פרסומת סמויה....
אתמול אחרי הרבה הפצרות מחבר יקר וקרוב, לבוא לבקר לראות ולשתות בבר חדש שהוא פתח (שמסתבר שכבר לא כל כך חדש בקצב התל אביבי) נענתי וקפצתי לבקר ב"גריפין". קודם כל, אני לא אוהב ללכת לראות ברים בראשית דרכם. יש משהו שמתבשל שנה, שנה וחצי אחרי הפתיחה, ואם הבר שורד את התקופה הזו, זה השלב שהוא מתייצב, ומקבל אופי - או שומר על הקיים, או מתרסק. אז אחרי שנה מהפתיחה, יצאתי אתמול באישון לילה לתת בראש לשנה החדשה. אני , שמאד לא סובל את הסלקציה הנוקשה, הוכיחה את עצמה שוב ככישלון . הערס הכי מקצועי, אם הוא מכיר את זה, ואת ההוא - יכנס, ולא משנה איך הוא יראה - הוא בא לבזבז כסף, הרבה לפני שהוא בא להנות, ומהון להון ציביון המקום נקבע לפי הקהל שמגיע. כשאני מגיע לבר (ולא בר שכונתי אחרי יום עבודה ) גם אם אני יכול להכנס בן רגע, אני אוהב להסתכל על הסצינה בחוץ כמה דקות. אז נכון, היו יותר אנשים בחוץ, מאשר בפנים, אבל תצוגת התכלית של הבחוץ - די איפיינה את הקהל שבפנים, וחבל. המקום מעוצב מאד מרשים - אבל - בלי שום גימיק, פשוט מרגיש כמו עוד בר תעשייתי. אז למה בעצם אני כותב עליו? סיבה אחת פשוטה שמשכה לי את תשומת הלב, גרמה לי להנאה , ורוקנה לי סכום עגול ויפה מהכיס: הבר. באמת שאם יושבים על הבר, ועושים מעין פאוזה לכל הרקע של MORE OF THE SMAE , נפתחות העיניים. למי שראה או לא, הבר מעוצב אחרת. משטח העבודה של הברמנים הוא על הבר עצמו, והברמנים לראשונה מזה הרבה זמן, סוף סוף נראים, מרגישים, ונשמעים כמו ברמנים - כאילו רוקדים לצלילי המוזיקה בזמן הכנת המשקאות. מרשים ומכובד. אין תפריטים , אין דיספלי. פשוט לבוא, לדבר עם הברמן, להזמין, ולשתות. מאד נקי, מאד חלק. קנה אותי בין רגע, החל מהמים המינרלים ולא מהברז (אני משער שזה כי לא שתיתי בירה אחת) דרך מבט תמידי וחיפוש הלקוח - לא קרה פעם אחת שחיכיתי יותר משניה מהרגע שהרמתי את השוט ועד שהוא התמלא, גם כשהברמן היה בקצה השני. והכל - כשהבר עמוס. מעל הכל, למרות העבודה שלא מועטה שהיתה, הברמנים נראו מרוצים, חייכינים, ובאמת נהנו מכל רגע, ועוד עם הדרינק שלהם לידם. השולחן תמיד נקי, מאפרות נוקו בזמן הנכון (לא יותר מדי, ולא פחות מדי) ובקיצור - היתה תחושה שהברמן שם תמיד, אבל לא מציק. יכול להיות שזה בגלל הברמן שמגיע לו את כל הקרדיט, אבל אני אומר - שזה בזכות הברמן שנהנהתי כל כך (וגם בזכות הגולדסטאר, הקמפרי והגיימסון כמובן...
