פרק כג^_^...אה...כן.הטימטום חזר.

Apikachu L

New member
פרק כג^_^...אה...כן.הטימטום חזר.

פרק כג' – עשבים וגשם "דיוויס! תתעורר, די לישון כבר!" קן טלטל את דיוויס בכתפו. לאחר שחרורו של זואצ'מון, כולם החליטו לנמנם על העשב הריחני זמן מה. אך קן חש צורך לדבר עם דיוויס, ולא חש עייף כלל. "מה?" שאל דיוויס תוך כדי פיהוק. לפתע קן הבין שאינו יודע מה לומר לדיוויס. "עזוב את זה, תמשיך לישון" אמר "מצטער שהערתי אותך..." קן פרש מהמקום ונשכב על העשב במרחק מה מהחבורה. "אחי, אתה בסדר?" שאל דיוויס בפליאה. "כן, כן..."מיהר קן להרגיע "כמובן" "טוב" החליט דיוויס לוותר, ועד ומהרה שקע בשינה. קן הביט בשמי העולם הדיגיטאלי, ובשמיים שהשתקפו במסך החמקמק של עולמו של מיוטיסמון. הנקודה בה נפגשו נראתה ניתנת למציאה, אך בכל זאת קן לא הצליח למצוא אותה. הוא הרהר במה שאמרה אנג'ג'וימון, המלאכית היפה. מיוטיסמון עוזר להלחם נגד האפלה האמיתית. קן הכה באגרופו בקרקע. הם בעולם הדיגיטאלי שעות אחדות, ובכל זאת, ניראה שכולם מבינים מה הולך סביבם, פרט לדיג'יגורלים. מדוע איש אינו מסביר דבר? תהה. אמנם, הם התחילו לגלות את העניין אט אט כאשר מיוטיסמון הופיע והחל להפחיד את כולם. אך מאז שהוא לקח עימו את קארי וגאטומון והשלישית, שאינו מצליח להיזכר בשמה כעת, ומשום מה התברר שבזכותה הם הצליחו בכל מיני דברים, עברו שעות אחדות, וניראה כי העניינים מסתבכים והולכים. הוא תהה מה קארי וגאטומון ואפיקצ'ו (עתה נזכר), עושות שם. תהה האים מיוטיסמון מענה אותן, או אולי מתייחס אליהם כפי שהתייחס פעם אל אחדים ממשרתיו, בחוסר סבלנות תובעני, אך לא פוגע בהם, יתר על המידה. הזיכרון הכאיב לו. "מה קרה, קן? אתה ניראה עצוב" שמע את קולו הדואג של וורמון. "אני רק מהרהר" ענה הראשון. "על מה?" התעניין וורמון "חשבתי על קארי וגאטומון. תהיתי מה שלומן" ענה קן בקול שקט. "אני מתאר לעצמי שהן בסדר. אחרי הכל, אם הוא עוזר להלחם באפלה, הוא לא יפגע בהן. וגם, שמעתי שהוא יכול לשנות את הזמן בעולם שלו, כך שיש להן מספיק זמן ללמוד." אמר וורמון והשען את ראשו על חזהו של קן. "היכן שמעת כל זאת?" שאל קן, בקול שקט, ממשיך להרהר. "אזולאגמון סיפר לי, בזמן שישנתם. הוא אמר שהוא הסיק את עניין הזמן מפליטת פה של מיוטיסמון." "מעניין" מלמל קן. "אבל משהו עדיין מטריד אותי, יש לי תחושה שארבעת השליטים ידעו על כל העניין עוד לפני שמיוטיסמון הופיע בפעם הראשונה, והם יודעים מה מאיים על העולם. אבל, הם לא ספרו לנו" "למה שהם יסתירו מאיתנו?" תהה וורמון "כדי שלא תדעו את האמת המרה" נישמע קולו של ג'נאי. קן הרים את עיניו והביט באדם המבוגר שעמד על העשב. ג'נאי, באופן לא אופייני, התיישב על הדשא לצד קן. "המצב גרוע ממה שאתם חושבים, קן" אמר ג'נאי בשקט. "אבל לא רצינו לפגוע ברוח הלחימה שלכם" "מה כל כך גרוע?" שאל וורמון "מיוטיסמון, שלא כפי שאתם חושבים, מקיים קשר איתנו. הוא שולח לנו מדי פעם" היסס ג'נאי "פתקים, שבהם הוא רומז לגבי המצב" "ומה עם הפתקים האלו?" שאל קן, מרים מעט את קולו, נשען על מרפקיו. "הוא הבהיר לנו, ואני אנסח בנוסח הדברים שלו, שיהיה הכוח האגדי של בנות האור אשר יהיה, הוא אינו בטוח שהוא יספיק להביס את האופל המתקרב" ג'נאי נשמע קודר מהרגיל. "מהו האופל המתקרב?"