רוצה עוד 1
New member
פרק ד´: הפרופ´ יודע על מה הוא מדבר
פרק ד´: הפרופ´ יודע על מה הוא מדבר
מסתבר שלא סתם הוא נעשה פרופ´. כשהוא שכנע אותי להחזיר 5 עוברים, הנימוק העיקרי התחיל במנטרה הידועה "בגילך" והמשיך ב-"רוב הסיכויים שאולי אחד ישרוד". כשהוא ראה שלושה שקי הריון ברחמי לפני שבוע, הוא חזר שוב ושוב על הסיסמא "בגילך"..... והנה אתמול, באולטרהסאונד של סוף שבוע 7 נצפה עובר אחד יפה וגדול, מתאים לגילו + יומיים, עם דופק ברור, חזק ומהיר (איזה צליל מקסים יש לזה!), ממש עם צורה של התחלה של עובר, עם ראש וגוף. בנוסף נצפו עוד שני עוברונים קטנטנים, בגודל שמתאים לשישה שבועות + יום (כלומר שבוע פחות מגילם), באחד נצפה ספק דופק חלש ואיטי ובשני גם זה לא. "לא הייתי שם עליהם כסף" אמר הפרופ´ בסגנונו הישיר. כלומר, הסיכויים שהשניים האלה ידביקו את הפער ויתפתחו באופן תקין הוא נמוך ביותר. בעוד שבועיים נערוך בדיקה חוזרת ונראה מה קורה איתם, מבלי לצפות להרבה. אז כמו שאתם רואים, לא הייתי צריכה לשנות את הכינוי שלי. הטבע חכם מכולנו. אפילו כשאנחנו מנסים להתחכם איתו, הוא יודע לאזן את העניינים. האמת היא שלא חשבתי שזה יקרה כל כך מהר, ויחד עם הצביטה הבלתי נמנעת, אני חשה גם הקלה מסוימת. אם זה מה שצריך היה לקרות, מוטב כך ומוטב כעת. נחסכה לי תקופת מתח קשה וקבלת החלטות כבדות משקל. כמובן שעדיין לא יצאנו מכלל סכנה וכידוע "בגילי" עדיין הסיכוי להפלות בשליש הראשון ולבעיות כרומוזומליות (דאון ושות´) גבוהה. אבל כדברי הפרופ´, הטבע כבר עשה כאן כמה שלבים של ברירה טבעית. אני מלאה תקווה ואמונה שה"צ´מפיון" שלי מראה סימנים של ווינר אמיתי ויישאר איתנו לעוד הרבה הרבה הרבה הרבה הרבה הרבה הרבה הרבה הרבה זמן! קיימת מסורת בפורום פוריות הסמוך – פורום האם שלנו – שלפיה כל חברה בפורום מוזמנת לטפס על הקירות ולשתף את הפורום בכל הפרטים ופרטי הפרטים עד ליום שבו נצפה הדופק המיוחל. מייד אחרי שרואים דופק מפסיקים לדווח בפורום על התקדמות ההריון, הבדיקות, ההתפתחות, תופעות הלוואי, הרגשות, ההתרגשויות וכל השאר. בדיוק לשם כך קיים פורום "הריון לאחר טיפולים". הדבר נועד למנוע "ניקור עיניים" ומצבים של קנאה, שמובנת מאליה לכל מי שעוברת/עברה אי פעם באזור של טיפולי פוריות. אני מציעה לאמץ את המסורת הזו גם אצלנו, למרות שאולי כאן סף הרגישות הוא טיפ-טיפה יותר נמוך. כמובן שכל אחת מוזמנת להשאר כאן כל עוד היא רוצה - עד הלידה וגם לאחריה – אבל בלי דיווחי הריון. התלבטתי מעט האם להמשיך ולנהל את הפורום הזה. אני מרגישה שעדיין יש לי הכוחות והאנרגיה, הרצון לעזור, לתמוך, לנחם, לשתף מהידע שצברתי וכמובן, יותר מכל, לשמוח בשמחות. אני מקווה שהעובדה ש"עשיתי את זה" תוסיף לכאן רובד של תקווה ואמונה ב"צדקת הדרך" ושלא חלילה תפריע לקבל את מה שיש לי לחלוק. לא אדווח כאן יותר על התקדמות ההריון שלי. מי שתרצה להתעדכן, תיאלץ להציץ בפורום הסמוך או לכתוב אלי מסרים אישיים. וביום שאחוש שזה לא נכון מבחינתי או מבחינת הפורום שאמשיך לנהל אותו, אעביר את הכובע הלאה. אני מקווה שהדברים מקובלים ומוסכמים.
