פרק ב' - מעבר מגורים משותף

[monaliza4]

פרק ב' - מעבר מגורים משותף

שלום לכולם. יש לי דילמה קלה: אני גרושה, חמש שנים, עם ילדה בת 6. הכרתי בחור מקסים ואנחנו מתכננים לעבור לגור יחד עוד כחודש ימים. הקשר בין הבת לבן זוג הוא טוב אבל התחלתי ויש צורך בזמן, כמובן, ע"מ להעמיק קשר זה. ברצוני לציין כי הבן זוג עובר לגור איתנו ועל כן אינן מעבר מצידנו למקום חדש. העלתי את הנושא בפני הבת שלי אתמול לראשונה והיא לא הראתה סימנים גדולים של התלהבות - אפשר, כמובן, להבין, בכל זאת היינו היא ואני בלבד כל השנים האחרונות. אשמח לרעיונות לעניין שילוב הבת בכל תהליך מעבר המגורים הזה. תודה רבה

 

[והלאה וכאן]

בתור התחלה - אל תצפי שהיא תתלהב ../images/Emo13.gif

כלומר - לא ברמת ה"ציפייה". אם היא תשמח - מעולה! אם לא - היא תתרגל. אני מאמינה שכאשר ההורה מקבל את השינויים בחייו כמשהו טבעי, נורמלי וחיובי - הילד מקבל את השינוי בצורה דומה (או לפחות בכיוון). כך, למשל, לא הסכמתי שיגידו על בני הבכור שהוא מסכן שנולד לו אח בגיל שנתיים. כך היה גם לגבי הליך הפרידה והגירושים שלי. נסי לחשוב מה עומד להשתנות (אם בכלל) באורחות חייה בעקבות המעבר ולדבר איתה על זה. מאוד חשוב להחליט ביניכם ולהגדיר מולה את גבולות הסמכות ההורית שלו. נכון שהוא לא הורה, אבל תהיה לו סמכות הורית בבית, אחרת הוא יהיה זר בביתו שלו. כשחברתו (לימים אשתו) של הגרושלי עברה לגור איתו היא לא רצתה להישאר לבד עם הילדים (למשל - לאסוף אותם ולהיות איתם חצי שעה עד שהוא חוזר מהעבודה). כשביררתי את הנושא הסתבר שהבנים "לא שמים עליה". בשיחה חד משמעית אחת הובהר להם שמעכשיו זה הבית שלה ולא רק של אבא, ולכן הם מחוייבים להתחשב בה ובמה שהיא אומרת ומבקשת. זוה היתה נקודת מפנה חשובה. בכל מקרה - בשעה טובה ושיהיה בהצלחה!

 

[monaliza4]

תודה רבה

היה חשוב לי כי השינוי יהיה ברמת המעבר של הבן זוג ולא מעבר, כלומר, אנחנו לא עוברות דירה ולכן הכל נשאר , עבורה, באותו מקום. אולי בעתיד כן נעבור, אבל זה יהיה לאחר הסתגלות של כולם אחד לשני. לגבי סמכות הורית - מכיוון שהוא לא בעל נסיון עם ילדים (אין לו, בנתיים, משלו) אז בהחלט אני רואה אותי כמדריכה אותו ואני מסכימה כי חייבת כי תהיה לו סמכות כלפיה ולא רק פעמונים ופרחים. תודה על תשובתך. עזר לי מאוד.

 

[פחתולית פראית]

ברוכה הבאה לפורום../images/Emo20.gif

יש לי שאלות לפני התשובה, כמה זמן אתם מכירים ויוצאים? מהיכן נבעה ההחלטה שתעברו לגור יחד? סיום חוזה שכירות שלו? החלטה מושכלת ומשותפת? ע"פ הנ"ל נוכל אולי יותר לעזור ולייעץ באם הילדה לא נרגישה נוח עם המעבר הזה הייתי מנסה לשוחח איתה לעומק ולהבין היכן נמצאת הבעיה. האם היא חוששת שלאמא יהיה פחות זמן בשבילה? האם היא לא מחבבת כל כך (כמו שאת חושבת) את החבר? סיבה אחרת....

