יאלה באר שבע
New member
פרפראזה על "מצעד הנופלים"-חיים חפר
שמתי לב שהקטע הבא (שאמנם נכתב על סיטואציה אחרת לגמרי, ולכן שיניתי מספר מילים ושורות פה ושם מהמקור), מבטא מאד חזק את התחושות שלי בימים האחרונים, בעיקר על רקע התמונות של הבכי המשותף והחיבוקים שראינו בין הכוחות המפנים למפונים. התחושה שלי היתה, כלפי שניה הצדדים: אלה האחים שלי, אלה האחים. מצעד הבוכים / (מצעד הנופלים) - חיים חפר הם באים מן ההרים, מן השפלה, מן המדבר הם באים - שמות, פנים, עיניים - ומתיצבים אל המסדר הם באים בצעד גברי ובצמה נשית, חזקים ושזופים הם יוצאים מתוך הבתים המפונים ומן האוטובוסים הצהליים הם קמים מאחורי המחסומים, בידיהם בקבוקי מים ומכשירי קשר גבורים כאריות, עזים כנמרים וקלים כנשר והם עוברים אחד אחד בין שורות הבתים ומולם עומדים התושבים, והם כולם בוכים אלה האחים שלי, אלה האחים. והם פוגשים זה את זה, עיניים שחורות וכחולות וחומות והם מזכירים זה לזה שמות וכלי נשק ומקומות ומוזגים זה לזה ספלי קפה ותה ומתפרצים פתאם יחד בקריאות: כיפאק היי! והם פוגשים בקהל הרבה רעים וידידים והמפקדים טופחים על שכם המפונים והמפונים לוחצים יד למפקדים והם פורצים בבכי ואוחזים ידיים ואיתם הארץ כולה דומעת כמים והפגישה נמשכת יום ולילה יום ולילה כי אחרי הפינוי עוד ימשיכו הם הלאה ואז פתאום הם שומעים קולות מוכרים בוכים והם מביטים הביתה אל אבא ואמא, אל הנשים והילדים והאחים ופניהם דוממות והם עומדים נבוכים ואז מישהו מהר לוחש: סליחה, אבל היינו מוכרחים ביצענו את הפינוי ועכשיו אנו ממשיכים אלה האחים שלי, אלה האחים. וככה הם עומדים והאור על פניהם ורק אלהים לבדו עובר ביניהם וכשדמעות בעיניו הוא מנשק את פצעיהם והוא אומר בקול רוטט, למפנים ולמפונים: אלה הבנים שלי, אלה הבנים.
שמתי לב שהקטע הבא (שאמנם נכתב על סיטואציה אחרת לגמרי, ולכן שיניתי מספר מילים ושורות פה ושם מהמקור), מבטא מאד חזק את התחושות שלי בימים האחרונים, בעיקר על רקע התמונות של הבכי המשותף והחיבוקים שראינו בין הכוחות המפנים למפונים. התחושה שלי היתה, כלפי שניה הצדדים: אלה האחים שלי, אלה האחים. מצעד הבוכים / (מצעד הנופלים) - חיים חפר הם באים מן ההרים, מן השפלה, מן המדבר הם באים - שמות, פנים, עיניים - ומתיצבים אל המסדר הם באים בצעד גברי ובצמה נשית, חזקים ושזופים הם יוצאים מתוך הבתים המפונים ומן האוטובוסים הצהליים הם קמים מאחורי המחסומים, בידיהם בקבוקי מים ומכשירי קשר גבורים כאריות, עזים כנמרים וקלים כנשר והם עוברים אחד אחד בין שורות הבתים ומולם עומדים התושבים, והם כולם בוכים אלה האחים שלי, אלה האחים. והם פוגשים זה את זה, עיניים שחורות וכחולות וחומות והם מזכירים זה לזה שמות וכלי נשק ומקומות ומוזגים זה לזה ספלי קפה ותה ומתפרצים פתאם יחד בקריאות: כיפאק היי! והם פוגשים בקהל הרבה רעים וידידים והמפקדים טופחים על שכם המפונים והמפונים לוחצים יד למפקדים והם פורצים בבכי ואוחזים ידיים ואיתם הארץ כולה דומעת כמים והפגישה נמשכת יום ולילה יום ולילה כי אחרי הפינוי עוד ימשיכו הם הלאה ואז פתאום הם שומעים קולות מוכרים בוכים והם מביטים הביתה אל אבא ואמא, אל הנשים והילדים והאחים ופניהם דוממות והם עומדים נבוכים ואז מישהו מהר לוחש: סליחה, אבל היינו מוכרחים ביצענו את הפינוי ועכשיו אנו ממשיכים אלה האחים שלי, אלה האחים. וככה הם עומדים והאור על פניהם ורק אלהים לבדו עובר ביניהם וכשדמעות בעיניו הוא מנשק את פצעיהם והוא אומר בקול רוטט, למפנים ולמפונים: אלה הבנים שלי, אלה הבנים.