היה פרק טעון, מרגש ומעניין שחשף מעט מהקשרים מאחורי הקלעים
בין הצמדים במירוץ שלא ראינו. ההתמקדות בריב בין רגב והלן ועדי ומיתר היתה קצת מוגזמת לדעתי וכמו שעדי אמרה, ובצדק, יצאה קצת מפרופרציות. כי חשוב לזכור שבסופו של דבר מדובר במשחק, ולכן שמחתי שהלן ניגשה אליה וחיבקה אותה, וחבל שרגב לא מצא לנכון לעשות את אותו הדבר עם מיתר.
גם אהבתי מאוד את הפרגון של הבנים לבנות, שאותן הן כינו 'פייטריות' ו'נמלות אש' ואף הודו שהיו משימות פיזיות קשות במירוץ שהזינות ביצעו יותר טוב ויותר מהר אפילו מהם. מנגד גם אהבתי ששאלו אותם למה הם לא הצביעו לנטע ועומר שלא היו איתם באותו זמן בקשר כמו שהבנות היו איתם, ומסתבר שהרבה יותר ממה שהראו לנו בפרקים הערוכים, כמו שיחות אישיות אל תוך הלילה ובטיסות, ולכן אהבתי שהבנים אמרו שהבנות נכנסו להם ללב עם או בלי העצור, ושהיה להם מאוד קשה לשים להם עצור ורגע אחרי ששמו להן את העצור הם הבינו את גודל הטעות ואף התחרטו. גם הפרגון של כל הבנות לטוהר קצת יצא מכל פרופורציה, בעיקר בהחשב בכך שהוא סיפר שהוא ממש לא כזה תומך ומפרגן בחיי היומיום, ואוולין אף אישרה את דבריו (אם לא מדובר בפרס ומיליון הוא לא יזיז אצבע לעזור לי, אלא אם כן אני אבקש ממנו, אך אף פעם לא מיוזמתו), אך יכול להיות שהמירוץ הארוך והמתיש הזה שינה אותו לטובה ויצר קשר יותר חזק בינו לבין אוולין. כי לא סתם נאמר מה שלא הורג אותך מחשל אותך, והמירוץ לגמרי חישל אותם ובעיקר את אוולין והפך אותם לא רק לצמד מנצח אלא גם לצמד מחובר ומגובש יותר.
שאר הצמדים, להוציא נטע ועומר שהתמקדו יותר בצחוקים ובשיגועים שלהם, בקושי זכו להתייחסות ואיזכור, משפט פה משפט שם, לא יותר מזה, כיאה למי שלא הגיעו אפילו לחמישייה של רבע הגמר. ואם אני לא טועה ונראה לי שלא, היו צמדים שבכלל לא הגיעו לאיחוד. כמו למשל אסף וג'סיקה הצמד הראשון שהודח בחו"ל ושכמעט עלו לרבע הגמר מהמיני-מירוץ של המודחים במקום רגב והלן, ומעיין ונעה שהודחו ראשונות כבר בארץ.
בקיצור: זאת היתה עונה מטורפת, חזקה, אקסטרימית, מאתגרת, מותחת ומעניינת, רק חבל שהיא היתה כל כך ארוכה ונמתחה כמו מסטיק יותר מדי עד שכמעט נקרעה, כי כמה כבר אפשר למתוח ולמשוך עונה... הם לגמרי שברו שיא גינס בתור העונה הכי ארוכה בתולדות TAR ולא רק של המירוץ למיליון הישראלי. ואולי זאת היתה בעצם המטרה של ההפקה העונה...