פרסטין
בגלל שלא קיבלתי הצעות אחרות, אני אכתוב השבוע על נושא הסמינר שלי (שסוף סוף הוגש). כמו בשבוע שעבר נפתח בהקדמה קצרה, והפעם על מבנה האוזן (אני מתנצלת מראש - אני לא ממש זוכרת את השמות בעברית): האוזן האנושית מורכבת משלושה חלקים - האוזן החיצונית, האוזן התיכונה והאוזן הפנימית. האוזן החיצונית היא פשוט החלק שאותו אנחנו רואים. האוזן התיכונה מתחילה בעור התוף. בתוכה יש שלוש עצמות שנוגעות זו בזו - מלאוס, אינקוס וסטפס (העצם הקטנה ביותר בגוף, למרות שאת שלושתן לא קל לראות בלי זכוכית מגדלת). קצה הסטפס נמצא בחלון הסגלגל ששיך כבר לאוזן הפנימית. כבר באוזן התיכונה יש מנגנוני הגברה; העצמות פועלות כמנוף וכמו כן יש יחס שטחים של 1:20 בין עור התוף וקצה הסטפס ולכן הלחץ גדל (הרי השטח כפול הלחץ שווים בגלל חוק שימור האנרגיה שקובע שהכוח זהה בשני הקצוות). האוזן הפנימית היא החלק שמעניין אותנו כרגע. היא נמצאת בתוך העצם הטמפורלית ומורכבת בעצם ממערכת חללים מלאי נוזל. הדרך היחידה לראות את מבנה האוזן הפנימית (הקוכליאה - השבלול) היא למלא את החללים בגבס ולשבור את האבן. באוזן הפנימית יש שתי מערכות, מערכת שיווי המשקל שאינה רלוונטית כרגע ומערכת השמע. מערכת השמע מורכבת משלוש תעלות - סקאלה וסטיבולי וסקאלה טימפני שמלאות בפרילימפה (נוזל שדומה בהרכבו לנוזל בין תאי) וסקאלה מדיה (התעלה האמצעית) שמלאה באנדולימפה (נוזל שדומה בהרכבו לנוזל חוץ תאי). הסקאלה וסטיבולי והסקאלה טימפני מחוברות ביניהן בקצה אחד ע"י פתח שנקרא הליקוטרמה ובצד השני כל אחת מהן מסתיימת בחלון; הסקאלה וסטיבולי בחלון העגול והסקאלה טימפני בחלון הסגלגל שבתוכו יושב הסטפס. בין הסקאלה טימפני והסקאלה מדיה נמצאת הממברנה הבזילרית, עליה יושב איבר קורטי - איבר החוש של השמיעה. על הממברנה הבזילרית יושבים תאי השערה בארבע שורות. השורה הקרובה יותר לציר הסיבוב של הקוכליאה מכילה תאי שערה פנימיים שהם תאים סנסוריים שמעוצבבים בעיקר אָפרנטית ואחראים על העברת הסיגנל למוח. שאר השורות מכילות תאי שערה חיצוניים שמעוצבבים בעיקר אֵפרנטית וקשורים בין היתר לתופעת ההגברה הקוכליארית (שעליה נדבר בחלק השני). קצות תאי השערה נמצאים בתוך הממברנה הטקטוריאלית שהיא בעצם מין מבנה דמוי ג'לי. ארגון התאים הוא טונוטופי - כל תא קשור לתדירות מיטבית כלשהי, כאשר בבסיס הקוכליאה נמצאות התדירויות הגבוהות ובאפקס התדירויות הנמוכות. גל קול הוא בעצם גל לחץ. כששומעים גל קול, הלחץ מועבר דרך האוזן החיצונית לאוזן התיכונה, שם יש תזוזה של עור התוף שגורמת לתזוזה של העצמות. הסטפס נע בתוך החלון הסגלגל וגורם לתנועה של הנוזל בתוך הסקאלה וסטיבולי והסקאלה טימפני. תנועת הנוזל גורמת לתנועה של הממברנה הבזילרית ביחס לממברנה הטקטוריאלית, מה שגורם להסטת השערות (סטריאוסיליה). כשהשערות מוסטות נפתחות תעלות קטיונים שמעבירות בעיקר יוני אשלגן. זוהי בעצם ההתמרה המכנו-חשמלית שמאפשרת הפיכה של גל הקול המכני לזרם חשמלי שמועבר אל המוח. בחלק הבא - המגבר הקוכליארי ותפקיד הפרסטין.