שאל קן "לא ממש הבהרתם לנו לגביו" "אני מודע לזה" אמר ג'נאי "אף אחד מאיתנו לא ממש מבין. אני רק יודע שזהו הרס טהור. חוסר האיזון המוחלט. אני חושש שזה משהו שהמתמטיקה הגבוהה עדיין לא גילתה." "זה מסוכן למדי. האים זה באמת חזק עד כדי כך? יש איזושהי הערכה על הכוח של הישות הזו?" שאל קן, מצמצם את עיניו, מנסה למצוא כמה שיותר נתונים. הוא לא היה בטוח שיחלוק הכל עם חבריו, אבל ידע שיש מה לספר להם כבר ממה ששמע. "מיוטיסמון היה זה שסיפר לנו, למרבה ההפתעה. רובנו הרגשנו את חוסר האיזון המתחיל בעולם הדיגיטאלי. נערכו חיפושים רבים. " אמר ג'נאי "כן, אבל..." התחיל קן לומר, אך ג'נאי קטע אותו "חכה, לא סיימתי" "החיפושים נעשו נרחבים יותר ויותר. לא קראנו לכם מפני שלא היה לנו אפילו בפני מה להתייצב" אמר ג'נאי בתגובה למבטו הממורמר של קן "ואז יום אחד הופיעה אפיקצ'ו, בביתי, עם איזו פיסת טכנולוגיה משונה של בני מינה" המשיך ג'נאי בבלבול "ואמרה שהעולם הדיגיטאלי מתחיל להפגע. היא אמרה שאולי לא מרגישים זאת בפנים, אבל משהו בעולם הדיגיטאלי קורע אותו מבפנים. זו הייתה הפעם הראשונה שנודע לנו דבר מה על הכוח של הישות" "אבל אמרת שזה היה מיוטיסמון" התחל וורמון "תכף אמשיך" אמר ג'נאי "לאחר זמן מה, נודע לי מפי אזולאגמון כי הועבר לו מסר לקבץ אותי, את ארבעת השליטים, וכל דיג'ימון בעל כוח ומעמד בעולם הדיגיטאלי, לא רחוק מהמקום בו אנו עומדים עכשיו. התאספנו, היינו כעשרה בערך. ואז הופיע מיוטיסמון. הוא היה במצב רוח איום ונורא באותו היום" אמר ג'נאי בשעשוע קל "בפגישות הבאות הוא היה רגוע יותר, בכל מיקרה, הוא הודיע לנו כי הוא יודע על החיפושים שלנו, וכי הם כולם חסרי טעם. הוא אמר שישנה ישות, שאת טיבה תיארתי לך לפני דקות אחדות, אשר הורסת את העולם הדיגיטאלי. הוא ירק אז על הקרקע ואמר כי יהיה מוכן לשתף איתנו פעולה, בשל סיבות משלו." "הוא ציין אותן לאחר מכן?" שאל קן "נודע לי מפי אזולאנגמון כי מיוטיסמון היה בתוך הישות, אשר פגעה במיוטיסמון אנושות. הוא יכול היה לתת לנו מדד לגבי הישות הזו, שהיא אינה דיג'ימון. לפי מה שהבין אזולאגמון, כנראה הישות ניסתה להיזון ממנו. " "אז הוא רק מנסה לחסל איתה חשבונות?" שאל קן "אני חושב שזה מורכב יותר ממה שנראה לעין. מיוטיסמון, נכון להיום, הוא אחד הדיג'ימונים העוצמתיים בכל העולם הדיגיטאלי. הוא יותר חזק אף מארבעת השליטים, אך אם הישות הצליחה להביא אותו על סף מוות..." "אני מבין" אמר קן "אבל מה בנות האור קשורות לעניין?" נשמע קול נשי, וצל הוטל על קן וג'נאי. "סורה, נחמד לראות שהקשבת" אמר ג'נאי, ממצמץ בעיניו. קן העיף בה מבט ונאנח. "לא יכולתי לישון. אז התגנבתי אליכם" משכה סורה בכתפיה והתיישבה על העשב. "איפה ביומון?" וורמון שאל "ישנה עדיין" ענתה סורה "באשר לשאלה שלך" אמר ג'נאי "ככל הנראה בנות האור הן, כמו כולנו, בעלות פוטנציאל לעוצמה רבה, רק שאצלהן, הפוטנציאל ימומש יותר בקלות, ומהר יותר. לפי הנבואה, הן אלו שיצליחו להציל את העולם הדיגיטאלי. הבעיה היא, שמיוטיסמון טוען שהוא בספק אם הן יצליחו להגיע לרמה הדרושה בזמן. הישות מתחזקת ככל שהזמן עובר, אם כי לאחרונה, ההתפתחות שלה נסוגה מעט. בשל הקרב הקטן שהיה לנו מזמן." "מתי מיוטיסמון יצר קשר?" שאלה סורה "לפני זמן קצר. הוא שולח מסרים קצרצרים כל שעה לערך." "אז, ארבעה הגיעו בינתיים?" שאל קן "חמישה." ענה ג'נאי. "אני חושב שהגיע עוד אחד הרגע." ג'נאי התרומם על רגליו והלך. כאשר קן הפנה אחריו את מבטו הוא לא היה שם.
 

