פרק א´ ......... כסומה בחשיכה .....
יש לי סיפור לספר ..... שכרגע נראה כה גדול , כה מאיים ..... שזה לעיתים מפחיד להסתכל. אבל אם זה יהיה הדבר האחרון שאעשה בחיי ........ את הסיפור הזה אספר . אני מחוייבת לסיפור הזה . כמו שאני מחוייבת לחיי . כי איני יכולה להמשיך לחיות בלי לנסות לנפץ את קירות הזכוכית הבילתי נראות החוסמות את שבין כאן שם ועכשו . בכל סיפורי הכאן העכשו והשם ........ תמיד תמיד עדיף להתחיל מהכאן ...... אז מהכאן ...... בחדשות אומרים שהאמריקאים עדיים מחפשים את בין לאדן ....... לא יודעים את מקומו. בין אם עכשו או בהסטוריה העולמית . השם בין לאדן תפס מקומו מלאלצני להסביר מיהו . ולי בבפנים , זה כבר מקיש על החדשות מהחזית הרגשית שלי ..... אז בחדשות שלי .....אני עדיין מחפשת את המקור לסרטן ........ המקורות שהניאו את גופי לייצר את התאים הסרטניים בגופי לפני שבע שנים ואולי יותר ...... אני סופרת רק מרגע האיבחון . את התאים הסרטניים , קל היה למגר ...... אך את אותה מחשבה .....שמלכתחילה יצרה את הסיבה . להווצרות הסרטן בגופי . היא ......... היא ממני נעלמה ....... בדיוק כמו האמריקאים , ובין לאדן . איני יודעת מה האמריקאים יעשו כשהם אותו יתפסו . אבל אני בטוחה שכשאמצא בתוכי את המחשבה הראשונית שהולידה את הסרטן ....... אז בניגוד לאמריקאים .... אני אדליק מדורה , ארתיח תה , ואזמין את המחשבה הזו לשיחה ..... יש לי כל כך הרבה שאלות לשאול ...... ולהקשיב . כי כיום אחרי שניקיתי בעזרת ארטילריה קונוונציונלית ......( או הסמים שמספקים בבתי החולים ) את התאים ..... מסע טיהור התאים ...... היה מהיר כיפיי ומהנה והשאיר אותי עם תודה עמוקה ..... לשיעור ששיפר את חיי עם חברי הסרטן . אז לשוחח עם המחשבה שהחלה את הסרטן ........ דווקא משאיר אותי בציפייה וגעגוע ועם פחדים באותה מידה . אני אהבתי את הסרטן שלי והפגישה עימו אינה מאיימת בי . זו לא הבעיה .... הבעיה היא הדרך לשם . כי אותה מחשבה מתחבאת עמוק עמוק בתוכי . וכדי להגיע אליה ...... אני צריכה להכנס לעברי , לסיפורי , לאותו סיפור שאני מחוייבת לספרו . אותו סיפור המתהווה בי כה הרבה שנים כבר . לפעמים אנשים חולפים על פני חיים ....... כסומים בחשיכה , לא מבחינים בכל הסימנים שליוו את חייהם בכל פינה ........ קל לי להבחין באנשים כאלו ........ כי אני רואה באחרים את ההשתקפות של עצמי . כמו בחולפי על פני חלון ראווה באיזו עיר עמוסה . זה בערך כמו להלך רחוב הומה מלא חנויות לאורכו , ובסופו מישהו אומר ..... אוי תיראה את העלים הדבוקים עליך ....... ועברת כה הרבה חלונות ראווה .... ובכלל לא הבחנת . אז כשחלפתי על פני המחשבה שהביאה את הסרטן ........ עברתי כסומה , לא הבחנתי בסימן . ועתה אני צריכה לחדור לעברי לחפש את הבין לאדן האישי פרטי שלי . שהתחיל בי את התהליך שהתגלם כתאים סרטניים מתאבדים .להזמין אותו לחיבוק ולשיחה ליד המדורה ...... להבין מה היא בעצם ניסה להגיד לי , שהיה כה חשוב לסכן את חיי כל גופי בכללותו . יש לי שני צדדים בי מינימום ...... האחד החוויות הטובות של עברי . האחר ..... החוויות שדחקתי לשיכחת חשיכה בפינה ....... ו..... אין ברירה , קיבלתי הזמנה מקול פנימי שעלה בתוכי , שהגיע הזמן להכנס גם לשם ...... לאותם חוויות שהעדפתי לשכוח , לשימם הרחק הרחק מהאור ......... ושכחתי שמה שרחוק מהאור ...... אינו נשכח ...... רק מוסתר לי מהראייה , כשבחרתי לא להתמודד עם מה שחש לי אז כחוויה לא נעימה . אז אם מחשבת בין לאדן שלי האישי בתוך החשיכה שלי ......... אז אין ברירה ..... אם בא לי להבין ..... אני חייבת להכנס ....... או להשאר לנצח ........ עומדת ליד הפנס ...... כסומה בחשיכה . ===================