בגלל שלא קיבלתי הצעות אחרות, אני אכתוב השבוע על נושא הסמינר שלי (שסוף סוף הוגש). כמו בשבוע שעבר נפתח בהקדמה קצרה, והפעם על מבנה האוזן (אני מתנצלת מראש - אני לא ממש זוכרת את השמות בעברית): האוזן האנושית מורכבת משלושה חלקים - האוזן החיצונית, האוזן התיכונה והאוזן הפנימית. האוזן החיצונית היא פשוט החלק שאותו אנחנו רואים. האוזן התיכונה מתחילה בעור התוף. בתוכה יש שלוש עצמות שנוגעות זו בזו - מלאוס, אינקוס וסטפס (העצם הקטנה ביותר בגוף, למרות שאת שלושתן לא קל לראות בלי זכוכית מגדלת). קצה הסטפס נמצא בחלון הסגלגל ששיך כבר לאוזן הפנימית. כבר באוזן התיכונה יש מנגנוני הגברה; העצמות פועלות כמנוף וכמו כן יש יחס שטחים של 1:20 בין עור התוף וקצה הסטפס ולכן הלחץ גדל (הרי השטח כפול הלחץ שווים בגלל חוק שימור האנרגיה שקובע שהכוח זהה בשני הקצוות). האוזן הפנימית היא החלק שמעניין אותנו כרגע. היא נמצאת בתוך העצם הטמפורלית ומורכבת בעצם ממערכת חללים מלאי נוזל. הדרך היחידה לראות את מבנה האוזן הפנימית (הקוכליאה - השבלול) היא למלא את החללים בגבס ולשבור את האבן. באוזן הפנימית יש שתי מערכות, מערכת שיווי המשקל שאינה רלוונטית כרגע ומערכת השמע. מערכת השמע מורכבת משלוש תעלות - סקאלה וסטיבולי וסקאלה טימפני שמלאות בפרילימפה (נוזל שדומה בהרכבו לנוזל בין תאי) וסקאלה מדיה (התעלה האמצעית) שמלאה באנדולימפה (נוזל שדומה בהרכבו לנוזל חוץ תאי). הסקאלה וסטיבולי והסקאלה טימפני מחוברות ביניהן בקצה אחד ע"י פתח שנקרא הליקוטרמה ובצד השני כל אחת מהן מסתיימת בחלון; הסקאלה וסטיבולי בחלון העגול והסקאלה טימפני בחלון הסגלגל שבתוכו יושב הסטפס. בין הסקאלה טימפני והסקאלה מדיה נמצאת הממברנה הבזילרית, עליה יושב איבר קורטי - איבר החוש של השמיעה. על הממברנה הבזילרית יושבים תאי השערה בארבע שורות. השורה הקרובה יותר לציר הסיבוב של הקוכליאה מכילה תאי שערה פנימיים שהם תאים סנסוריים שמעוצבבים בעיקר אָפרנטית ואחראים על העברת הסיגנל למוח. שאר השורות מכילות תאי שערה חיצוניים שמעוצבבים בעיקר אֵפרנטית וקשורים בין היתר לתופעת ההגברה הקוכליארית (שעליה נדבר בחלק השני). קצות תאי השערה נמצאים בתוך הממברנה הטקטוריאלית שהיא בעצם מין מבנה דמוי ג'לי. ארגון התאים הוא טונוטופי - כל תא קשור לתדירות מיטבית כלשהי, כאשר בבסיס הקוכליאה נמצאות התדירויות הגבוהות ובאפקס התדירויות הנמוכות. גל קול הוא בעצם גל לחץ. כששומעים גל קול, הלחץ מועבר דרך האוזן החיצונית לאוזן התיכונה, שם יש תזוזה של עור התוף שגורמת לתזוזה של העצמות. הסטפס נע בתוך החלון הסגלגל וגורם לתנועה של הנוזל בתוך הסקאלה וסטיבולי והסקאלה טימפני. תנועת הנוזל גורמת לתנועה של הממברנה הבזילרית ביחס לממברנה הטקטוריאלית, מה שגורם להסטת השערות (סטריאוסיליה). כשהשערות מוסטות נפתחות תעלות קטיונים שמעבירות בעיקר יוני אשלגן. זוהי בעצם ההתמרה המכנו-חשמלית שמאפשרת הפיכה של גל הקול המכני לזרם חשמלי שמועבר אל המוח. בחלק הבא - המגבר הקוכליארי ותפקיד הפרסטין.