Apikachu L

New member
שיט, נהרס הטקסט!

אני שונאת שזה קורה. האנטרים האלו. טוב, אני אתחיל מההתחלה.
 

Apikachu L

New member
I

פרק כג' – עשבים וגשם "דיוויס! תתעורר, די לישון כבר!" קן טלטל את דיוויס בכתפו. לאחר שחרורו של זואצ'מון, כולם החליטו לנמנם על העשב הריחני זמן מה. אך קן חש צורך לדבר עם דיוויס, ולא חש עייף כלל. "מה?" שאל דיוויס תוך כדי פיהוק. לפתע קן הבין שאינו יודע מה לומר לדיוויס. "עזוב את זה, תמשיך לישון" אמר "מצטער שהערתי אותך..." קן פרש מהמקום ונשכב על העשב במרחק מה מהחבורה. "אחי, אתה בסדר?" שאל דיוויס בפליאה. "כן, כן..."מיהר קן להרגיע "כמובן" "טוב" החליט דיוויס לוותר, ועד ומהרה שקע בשינה. קן הביט בשמי העולם הדיגיטאלי, ובשמיים שהשתקפו במסך החמקמק של עולמו של מיוטיסמון. הנקודה בה נפגשו נראתה ניתנת למציאה, אך בכל זאת קן לא הצליח למצוא אותה. הוא הרהר במה שאמרה אנג'ג'וימון, המלאכית היפה. מיוטיסמון עוזר להלחם נגד האפלה האמיתית. קן הכה באגרופו בקרקע. הם בעולם הדיגיטאלי שעות אחדות, ובכל זאת, ניראה שכולם מבינים מה הולך סביבם, פרט לדיג'יגורלים. מדוע איש אינו מסביר דבר? תהה. אמנם, הם התחילו לגלות את העניין אט אט כאשר מיוטיסמון הופיע והחל להפחיד את כולם. אך מאז שהוא לקח עימו את קארי וגאטומון והשלישית, שאינו מצליח להיזכר בשמה כעת, ומשום מה התברר שבזכותה הם הצליחו בכל מיני דברים, עברו שעות אחדות, וניראה כי העניינים מסתבכים והולכים. הוא תהה מה קארי וגאטומון ואפיקצ'ו (עתה נזכר), עושות שם. תהה האים מיוטיסמון מענה אותן, או אולי מתייחס אליהם כפי שהתייחס פעם אל אחדים ממשרתיו, בחוסר סבלנות תובעני, אך לא פוגע בהם, יתר על המידה. הזיכרון הכאיב לו. "מה קרה, קן? אתה ניראה עצוב" שמע את קולו הדואג של וורמון. "אני רק מהרהר" ענה הראשון. "על מה?" התעניין וורמון "חשבתי על קארי וגאטומון. תהיתי מה שלומן" ענה קן בקול שקט. "אני מתאר לעצמי שהן בסדר. אחרי הכל, אם הוא עוזר להלחם באפלה, הוא לא יפגע בהן. וגם, שמעתי שהוא יכול לשנות את הזמן בעולם שלו, כך שיש להן מספיק זמן ללמוד." אמר וורמון והשען את ראשו על חזהו של קן. "היכן שמעת כל זאת?" שאל קן, בקול שקט, ממשיך להרהר. "אזולאגמון סיפר לי, בזמן שישנתם. הוא אמר