Message inaBottle
New member
פרק א' במסע שלי אל הזוגיות
בשנה פלוס שאני כאן, פעם בכמה זמן, אנשים משתפים פה בחוויות של פריצה ושינוי ה"סטטוס" מחסרי ניסיון לבעלי ניסיון (כזה או אחר
).
לקרוא סיפורי הצלחה של אנשים תמיד ריגש אותי, עניין אותי וגם, נתן לי רוח גבית מחזקת וכוח להמשיך ולחתור לשינוי שלי.
היה לי ברור שזה רק עניין של זמן וגם אני אחצה את הגבול הזה (ויחד עם זאת הגבול נראה לי גבוה, מאיים, מלא גדרות תיל דוקרים ).
עברתי עם עצמי תהליך.
ממקום של אישה צעירה בת 20+ שמדברת על מה ואיך אעשה כשיהיהו לי ילדים למצב בו סביב גיל 30 התייאשתי וחשבתי שזה כבר לא יקרה
לאט, לאט הפסקתי לדבר או לחלום על זוגיות או על ילדים משלי.
החסר הזה בבן זוג צעק וזעק והרגשתי שאיני חיה בשלום עם הבדידות. אז התחלתי טיפול (לא פסיכולוגי).
תוך כדי הטיפול, בשלב די מוקדם ידעתי, פשוט ידעתי (!!) שתהיה לי זוגיות וכשראיתי נשים בהריון דמיינתי איך יהיה לי להיות בהריון ואיך יהיה להיות אמא.
לאחרונה מתחילה לעשות עם עצמי דיבור של אולי זה לא יקרה, עניין האימהות כי הזמן לא עוצר, לא צעירה. נותנת לעצמי חלון הזדמנות של ללדת עד גיל 44 כי איני חושבת שזה פייר כלפי הילד להתחיל הורות בגיל מבוגר יותר.
התלבטתי לא מעט אם לשתף כאן את הניסיון הראשון שלי.
בסוף החלטתי לשתף כי אני חושבת ש לעבור את מחסום חוסר הניסיון בגילי זה לא כמו לעבור אותו בגיל 20 המוקדם או המאוחר.
די בטוחה שיש עוד אנשים שהגיעו לגילי ללא ניסיון אבל כעובדה, אף אחד מהם לא כותב/ כתב פה.
רוב הכותבים כאן הם לפני או בתחילת שנות ה20 עד סוף שנות ה20 ואלו שגילם מעבר לזה, כותבים כבעלי ניסיון.
חשוב לי שבעתיים לשתף שזה אפשרי, גם בגילי! וכמובן צריך לעבוד קשה כדי לעשות שינוי.
משתפת היום, אחרי שעברו כמה חודשים מאז שנפרדנו. כשבעצם עכשיו, אני בשלה לדבר (הטוב
) הבא.
פנה אלי איש באתר הכרויות. החלפנו תמונות, התכתבנו כמה פעמים בערב אחד, למחרת התקשרתי אליו. דיברנו. התמונה שלו לא גרמה לי ל"וואו" אבל גם לא דחתה אותי.
בשיחה החיבור היה מידי. היה לנו ברור שאנחנו רוצים להיפגש. בגלל קשיים טכניים, עבר שבוע מהשיחה הזאת ועד לפגישה ובשבוע הזה דיברנו כל לילה כמה שעות. הגענו לפגישה הראשונה כששנינו הרגשנו חיבור גדול בעקבות השיחות. הוא נמשך אלי, לי לקח זמן. היה לי קשה להתחבר למראה שלו. שיתפתי אותו כבר בשלב המיילים בחוסר הניסיון שלי וכשלא נמשכתי אליו פיזית, דיברנו על זה בגלוי. המראה שלו היה רחוק מאוד מהטייפ אליו אני נמשכת. מאוד נמשכתי לאדם שהוא והוא ידע. דיברנו על כך שאולי זה קשור לחוסר הניסיון שלי, למחסומים שבי. הוא היה סבלני מאוד! ורגיש ועדין. אחרי כמה פגישות כבר נמשכתי. אבל ממש זכור לי מאבק פנימי שלי ועבודה על לשחרר מקומות של התנגדות.
אחרי כחודשיים מצאתי עצמי כאילו צופה מהצד ולא מאמינה שזהו, זה קרה, אני כבר לא אמות עם התואר המפוקפק שמתחיל ב ב'.
בהמשך דברים לא הסתדרו בינינו. נפרדנו.
אבל תקופה מסוימת הייתי בזוג עם איש חיובי, נעים, בעל סבלנות וחכם. נפרדנו בטוב. שמחה על מה שהיה.
פרק ב' עוד לא נכתב
אבל עכשיו יותר יודעת מה נעים לי ומה פחות, מה נכון לי, מה חשוב לי, על מה אפשר להתפשר על מה אי אפשר להתפשר ועוד.
