאת מהבית וכך אחסוך המון כסף.
או שלא יהיה לי חבר בכלל, כך גם אשאר בבית כמו ילדה טובה. לא, כי אני בכלל לא בגיל שצריך כבר זוגיות רצינית... (פאקינג 23)
ובמקום להגיד מזל טוב ובשעה טובה על המעבר לדירה עם החבר רק ביקורות...
כי עדיף שאוותר על הלימודים, אכנס להיריון ונתחתן, נכון?!
אנחנו ביחד כבר הרבה זמן, מותר לי לרצות להיות עם החבר שלי יותר מפעם בשבוע!! מלא בנות מהשכבה שלי כבר התחתנו ובהיריון, לפחות לי בכלל יש לימודים בסדר העדיפויות!
אה כן, והם גם אף פעם לא נותנים לי את האוטו בלי חקירות ממושכות וגם זה רק למקומות קרובים, ולאחר התחנפויות מרובות שלי. לא יודעת מה הבעיה שלהם בדיוק. אולי קמצנות על דלק. אולי סתם רכושנות. בחיי שאני לא יודעת! אם יש לי ברירה אני בכלל לא מבקשת, או מוותרת על ללכת למקומות שאני צריכה רכב בשבילם. רק שיהיה לי קצת שקט.
וזהו, פרקתי קצת עצבים. נמאס. שמתערבים. שמבקרים. שמזיינים בשכל!! ואני בסה"כ ילדה טובה!!