 

[monaliza4]

תשובות

תודה רבה. אנחנו מכירים מספר שבועות. ההחלטה לגור יחד נבעה מהעובדה הפשוטה כי אנחנו מרגישים כי זה הדבר הנכון ביותר לעשות עבורנו במיוחד אם אנחנו חושבים בעתיד על מיסוד המערכת יחסים. אני זו שגרה בשכירות או בעל דירה משלו

. אני עדיין לא יודעת אם היא לא מרגישה בנוח או שכן - בכל זאת, מדובר במהפך כי חמש מתוך 6 שנות חייה היא מכירה הורים גרושים וכי אני לא הכנסתי לביתנו מי שלא חשבתי כי זה יכול להיות רציני ועל כן אני חושבת כי זה בהחלט עניין של הסתגלות. תהיתי, באמצעות משתתפי הפורום, אולי יש דברים שלא חשבתי עליהם קודם לכן. אני כן חושבת כי היא מחבבת אותו אבל ייקח לה זמן להתרגל אליו כמו לכל אחד ואחת, גם למבוגרים יש צורך בזמן להתרגל לסיטואציות שונות. אני בטוחה כי היא חוששת כי אהבתי אליה תתחלק בינה לבינו ואני דואגת לומר לה כל הזמן כי היא תמיד תשאר הבת שלי ותמיד אוהב אותה אהבה של אמא לבת וכי האהבה לבן זוג היא אחרת ויש מקום לכולם בלב.

 

[פחתולית פראית]

אם ענית לעצמך על השאלות

ואת שלמה עם התשובות - בעצם זה הכל. אם את רוצה את דעתי, בבקשה. היכרות כזו היא היכרות קצרה ולא מספיקה למעבר למגורים יחד. אני חושבת שכשיש ילדים מעורבים הייתי מחכה למינימום חצי שנה או שנה לפני מעבר למגורים משותפים. ולגבי הילדה, החיזוקים שאת נותנת לה הם מצויינים. חשוב שתמשיכי בהם כל הזמן. מעבר לכך, שיהיה לךהמון בהצלחה. עדכני אותנו בהתפתחויות.

 

[monaliza4]

כן, אני שלמה עם התשובות

אשר אני נותנת לשאלות אשר אני מעלה. אנחנו מעדיפים לא לחכות, מסיבותינו אנו, אשר כוללות, בין השאר, את הרצון כן להתחיל חיים משותפים. סיכון יש, לדעתי, בכל שלב של מערכת יחסים, כאשר הוא נובע מנסיבות אחרות של הזמן. תודה על תשובתך.

 

[מיוחדת 12]

אתמול בלילה חשבתי על זה שלו זה קרה לי../images/Emo13.gif

כיצד הייתי נוהגת, נסיון חיי מעיד על כך ולימד אותי (למרות שעדיין לומדת) שלא תמיד צריך "הרבה" זמן להכרות בכדי לחוש ולהיות קשוב לתחושת הבטן החזקה שבדרך כלל לא מטעה אותי, יש מצבים כמו למשל עם ילדים שאני גם הייתי נזהרת במיוחד שזה מצריך מגורים יחד (אצלי הבכור בגיל 12),,אבל מאידך,,לפעמים החשש שלנו זה לא של הילדים, יש ילדים שזה כן יעשה להם טוב,,גם יבינו שלאימא יש חיים מעבר ל"להיות אימא של",,,מה שאני צריכה גם ללמד את ילדיי שלא אשמים כלל אני פשוט לא חושפת אותם וכך צריך רק במידה ואכיר גבר שיהיה חיבור ממשי, תעשי מה שאת חשה וטוב לך,,,סיכונים,,,,בכל דבר יש בחיים ואם לא מנסים,,לא נפגעים ולא יודעים,

 

[mayasmom]

same story

my daughter is also almost 6 i have been divorced for 5 years too my boyfriend moved in to live with us about a year ago his status is divorced with no kids we live in the tel aviv area if you want to connect, look me up on facebook and we could talk more Batya Strulson Also, I am writing in english because I am originally from the US but have been living in Israel for 12 years. Hope to hear from you