Apikachu L
New member
פרק כב-שלוש בנות האור ואדון האופל.
אחד מוצלח, לדעתי. פרק כב' – ללמוד על חודה של החרב "את בטוחה שנוכל למצוא אותה?" שאלה גאטומון, שעה שצעדו במעברי הטירה. "אנחנו לא יכולות להרגיש את המיקום שלה." המשיכה החתולה. "זה לא ימנע מאיתנו למצוא אותה. אני בטוחה שהיא לא מתחבאת." אמרה קארי. שכבתי על כתפה של קארי, והקשבתי לשיחתן. לא היה בי הרצון להתחיל לחפש את אפיקצ'ו. הייתי יכול למצוא אותה, אבל הייתי מודע לכך שמיוטיסמון ישחרר אותה במקודם או במאוחר. איני יכול לומר שלא דאגתי. דאגתי לאפיקצ'ו מאוד, אבל מיוטיסמון הוא יוצרו של העולם בו אני חי, ואני אחת מנשמות העולם. אני לא חיבבתי אותו במיוחד, אבל מעמדו בעיני הקאגאאפים כולם היה כמעט כמעמדו של הבורא בעיני בני האדם. אך הוא לא התערב בעניינינו, ואנו לא טרחנו להתערב בענייניו. תפקידנו הוא לשמור על האיזון. כאשר הסברתי זאת לקארי וגאטומון, לפני שיצאנו לחיפושים, הן לא רצו להקשיב. הן לא הבינו. גם אני רציתי למצוא אותה. אבל ידעתי שרק ברגע שמיוטיסמון יהיה מעוניין במציאתה, נוכל למצוא אותה ממילא. ידעתי שמיוטיסמון אינו מבין עד כמה רצונותיו שולטים בעולמו. אבל אף לא אחד מהקאגאאפים לא טרח לציין זאת מעולם באוזניו. לא היינו משרתיו, או כפופים לא בדרך כלשהי. עיקר העיסוק שלנו היה במציאת אור או אופל, להיזון ממנו ולדאוג לאיזון העולם הזה. חיים ללא דאגה, או אחריות. על כן היינו משחקים לעיתים קרובות, בעזרה לאחרים. בין עם עוזרים לסקיוורלמונים, משרתיו הפשוטים ביותר של מיוטיסמון, סנאים ירקרקים בעלי זנבות אפורים ושעירים, או לדיג'ימונים אחרים שנקלעו לעולם הזה בטעות, כגון אירימון, משגיחתו של שדה המתחילים. "צ'ארלי, אתה גם חושב שנוכל למצוא אותה?" שאלה גאטומון קדורנית. זקפתי את אוזני הימנית בתמיהה. "כמובן. ברגע שמיוטיסמון יהיה מעוניין בזאת" אמרתי לה. "אתה לא דואג לה בכלל" מלמלה גאטומון. "את טועה" עניתי "אבל אני יודע שלא אוכל לעשות דבר בנידון. נימצא אותה. אל תדאגי." "אני מקווה שאתה צודק" אמרה גאטומון. "תתעודדי, אני בטוחה שנמצא אותה" אמרה קארי. גאטומון לא ענתה. ניראה היה ששקעה בהרהורים. "תעצרו" מלמלתי, כאשר הגענו למפגש בין מסדרונות. הקופצניות המרדימה של צעדיה של קארי פסקה באחת. גאטומון צעדה מספר צעדים נוספים ועצרה גם היא. "מה קרה?" שאלה קארי "מישהו מגיע." אמרתי, "תחכו קצת" ואכן כעבור זמן קצר שמענו קולות שיחה וצעדים.אט אט הקולות נעשו ברורים יותר. "ואז, אמרתי לדמי דווימון, שלא כדאי שיאכל מהסיר ההוא" אמר קול נשי נמוך מעט. "אבל הוא טיפש. הוא אמר שהוא לא יקבל פקודות ממני, ואז הוא אכל מהסיר. בסוף את יודעת מה קרה?" "מה?" ענה לה קול צפצפני "שתוק סקווירלמון" אמר קול נשי חורקני וגבוהה "תמשיכי" "הוא לא הקשיב לי, וכאשר סיים, אמרתי לו, שזה היה סיר הלילה של הדיג'יתינוקות משדה המתחילים!" צחוק עז נישמע, מתגלגל, חורק. "באמת?" שאל הקול, רועד מצחוק. ראיתי חבורה צועדת במסדרון החוצה. כל החבורה, שכללה מספר סקווירלמונים ושתי דיג'ימוניות אדם, רעדה מרוב צחוק כבוש. "כן. זה היה לפני שהכלבה במכונפת הזו ניקתה אותו. כאשר היא באה, היא הודתה לנו על זה שניקינו אותו!" ענתה דיג'ימונית האדם הנמוכה יותר. היא