שהוא הסיק את עניין הזמן מפליטת פה של מיוטיסמון." "מעניין" מלמל קן. "אבל משהו עדיין מטריד אותי, יש לי תחושה שארבעת השליטים ידעו על כל העניין עוד לפני שמיוטיסמון הופיע בפעם הראשונה, והם יודעים מה מאיים על העולם. אבל, הם לא ספרו לנו" "למה שהם יסתירו מאיתנו?" תהה וורמון "כדי שלא תדעו את האמת המרה" נישמע קולו של ג'נאי. קן הרים את עיניו והביט באדם המבוגר שעמד על העשב. ג'נאי, באופן לא אופייני, התיישב על הדשא לצד קן. "המצב גרוע ממה שאתם חושבים, קן" אמר ג'נאי בשקט. "אבל לא רצינו לפגוע ברוח הלחימה שלכם" "מה כל כך גרוע?" שאל וורמון "מיוטיסמון, שלא כפי שאתם חושבים, מקיים קשר איתנו. הוא שולח לנו מדי פעם" היסס ג'נאי "פתקים, שבהם הוא רומז לגבי המצב" "ומה עם הפתקים האלו?" שאל קן, מרים מעט את קולו, נשען על מרפקיו. "הוא הבהיר לנו, ואני אנסח בנוסח הדברים שלו, שיהיה הכוח האגדי של בנות האור אשר יהיה, הוא אינו בטוח שהוא יספיק להביס את האופל המתקרב" ג'נאי נשמע קודר מהרגיל. "מהו האופל המתקרב?"שאל קן "לא ממש הבהרתם לנו לגביו" "אני מודע לזה" אמר ג'נאי "אף אחד מאיתנו לא ממש מבין. אני רק יודע שזהו הרס טהור. חוסר האיזון המוחלט. אני חושש שזה משהו שהמתמטיקה הגבוהה עדיין לא גילתה." "זה מסוכן למדי. האים זה באמת חזק עד כדי כך? יש איזושהי הערכה על הכוח של הישות הזו?" שאל קן, מצמצם את עיניו, מנסה למצוא כמה שיותר נתונים. הוא לא היה בטוח שיחלוק הכל עם חבריו, אבל ידע שיש מה לספר להם כבר ממה ששמע. "מיוטיסמון היה זה שסיפר לנו, למרבה ההפתעה. רובנו הרגשנו את חוסר האיזון המתחיל בעולם הדיגיטאלי. נערכו חיפושים רבים. " אמר ג'נאי "כן, אבל..." התחיל קן לומר, אך ג'נאי קטע אותו "חכה, לא סיימתי" "החיפושים נעשו נרחבים יותר ויותר. לא קראנו לכם מפני שלא היה לנו אפילו בפני מה להתייצב" אמר ג'נאי בתגובה למבטו הממורמר של קן "ואז יום אחד הופיעה אפיקצ'ו, בביתי, עם איזו פיסת טכנולוגיה משונה של בני מינה" המשיך ג'נאי בבלבול "ואמרה שהעולם הדיגיטאלי מתחיל להפגע. היא אמרה שאולי לא מרגישים זאת בפנים, אבל משהו בעולם הדיגיטאלי קורע אותו מבפנים. זו הייתה הפעם הראשונה שנודע לנו דבר מה על הכוח של הישות" "אבל אמרת שזה היה מיוטיסמון" התחל וורמון "תכף