יש לי סיפור לספר ..... שכרגע נראה כה גדול , כה מאיים ..... שזה לעיתים מפחיד להסתכל. אבל אם זה יהיה הדבר האחרון שאעשה בחיי ........ את הסיפור הזה אספר . אני מחוייבת לסיפור הזה . כמו שאני מחוייבת לחיי . כי איני יכולה להמשיך לחיות בלי לנסות לנפץ את קירות הזכוכית הבילתי נראות החוסמות את שבין כאן שם ועכשו . בכל סיפורי הכאן העכשו והשם ........ תמיד תמיד עדיף להתחיל מהכאן ...... אז מהכאן ...... בחדשות אומרים שהאמריקאים עדיים מחפשים את בין לאדן ....... לא יודעים את מקומו. בין אם עכשו או בהסטוריה העולמית . השם בין לאדן תפס מקומו מלאלצני להסביר מיהו . ולי בבפנים , זה כבר מקיש על החדשות מהחזית הרגשית שלי ..... אז בחדשות שלי .....אני עדיין מחפשת את המקור לסרטן ........ המקורות שהניאו את גופי לייצר את התאים הסרטניים בגופי לפני שבע שנים ואולי יותר ...... אני סופרת רק מרגע האיבחון . את התאים הסרטניים , קל היה למגר ...... אך את אותה מחשבה .....שמלכתחילה יצרה את הסיבה . להווצרות הסרטן בגופי . היא ......... היא ממני נעלמה ....... בדיוק כמו האמריקאים , ובין לאדן . איני יודעת מה האמריקאים יעשו כשהם אותו יתפסו . אבל אני בטוחה שכשאמצא בתוכי את המחשבה הראשונית שהולידה את הסרטן ....... אז בניגוד לאמריקאים .... אני אדליק מדורה , ארתיח תה , ואזמין את המחשבה הזו לשיחה ..... יש לי כל כך הרבה שאלות לשאול ...... ולהקשיב . כי כיום אחרי שניקיתי בעזרת ארטילריה קונוונציונלית ......( או הסמים שמספקים בבתי החולים ) את התאים ..... מסע טיהור התאים ...... היה מהיר כיפיי ומהנה והשאיר אותי עם תודה עמוקה ..... לשיעור ששיפר את חיי עם חברי הסרטן . אז לשוחח עם המחשבה שהחלה את הסרטן ........ דווקא משאיר אותי בציפייה וגעגוע ועם פחדים באותה מידה . אני אהבתי את הסרטן שלי והפגישה עימו אינה מאיימת בי . זו לא הבעיה .... הבעיה היא הדרך לשם . כי אותה מחשבה מתחבאת עמוק עמוק בתוכי . וכדי להגיע אליה ...... אני צריכה להכנס לעברי , לסיפורי , לאותו סיפור שאני מחוייבת לספרו . אותו סיפור המתהווה בי כה הרבה שנים כבר . לפעמים אנשים חולפים על פני חיים ....... כסומים בחשיכה , לא מבחינים בכל הסימנים שליוו את חייהם בכל פינה ........ קל לי להבחין באנשים כאלו ........ כי אני רואה באחרים את ההשתקפות של עצמי . כמו בחולפי על פני חלון ראווה באיזו עיר עמוסה . זה בערך כמו להלך רחוב הומה מלא חנויות לאורכו , ובסופו מישהו אומר ..... אוי תיראה את העלים הדבוקים עליך ....... ועברת כה הרבה חלונות ראווה .... ובכלל לא הבחנת . אז כשחלפתי על פני המחשבה שהביאה את הסרטן ........ עברתי כסומה , לא הבחנתי בסימן . ועתה אני צריכה לחדור לעברי לחפש את הבין לאדן האישי פרטי שלי . שהתחיל בי את התהליך שהתגלם כתאים סרטניים מתאבדים .להזמין אותו לחיבוק ולשיחה ליד המדורה ...... להבין מה היא בעצם ניסה להגיד לי , שהיה כה חשוב לסכן את חיי כל גופי בכללותו . יש לי שני צדדים בי מינימום ...... האחד החוויות הטובות של עברי . האחר ..... החוויות שדחקתי לשיכחת חשיכה בפינה ....... ו..... אין ברירה , קיבלתי הזמנה מקול פנימי שעלה בתוכי , שהגיע הזמן להכנס גם לשם ...... לאותם חוויות שהעדפתי לשכוח , לשימם הרחק הרחק מהאור ......... ושכחתי שמה שרחוק מהאור ...... אינו נשכח ...... רק מוסתר לי מהראייה , כשבחרתי לא להתמודד עם מה שחש לי אז כחוויה לא נעימה . אז אם מחשבת בין לאדן שלי האישי בתוך החשיכה שלי ......... אז אין ברירה ..... אם בא לי להבין ..... אני חייבת להכנס ....... או להשאר לנצח ........ עומדת ליד הפנס ...... כסומה בחשיכה . ===================