לבשה מסכה זהובה על פניה, שחשפה את פיה ועיניה, אות חלקו התחתון של אפה. משערה השחור הקצר בצבצו אוזניים משונות ואדומות. היא לבשה בגד סגול, שניראה כאילו הורכב מרצועות, מגפיים כתומים וגלימה שחורה, עשויה מקטעים. זיהיתי אותה. זו הייתה דרקויצ'מון. את הדיג'ימונית השניה זיהיתי מיד. בבגדיה השחורים הצמודים, ושערה האפור והארוך, ומראיה המרושע לא היה ניתן לטעות. הייתה זו מליידי דווימון. הסקווירלמונים נשאו ארגזים אחדים על ראשם, וכל אחת מדיג'ימוניות האדם נשאה בידיה קופסה אפורה. הצצתי בגאטומון. נראה היה שהיא רועדת מאיבה גלויה כלפיהן. גם קארי נראתה כעוסה לפתע. החבורה חלפה על פני בנות האור בלי להסב אליהן תשומת לב כלשהי, ממשיכים לצחוק על חוסר מזלו של דמי דווימון. "חכו!" אמרה לפתע קארי. החבורה נעצרה באחת. דרקויצ'מון ומליידי דווימון הביטו בהן באדישות. הסקווירלמונים המשיכו לצחקק. "את!" מלמלה קארי ברעד כלפי דרקויצ'מון "את ניסית להרוג אותי!" צעקה אליה. גאטומון לא אמרה דבר. היא הביטה אל מלידי דווימון בזעם. ניראה היה ששתי דיג'ימוניות האדם משתוממות מהעניין. "אלו היו פקודותיו של מיוטיסמון" אמרה דרקויצ'מון באדישות. "גם על מליידי דווימון הוא ציווה לעשות זאת." "ואל תספרי לי עכשיו שמליידי דווימון לא הייתה מעוניינת לפגוע בי!" הפנתה אליה גאטומון כפתה. "אני לא זוכרת שזה קרה" מלמלה מליידי דווימון. "זה היה בטח לפני שמיוטיסמון שחזר אותי." גאטומון שלבה את כפותיה על חזה בזעם. "ראי" אמרה דרקויצ'מון "אנחנו משרתות פשוטות. אין לא לנו, ולא לאיש כאן שום מעמד בעיני מיוטיסמון. הוא מתייחס אל כולנו כמו אל משאב. שלא כמו בעלי כוח אחרים אחרים, הוא לא הבטיח לנו כוח, או תהילה. פשוט הוא מחזיק את כולנו כאן, איננו יכולים לצאת, או למרוד בו, ואנחנו מצייתים לפקודותיו. מי מאיתנו שניסה אפילו להעלות קצת את מעמדו, זכה לגורלה של מליידי דווימון. אבל בסופו של דבר מיוטיסמון מחיה אותו מחדש. אין לו משרתים עודפים" "אבל את עדיין רצית לפגוע בי!" אמרה קארי אל דרקווצ'מון. אבל היא נראתה פחות זועמת. "זו הייתה הפסקה מרעננת ברוטינה משמימה עד טירוף. צייתתי לפקודותיו של מיוטיסמון בשלמות. אפילו שיחקתי כאילו אני באמת נלהבת למלא את פקודותיו. כאילו רציתי לפגוע בך." "לא היה אכפת לך בעצם, אם זה היה מישהו אחר?" שאלה קארי בתמיהה. "לא, הייתי בועטת בעץ אפילו" "אבל למה גרמת לעצמך להראות נלהבת?" שאלה גאטומון, הכעס כמעט עבר לגמרי מקולה, אם כי היא עדיין הציצה בליידי דווימון באיבה. "רציתי להתקדם קצת. חשבתי שאולי מיוטיסמון יזכה אותי בעבודות מעניינות יותר מאלו שיש לי עכשיו." היא ירקה על הרצפה "שום דבר!" אמרה בזעם "רק לזכות עוד פעם אחת להפוך לביצה. ואפילו לא לגדול מחדש, בשדה המתחילים. לא!" היא רעדה מכעס "זכיתי לשחזור מלא, גם ברמת הדיג'יגדילה. וישר המשכתי ברוטינה איומה. אפילו לא הפסקה של כמה שעות!" הסקווירלמונים נאנחו. "ככה זה תמיד" אמר אחד מהם. "אגב," אמר אחד מהם אל קארי "יש לך קאגאאפ על הכתף, ידעת?" "אני הרי קאגאאפ" הרהרתי "אולי אביט אל אפיקצ'ו, גם אם לא אוכל למצוא אותה." שחררתי את תודעתי, וסיירתי בעולם אור האפלה. בעוד אני שוקע, שמעתי קול אומר "אתן מחפשות את זו עם האוזניים המוזרות? אנחנו יודעות היכן היא"