אמשיך" אמר ג'נאי "לאחר זמן מה, נודע לי מפי אזולאגמון כי הועבר לו מסר לקבץ אותי, את ארבעת השליטים, וכל דיג'ימון בעל כוח ומעמד בעולם הדיגיטאלי, לא רחוק מהמקום בו אנו עומדים עכשיו. התאספנו, היינו כעשרה בערך. ואז הופיע מיוטיסמון. הוא היה במצב רוח איום ונורא באותו היום" אמר ג'נאי בשעשוע קל "בפגישות הבאות הוא היה רגוע יותר, בכל מיקרה, הוא הודיע לנו כי הוא יודע על החיפושים שלנו, וכי הם כולם חסרי טעם. הוא אמר שישנה ישות, שאת טיבה תיארתי לך לפני דקות אחדות, אשר הורסת את העולם הדיגיטאלי. הוא ירק אז על הקרקע ואמר כי יהיה מוכן לשתף איתנו פעולה, בשל סיבות משלו." "הוא ציין אותן לאחר מכן?" שאל קן "נודע לי מפי אזולאנגמון כי מיוטיסמון היה בתוך הישות, אשר פגעה במיוטיסמון אנושות. הוא יכול היה לתת לנו מדד לגבי הישות הזו, שהיא אינה דיג'ימון. לפי מה שהבין אזולאגמון, כנראה הישות ניסתה להיזון ממנו. " "אז הוא רק מנסה לחסל איתה חשבונות?" שאל קן "אני חושב שזה מורכב יותר ממה שנראה לעין. מיוטיסמון, נכון להיום, הוא אחד הדיג'ימונים העוצמתיים בכל העולם הדיגיטאלי. הוא יותר חזק אף מארבעת השליטים, אך אם הישות הצליחה להביא אותו על סף מוות..." "אני מבין" אמר קן "אבל מה בנות האור קשורות לעניין?" נשמע קול נשי, וצל הוטל על קן וג'נאי. "סורה, נחמד לראות שהקשבת" אמר ג'נאי, ממצמץ בעיניו. קן העיף בה מבט ונאנח. "לא יכולתי לישון. אז התגנבתי אליכם" משכה סורה בכתפיה והתיישבה על העשב. "איפה ביומון?" וורמון שאל "ישנה עדיין" ענתה סורה "באשר לשאלה שלך" אמר ג'נאי "ככל הנראה בנות האור הן, כמו כולנו, בעלות פוטנציאל לעוצמה רבה, רק שאצלהן, הפוטנציאל ימומש יותר בקלות, ומהר יותר. לפי הנבואה, הן אלו שיצליחו להציל את העולם הדיגיטאלי. הבעיה היא, שמיוטיסמון טוען שהוא בספק אם הן יצליחו להגיע לרמה הדרושה בזמן. הישות מתחזקת ככל שהזמן עובר, אם כי לאחרונה, ההתפתחות שלה נסוגה מעט. בשל הקרב הקטן שהיה לנו מזמן." "מתי מיוטיסמון יצר קשר?" שאלה סורה "לפני זמן קצר. הוא שולח מסרים קצרצרים כל שעה לערך." "אז, ארבעה הגיעו בינתיים?" שאל קן "חמישה." ענה ג'נאי. "אני חושב שהגיע עוד אחד הרגע." ג'נאי התרומם על רגליו והלך. כאשר קן הפנה אחריו את מבטו הוא לא היה שם.
 