פרק ד´: הפרופ´ יודע על מה הוא מדבר
מסתבר שלא סתם הוא נעשה פרופ´. כשהוא שכנע אותי להחזיר 5 עוברים, הנימוק העיקרי התחיל במנטרה הידועה "בגילך" והמשיך ב-"רוב הסיכויים שאולי אחד ישרוד". כשהוא ראה שלושה שקי הריון ברחמי לפני שבוע, הוא חזר שוב ושוב על הסיסמא "בגילך"..... והנה אתמול, באולטרהסאונד של סוף שבוע 7 נצפה עובר אחד יפה וגדול, מתאים לגילו + יומיים, עם דופק ברור, חזק ומהיר (איזה צליל מקסים יש לזה!), ממש עם צורה של התחלה של עובר, עם ראש וגוף. בנוסף נצפו עוד שני עוברונים קטנטנים, בגודל שמתאים לשישה שבועות + יום (כלומר שבוע פחות מגילם), באחד נצפה ספק דופק חלש ואיטי ובשני גם זה לא. "לא הייתי שם עליהם כסף" אמר הפרופ´ בסגנונו הישיר. כלומר, הסיכויים שהשניים האלה ידביקו את הפער ויתפתחו באופן תקין הוא נמוך ביותר. בעוד שבועיים נערוך בדיקה חוזרת ונראה מה קורה איתם, מבלי לצפות להרבה. אז כמו שאתם רואים, לא הייתי צריכה לשנות את הכינוי שלי. הטבע חכם מכולנו. אפילו כשאנחנו מנסים להתחכם איתו, הוא יודע לאזן את העניינים. האמת היא שלא חשבתי שזה יקרה כל כך מהר, ויחד עם הצביטה הבלתי נמנעת, אני חשה גם הקלה מסוימת. אם זה מה שצריך היה לקרות, מוטב כך ומוטב כעת. נחסכה לי תקופת מתח קשה וקבלת החלטות כבדות משקל. כמובן שעדיין לא יצאנו מכלל סכנה וכידוע "בגילי" עדיין הסיכוי להפלות בשליש הראשון ולבעיות כרומוזומליות (דאון ושות´) גבוהה. אבל כדברי הפרופ´, הטבע כבר עשה כאן כמה שלבים של ברירה טבעית. אני מלאה תקווה ואמונה שה"צ´מפיון" שלי מראה סימנים של ווינר אמיתי ויישאר איתנו לעוד הרבה הרבה הרבה הרבה הרבה הרבה הרבה הרבה הרבה זמן! קיימת מסורת בפורום פוריות הסמוך – פורום האם שלנו – שלפיה כל חברה בפורום מוזמנת לטפס על הקירות ולשתף את הפורום בכל הפרטים ופרטי הפרטים עד ליום שבו נצפה הדופק המיוחל. מייד אחרי שרואים דופק מפסיקים לדווח בפורום על התקדמות ההריון, הבדיקות, ההתפתחות, תופעות הלוואי, הרגשות, ההתרגשויות וכל השאר. בדיוק לשם כך קיים פורום "הריון לאחר טיפולים". הדבר נועד למנוע "ניקור עיניים" ומצבים של קנאה, שמובנת מאליה לכל מי שעוברת/עברה אי פעם באזור של טיפולי פוריות. אני מציעה לאמץ את המסורת הזו גם אצלנו, למרות שאולי כאן סף הרגישות הוא טיפ-טיפה יותר נמוך. כמובן שכל אחת מוזמנת להשאר כאן כל עוד היא רוצה - עד הלידה וגם לאחריה – אבל בלי דיווחי הריון. התלבטתי מעט האם להמשיך ולנהל את הפורום הזה. אני מרגישה שעדיין יש לי הכוחות והאנרגיה, הרצון לעזור, לתמוך, לנחם, לשתף מהידע שצברתי וכמובן, יותר מכל, לשמוח בשמחות. אני מקווה שהעובדה ש"עשיתי את זה" תוסיף לכאן רובד של תקווה ואמונה ב"צדקת הדרך" ושלא חלילה תפריע לקבל את מה שיש לי לחלוק. לא אדווח כאן יותר על התקדמות ההריון שלי. מי שתרצה להתעדכן, תיאלץ להציץ בפורום הסמוך או לכתוב אלי מסרים אישיים. וביום שאחוש שזה לא נכון מבחינתי או מבחינת הפורום שאמשיך לנהל אותו, אעביר את הכובע הלאה. אני מקווה שהדברים מקובלים ומוסכמים.