), ולכן אני מעלה את העלילה כאן - בפורום, כדי שוב להדגיש, שבשורה התחתונה, מי שעושה את ההבדל - הוא הברמן . ולא משנה כמה המקום הושקע, או לא, מי הקהל או לא, בסופו של רגע , אתה נמצא מולו, ושם נמדדת ההנאה האמיתית. כמובן שבשלב מסוים, מה שהבריח אותי, היה הרעש, ושעת הלילה המאוחרת, וסביר להניח שזה לא בדיוק המקום ל"רדת לשתות את הבירה שלך" , אבל לחלוטין, אם כבר לצאת ולשנות אוירה, וגם להנות קצת בדרך - אז הם הצליחו, במקום שרבים וטובים נפלו. אני לא אומר לכו בהמוניכם לגריפין, ואני בטוח שיש עוד כמה מקומות טובים בעיר, אבל אם אתם כבר שם - תנו מבט על הבר. תמיד יש מה ללמוד. שבוע טוב לכולם !
אתמול אחרי הרבה הפצרות מחבר יקר וקרוב, לבוא לבקר לראות ולשתות בבר חדש שהוא פתח (שמסתבר שכבר לא כל כך חדש בקצב התל אביבי) נענתי וקפצתי לבקר ב"גריפין". קודם כל, אני לא אוהב ללכת לראות ברים בראשית דרכם. יש משהו שמתבשל שנה, שנה וחצי אחרי הפתיחה, ואם הבר שורד את התקופה הזו, זה השלב שהוא מתייצב, ומקבל אופי - או שומר על הקיים, או מתרסק. אז אחרי שנה מהפתיחה, יצאתי אתמול באישון לילה לתת בראש לשנה החדשה. אני , שמאד לא סובל את הסלקציה הנוקשה, הוכיחה את עצמה שוב ככישלון . הערס הכי מקצועי, אם הוא מכיר את זה, ואת ההוא - יכנס, ולא משנה איך הוא יראה - הוא בא לבזבז כסף, הרבה לפני שהוא בא להנות, ומהון להון ציביון המקום נקבע לפי הקהל שמגיע. כשאני מגיע לבר (ולא בר שכונתי אחרי יום עבודה ) גם אם אני יכול להכנס בן רגע, אני אוהב להסתכל על הסצינה בחוץ כמה דקות. אז נכון, היו יותר אנשים בחוץ, מאשר בפנים, אבל תצוגת התכלית של הבחוץ - די איפיינה את הקהל שבפנים, וחבל. המקום מעוצב מאד מרשים - אבל - בלי שום גימיק, פשוט מרגיש כמו עוד בר תעשייתי. אז למה בעצם אני כותב עליו? סיבה אחת פשוטה שמשכה לי את תשומת הלב, גרמה לי להנאה , ורוקנה לי סכום עגול ויפה מהכיס: הבר. באמת שאם יושבים על הבר, ועושים מעין פאוזה לכל הרקע של MORE OF THE SMAE , נפתחות העיניים. למי שראה או לא, הבר מעוצב אחרת. משטח העבודה של הברמנים הוא על הבר עצמו, והברמנים לראשונה מזה הרבה זמן, סוף סוף נראים, מרגישים, ונשמעים כמו ברמנים - כאילו רוקדים לצלילי המוזיקה בזמן הכנת המשקאות. מרשים ומכובד. אין תפריטים , אין דיספלי. פשוט לבוא, לדבר עם הברמן, להזמין, ולשתות. מאד נקי, מאד חלק. קנה אותי בין רגע, החל מהמים המינרלים ולא מהברז (אני משער שזה כי לא שתיתי בירה אחת) דרך מבט תמידי וחיפוש הלקוח - לא קרה פעם אחת שחיכיתי יותר משניה מהרגע שהרמתי את השוט ועד שהוא התמלא, גם כשהברמן היה בקצה השני. והכל - כשהבר עמוס. מעל הכל, למרות העבודה שלא מועטה שהיתה, הברמנים נראו מרוצים, חייכינים, ובאמת נהנו מכל רגע, ועוד עם הדרינק שלהם לידם. השולחן תמיד נקי, מאפרות נוקו בזמן הנכון (לא יותר מדי, ולא פחות מדי) ובקיצור - היתה תחושה שהברמן שם תמיד, אבל לא מציק. יכול להיות שזה בגלל הברמן שמגיע לו את כל הקרדיט, אבל אני אומר - שזה בזכות הברמן שנהנהתי כל כך (וגם בזכות הגולדסטאר, הקמפרי והגיימסון כמובן...