אחד מוצלח, לדעתי. פרק כב' – ללמוד על חודה של החרב "את בטוחה שנוכל למצוא אותה?" שאלה גאטומון, שעה שצעדו במעברי הטירה. "אנחנו לא יכולות להרגיש את המיקום שלה." המשיכה החתולה. "זה לא ימנע מאיתנו למצוא אותה. אני בטוחה שהיא לא מתחבאת." אמרה קארי. שכבתי על כתפה של קארי, והקשבתי לשיחתן. לא היה בי הרצון להתחיל לחפש את אפיקצ'ו. הייתי יכול למצוא אותה, אבל הייתי מודע לכך שמיוטיסמון ישחרר אותה במקודם או במאוחר. איני יכול לומר שלא דאגתי. דאגתי לאפיקצ'ו מאוד, אבל מיוטיסמון הוא יוצרו של העולם בו אני חי, ואני אחת מנשמות העולם. אני לא חיבבתי אותו במיוחד, אבל מעמדו בעיני הקאגאאפים כולם היה כמעט כמעמדו של הבורא בעיני בני האדם. אך הוא לא התערב בעניינינו, ואנו לא טרחנו להתערב בענייניו. תפקידנו הוא לשמור על האיזון. כאשר הסברתי זאת לקארי וגאטומון, לפני שיצאנו לחיפושים, הן לא רצו להקשיב. הן לא הבינו. גם אני רציתי למצוא אותה. אבל ידעתי שרק ברגע שמיוטיסמון יהיה מעוניין במציאתה, נוכל למצוא אותה ממילא. ידעתי שמיוטיסמון אינו מבין עד כמה רצונותיו שולטים בעולמו. אבל אף לא אחד מהקאגאאפים לא טרח לציין זאת מעולם באוזניו. לא היינו משרתיו, או כפופים לא בדרך כלשהי. עיקר העיסוק שלנו היה במציאת אור או אופל, להיזון ממנו ולדאוג לאיזון העולם הזה. חיים ללא דאגה, או אחריות. על כן היינו משחקים לעיתים קרובות, בעזרה לאחרים. בין עם עוזרים לסקיוורלמונים, משרתיו הפשוטים ביותר של מיוטיסמון, סנאים ירקרקים בעלי זנבות אפורים ושעירים, או לדיג'ימונים אחרים שנקלעו לעולם הזה בטעות, כגון אירימון, משגיחתו של שדה המתחילים. "צ'ארלי, אתה גם חושב שנוכל למצוא אותה?" שאלה גאטומון קדורנית. זקפתי את אוזני הימנית בתמיהה. "כמובן. ברגע שמיוטיסמון יהיה מעוניין בזאת" אמרתי לה. "אתה לא דואג לה בכלל" מלמלה גאטומון. "את טועה" עניתי "אבל אני יודע שלא אוכל לעשות דבר בנידון. נימצא אותה. אל תדאגי." "אני מקווה שאתה צודק" אמרה גאטומון. "תתעודדי, אני בטוחה שנמצא אותה" אמרה קארי. גאטומון לא ענתה. ניראה היה ששקעה בהרהורים. "תעצרו" מלמלתי, כאשר הגענו למפגש בין מסדרונות. הקופצניות המרדימה של צעדיה של קארי פסקה באחת. גאטומון צעדה מספר צעדים נוספים ועצרה גם היא. "מה קרה?" שאלה קארי "מישהו מגיע." אמרתי, "תחכו קצת" ואכן כעבור זמן קצר שמענו קולות שיחה וצעדים.אט אט הקולות נעשו ברורים יותר. "ואז, אמרתי לדמי דווימון, שלא כדאי שיאכל מהסיר ההוא" אמר קול נשי נמוך מעט. "אבל הוא טיפש. הוא אמר שהוא לא יקבל פקודות ממני, ואז הוא אכל מהסיר. בסוף את יודעת מה קרה?" "מה?" ענה לה קול צפצפני "שתוק סקווירלמון" אמר קול נשי חורקני וגבוהה "תמשיכי" "הוא לא הקשיב לי, וכאשר סיים, אמרתי לו, שזה היה סיר הלילה של הדיג'יתינוקות משדה המתחילים!" צחוק עז נישמע, מתגלגל, חורק. "באמת?" שאל הקול, רועד מצחוק. ראיתי חבורה צועדת במסדרון החוצה. כל החבורה, שכללה מספר סקווירלמונים ושתי דיג'ימוניות אדם, רעדה מרוב צחוק כבוש. "כן. זה היה לפני שהכלבה במכונפת הזו ניקתה אותו. כאשר היא באה, היא הודתה לנו על זה שניקינו אותו!" ענתה דיג'ימונית האדם הנמוכה יותר. היא לבשה מסכה זהובה על פניה, שחשפה