Apikachu L

New member
||

*** הבטתי דרך הוילון באפיקצ'ו אשר ישבה על רצפת המרפסת, מביטה בריכוז בכדור האור סביבה. כדור האור היה קטן ונראה עמום. נראה היה שאפיקצ'ו מתאמצת. תהיתי בפני עצמי למה כדורי אור כאלו טובים להכשרה. התפרקדתי ביתר נוחות על השטיח בחדריו של מיוטיסמון, משרבב את ראשי מתחת לוילון ועוקב אחר מעשי אפיקצ'ו. מיוטיסמון הורה לה להרחיק אותי, כדי שלא אסיח את דעתה, אז החלטתי להיכנס לתוך החדרים, מפני שאפיקצ'ו נשארה על המרפסת, ולא הראתה כל רצון להסתלק משם. נאנחתי. ואז, התחיל לרדת גשם. הגשם נפל במטחים עזים, מסתיר כוילון את אפיקצ'ו, כך שכל שנראה עתה מעבר לגשם היה דמות מטושטשת. התרוממתי, וחשבתי ללכת לקרא לה שתיכנס. "השאר במקום" שמעתי קול עמוק מצווה. התעלמתי ויצאתי. ברק פגע במרצפת לידי. קפצתי לאחור, מסונוור והמום מהרעש. הסתבכתי בוילונות בכניסה, אך נפלתי אל תוך החדר, המום ורטוב עד לשד עצמותיי. הדלת, שנפתחה החוצה אל המרפסת, נסגרה. "אם היא תרצה להיכנס היא תעשה זאת. פרט לכך, אין סיבה שתפריע לה." אמר מיוטיסמון, אשר ישב על ספה רחבה, וצפה בי. ניערתי את עצמי מהמים, ושאלתי "למה ניסית להרוג אותי?" "לא ניסיתי" אמר "זה היה מזג האוויר." ניראה היה שהוא אדיש למתרחש. הוא צודק בדבר מה, חשבתי. לו רצה להרוג אותי ולא להניע אותי מלהפריע לאפיקצ'ו, קרוב לוודאי הברק היה פוגע בי. התגלגלתי על השטיח על מנת להתייבש. ניראה היה כי הדבר לא מטריד כלל את מיוטיסמון, שכן הוא נשען לאחור ובהה באוויר. " אתה כועס על אפיקצ'ו?" שאלתי, לאחר שנמאס לי לבחון את החדר. מיוטיסמון המהם דבר מה בחוסר שביעות רצון. לאחר מכן שאל "מדוע אתה חושב כך?" "יורד גשם על אפיקצ'ו" ציינתי. מיוטיסמון רכן לעברי ונראה משועשע. "האין אתה יודע איך אתה משפיע על העולם הזה?" שאלתי בתמיהה. מיוטיסמון נשען לאחור. "קאגאאפ טיפש" אמר "מזג האוויר אינו קשור לעניין." הנדתי בראשי. הוא לא הבין. "העולם הזה מקיים את רצונותיך. לכן, אם דבר מה שתרצה שיקרה, הוא יקרה. אם לא, אז לא" אמרתי. השיחה לא הייתה לרוחי כלל. אבל רציתי לנסות להפסיק את הגשם בחוץ. ולפי מה ששמעתי, החל לרדת ברד, ורוח יבבה בחוץ. מיוטיסמון לא הגיב. "זו הסיבה שאפיקצ'ו מצאה את המקום הזה. רצית שהיא תגיע הנה..." נעצרתי. לפתע הבנתי שאמרתי יותר מידי. דבר מה הרים אותי באוויר. הוטחתי לעבר הקיר הקרוב, הכאב מהמם אותי, לאחר מכן, כנראה בתקרה וברצפה, איני יודע באיזה סדר. ואז נחתי על הספה לצד מיוטיסמון. ניערתי את ראשי בכאב. הרגשתי בידו של מיוטיסמון אוחזת בגופי. הוא הרים אותי והביט בי, באדישות. "מדוע אתה אומר לי זאת?" שאל "אני הרי יודע כל זאת. אבל אל תרחיק לכת בדיבוריך. לא הרגתי אותך, כדי שאפיקצ'ו לא תתעכב באימוניה. אבל אם תרגיז אותי יותר מידי..." אמר, מושך את ההברה האחרונה. הוא הניח אותי בחזרה על הספה. "אבל, לאור העובדה, שאני נמק משעמום, שכן אפיקצ'ו מתקדמת לאט, והתעייפתי מעט מלעקוב אחריה, אשוחח איתך." אמר "ישנם דברים שארצה שתסביר לאפיקצ'ו. בבוא הזמן." ליקקתי את כפתי הפצועה. "אני שונא את אפיקצ'ו" אמר, ונראה אדיש להפליא כשאמר זאת. "אני מתעב את שלושתן" "הן עזרו בהריגתך כמה פעמים, לא כן?"