בשנה פלוס שאני כאן, פעם בכמה זמן, אנשים משתפים פה בחוויות של פריצה ושינוי ה"סטטוס" מחסרי ניסיון לבעלי ניסיון (כזה או אחר
).לקרוא סיפורי הצלחה של אנשים תמיד ריגש אותי, עניין אותי וגם, נתן לי רוח גבית מחזקת וכוח להמשיך ולחתור לשינוי שלי.
היה לי ברור שזה רק עניין של זמן וגם אני אחצה את הגבול הזה (ויחד עם זאת הגבול נראה לי גבוה, מאיים
, מלא גדרות תיל דוקרים ).עברתי עם עצמי תהליך.
ממקום של אישה צעירה בת 20+ שמדברת על מה ואיך אעשה כשיהיהו לי ילדים למצב בו סביב גיל 30 התייאשתי וחשבתי שזה כבר לא יקרה
לאט, לאט הפסקתי לדבר או לחלום על זוגיות או על ילדים משלי.
החסר הזה בבן זוג צעק וזעק והרגשתי שאיני חיה בשלום עם הבדידות. אז התחלתי טיפול (לא פסיכולוגי).
תוך כדי הטיפול, בשלב די מוקדם ידעתי, פשוט ידעתי (!!) שתהיה לי זוגיות וכשראיתי נשים בהריון דמיינתי איך יהיה לי להיות בהריון ואיך יהיה להיות אמא.
לאחרונה מתחילה לעשות עם עצמי דיבור של אולי זה לא יקרה, עניין האימהות כי הזמן לא עוצר, לא צעירה. נותנת לעצמי חלון הזדמנות של ללדת עד גיל 44 כי איני חושבת שזה פייר כלפי הילד להתחיל הורות בגיל מבוגר יותר.
התלבטתי לא מעט אם לשתף כאן את הניסיון הראשון שלי.
בסוף החלטתי לשתף כי אני חושבת ש לעבור את מחסום חוסר הניסיון בגילי זה לא כמו לעבור אותו בגיל 20 המוקדם או המאוחר.
די בטוחה שיש עוד אנשים שהגיעו לגילי ללא ניסיון אבל כעובדה, אף אחד מהם לא כותב/ כתב פה.
רוב הכותבים כאן הם לפני או בתחילת שנות ה20 עד סוף שנות ה20 ואלו שגילם מעבר לזה, כותבים כבעלי ניסיון.
חשוב לי שבעתיים לשתף שזה אפשרי, גם בגילי! וכמובן צריך לעבוד קשה כדי לעשות שינוי.
משתפת היום, אחרי שעברו כמה חודשים מאז שנפרדנו. כשבעצם עכשיו, אני בשלה לדבר (הטוב
פנה אלי איש באתר הכרויות. החלפנו תמונות, התכתבנו כמה פעמים בערב אחד, למחרת התקשרתי אליו. דיברנו. התמונה שלו לא גרמה לי ל"וואו" אבל גם לא דחתה אותי.
בשיחה החיבור היה מידי. היה לנו ברור שאנחנו רוצים להיפגש. בגלל קשיים טכניים, עבר שבוע מהשיחה הזאת ועד לפגישה ובשבוע הזה דיברנו כל לילה כמה שעות. הגענו לפגישה הראשונה כששנינו הרגשנו חיבור גדול בעקבות השיחות. הוא נמשך אלי, לי לקח זמן. היה לי קשה להתחבר למראה שלו. שיתפתי אותו כבר בשלב המיילים בחוסר הניסיון שלי וכשלא נמשכתי אליו פיזית, דיברנו על זה בגלוי. המראה שלו היה רחוק מאוד מהטייפ אליו אני נמשכת. מאוד נמשכתי לאדם שהוא והוא ידע. דיברנו על כך שאולי זה קשור לחוסר הניסיון שלי, למחסומים שבי. הוא היה סבלני מאוד! ורגיש ועדין. אחרי כמה פגישות כבר נמשכתי. אבל ממש זכור לי מאבק פנימי שלי ועבודה על לשחרר מקומות של התנגדות.
אחרי כחודשיים מצאתי עצמי כאילו צופה מהצד ולא מאמינה שזהו, זה קרה, אני כבר לא אמות עם התואר המפוקפק שמתחיל ב ב'
. בהמשך דברים לא הסתדרו בינינו. נפרדנו.
אבל תקופה מסוימת הייתי בזוג עם איש חיובי, נעים, בעל סבלנות וחכם. נפרדנו בטוב. שמחה על מה שהיה.
פרק ב' עוד לא נכתב
אבל עכשיו יותר יודעת מה נעים לי ומה פחות, מה נכון לי, מה חשוב לי, על מה אפשר להתפשר על מה אי אפשר להתפשר
ועוד.