את פיה ועיניה, אות חלקו התחתון של אפה. משערה השחור הקצר בצבצו אוזניים משונות ואדומות. היא לבשה בגד סגול, שניראה כאילו הורכב מרצועות, מגפיים כתומים וגלימה שחורה, עשויה מקטעים. זיהיתי אותה. זו הייתה דרקויצ'מון. את הדיג'ימונית השניה זיהיתי מיד. בבגדיה השחורים הצמודים, ושערה האפור והארוך, ומראיה המרושע לא היה ניתן לטעות. הייתה זו מליידי דווימון. הסקווירלמונים נשאו ארגזים אחדים על ראשם, וכל אחת מדיג'ימוניות האדם נשאה בידיה קופסה אפורה. הצצתי בגאטומון. נראה היה שהיא רועדת מאיבה גלויה כלפיהן. גם קארי נראתה כעוסה לפתע. החבורה חלפה על פני בנות האור בלי להסב אליהן תשומת לב כלשהי, ממשיכים לצחוק על חוסר מזלו של דמי דווימון. "חכו!" אמרה לפתע קארי. החבורה נעצרה באחת. דרקויצ'מון ומליידי דווימון הביטו בהן באדישות. הסקווירלמונים המשיכו לצחקק. "את!" מלמלה קארי ברעד כלפי דרקויצ'מון "את ניסית להרוג אותי!" צעקה אליה. גאטומון לא אמרה דבר. היא הביטה אל מלידי דווימון בזעם. ניראה היה ששתי דיג'ימוניות האדם משתוממות מהעניין. "אלו היו פקודותיו של מיוטיסמון" אמרה דרקויצ'מון באדישות. "גם על מליידי דווימון הוא ציווה לעשות זאת." "ואל תספרי לי עכשיו שמליידי דווימון לא הייתה מעוניינת לפגוע בי!" הפנתה אליה גאטומון כפתה. "אני לא זוכרת שזה קרה" מלמלה מליידי דווימון. "זה היה בטח לפני שמיוטיסמון שחזר אותי." גאטומון שלבה את כפותיה על חזה בזעם. "ראי" אמרה דרקויצ'מון "אנחנו משרתות פשוטות. אין לא לנו, ולא לאיש כאן שום מעמד בעיני מיוטיסמון. הוא מתייחס אל כולנו כמו אל משאב. שלא כמו בעלי כוח אחרים אחרים, הוא לא הבטיח לנו כוח, או תהילה. פשוט הוא מחזיק את כולנו כאן, איננו יכולים לצאת, או למרוד בו, ואנחנו מצייתים לפקודותיו. מי מאיתנו שניסה אפילו להעלות קצת את מעמדו, זכה לגורלה של מליידי דווימון. אבל בסופו של דבר מיוטיסמון מחיה אותו מחדש. אין לו משרתים עודפים" "אבל את עדיין רצית לפגוע בי!" אמרה קארי אל דרקווצ'מון. אבל היא נראתה פחות זועמת. "זו הייתה הפסקה מרעננת ברוטינה משמימה עד טירוף. צייתתי לפקודותיו של מיוטיסמון בשלמות. אפילו שיחקתי כאילו אני באמת נלהבת למלא את פקודותיו. כאילו רציתי לפגוע בך." "לא היה אכפת לך בעצם, אם זה היה מישהו אחר?" שאלה קארי בתמיהה. "לא, הייתי בועטת בעץ אפילו" "אבל למה גרמת לעצמך להראות נלהבת?" שאלה גאטומון, הכעס כמעט עבר לגמרי מקולה, אם כי היא עדיין הציצה בליידי דווימון באיבה. "רציתי להתקדם קצת. חשבתי שאולי מיוטיסמון יזכה אותי בעבודות מעניינות יותר מאלו שיש לי עכשיו." היא ירקה על הרצפה "שום דבר!" אמרה בזעם "רק לזכות עוד פעם אחת להפוך לביצה. ואפילו לא לגדול מחדש, בשדה המתחילים. לא!" היא רעדה מכעס "זכיתי לשחזור מלא, גם ברמת הדיג'יגדילה. וישר המשכתי ברוטינה איומה. אפילו לא הפסקה של כמה שעות!" הסקווירלמונים נאנחו. "ככה זה תמיד" אמר אחד מהם. "אגב," אמר אחד מהם אל קארי "יש לך קאגאאפ על הכתף, ידעת?" "אני הרי קאגאאפ" הרהרתי "אולי אביט אל אפיקצ'ו, גם אם לא אוכל למצוא אותה." שחררתי את תודעתי, וסיירתי בעולם אור האפלה. בעוד אני שוקע, שמעתי קול אומר "אתן מחפשות את זו עם האוזניים המוזרות? אנחנו יודעות היכן היא"