שאלתי, בשקט. לפתע חששתי שיפגע בי שוב. "לא רק בגלל זה" אמר מיוטיסמון. הוא המשיך לשתוק זמן מה. חשבתי שעבור מיוטיסמון, מצב רוח כזה הינו רגשני למדי. תהיתי אם אי פעם דיבר על רגשות כלשהם עם אחרים. "אתה בוודאי בודד" אמרתי. מיוטיסמון שתק זמן מה. "הבדידות היא אינה מחיר גדול לשלם עבור מה שאני עושה. ואיני רואה צורך להפסיק אותה... איני רואה אחרים ראויים לכך" אמר. "אתה מצאת מישהו ראוי" אמרתי. "שלושת בנות האור?" שאל "כן, יתכן שהצדק איתך." אמר. ולאחר שתיקה קצרה הוסיף "אך כדאי שתשתוק, שכן אם תמשיך לדבר בנושא, אשסף את גרונך." הנהנתי, והקשבתי לקולות הגשם. "קרוב לוודאי קר לאפיקצ'ו" מלמלתי ביני לביני, והתיישבתי, גופי עדיין כואב מעט. החלטתי להציץ בה מבעד לחלון. "קר לה מאוד" אמר מיוטיסמון בשמחה לאיד. "וגם כואב" נאנחתי. רציתי לקרא לה. אבל ידעתי שמיוטיסמון יעצור אותי. "היא לא תיכנס, גאוותה תמנע ממנה זאת" אמר מיוטיסמון. הוא חייך בנחת. הרגשתי כעין דקירה קלה בעיני, ולחות בפני. הבנתי שאני בוכה. אני רציתי שאפיקצ'ו תיכנס, מפני שידעתי שהיא תפגע בחוץ. מהיכרותי הקצרה איתה ידעתי שככל שיעבור הזמן, היא תהיה מתוסכלת יותר, וגם עקשנית יותר. חששתי שתפגע בעצמה. "היא מצליחה פחות ופחות" מלמל מיוטיסמון "אולי כדאי בכל זאת להכניס אותה פנימה. היא אינה קלטה כנראה את השיעור היטב. תקרא לה" ציווה. לא חיכיתי להזדמנות נוספת. קפצתי מהספה וניגשתי אל הדלת, שהייתה סגורה. דחפתי אותה באפי, והיא נפתחה. הוילונות התנופפו ברוח שנכנסה לחדר, ומטחים של גשם הרטיבו אותי. יצאתי החוצה, עיוור בחשיכה, מרגיש איך פיסות ברד פוגעות בגופי. גודל הגרגירים היה גדול למדי, ורצתי בעיוורון אל אפיקצ'ו, מסתמך על חושי כקאגאאפ. כאשר נתקלתי בה, והסתתרתי בין זרועותיה, ראיתי שלא שמה לב לנוכחותי, ופניה עדיין זהרו לאורו של כדור האור הקטן שריחף מולה, מהבהב ומהבהב. הרגשתי כיצד היא רועדת במאמץ. "אפיקצ'ו, בואי ניכנס פנימה" אמרתי. אפיקצ'ו לא הגיבה. "בבקשה, אפיקצ'ו" התחננתי. היא הניחה את ידה על ראשי, אך לא יותר מכך. הבנתי שאין להניע אותה ממקומה. "אני אעשה הפסקה קצרה" שמעתי אותה אומרת בחולשה. היא התעטפה בגלימה השחורה, ונשכבה על הרצפות הקרות. התכרבלתי בין זרועותיה. "תחזור פנימה" אמרה בשקט. שתקתי. לא רציתי לחזור בלעדיה. כאשר העיר ברק את השמיים, שמתי לב לחתך בזרועה. לא אמרתי דבר, רק משכתי במאמץ את זרועה אל גופה, והתכרבלתי.
 

Apikachu L

New member
|||

*** כאשר אפיקצ'ו התעוררה, היא שכבה במיטת אפריון ולצידה שכב כלבלב לבן ושחור אוזניים ואף. היא לבשה בגד לבן, ארוך ורחב שרוולים, ובגדיה הרטובים נתלו על כיסא. היא התיישבה במאמץ מה, והדקה בכאב את כפות ידיה לראשה. "את צריכה ללמוד להשקיט את תודעתך ולזרום עם תבניות האור, לא לכפות עצמך עליו" מיוטיסמון אמר לה, יוצא מבין הצללים בפינת החדר. "אני לא מצליחה, אני מרגישה כל כך לא..." היא השתתקה בחשש מה. לאחר מכן נפל מבטה על רגליה היחפות והפרוותיות. "מה..."אמרה בזעזוע קל. "אל תשני את הנושא. תמשיכי מה שאמרת קודם" אמר מיוטיסמון בנחת, והתיישב לצידה על המיטה. אפיקצ'ו הרהרה לרגע במצבה. היא הבינה מי אחראי כנראה להחלפת הבגדים הרטובים שלה ביבשים, והדבר הסב לה אי נוחות קלה. אך הטרידה אותה העובדה ששואלים אותה על רגשותיה. "אתה יכול לקרא את מחשבותיי, לא כן?" "אני יכול לומר לך מה את מרגישה" אמר מיוטיסמון בנחת "את מרגישה לא ראויה. כמה מטופש מצידך לחשוב כך." "אני מודעת לזה" אמרה אפיקצ'ו. "עכשיו, אלמד אותך להשקיט את תודעתך, כי נראה שלא קלטת זאת היטב. מרגע שתלמדי זאת, וכן את היכולת למצות מיומנות מזיכרונותייך, תוכלי לחזור ללמוד עם השתיים האחרות. לאחר אימון קל." המשיך מיוטיסמון. אפיקצ'ו הרכינה את ראשה בבושה. מיוטיסמון התעלם מכך. "עלייך להבין שמחשבתך נתונה בידייך ובשליטתך" אמר. "ושהאור נתון לשליטתה של מחשבתך, אם תסכימי לזרום איתו." "אבל כיצד?" שאלה אפיקצ'ו. מיוטיסמון ניראה מאוכזב. "נראה שאאלץ ללמד אותך דבר מה בסיסי. זה ייקח זמן מה." אמר מיוטיסמון והמשיך "עתה, אלמד אותך, וכל שאלה שאשאל – את תעני עליה בכנות." מיוטיסמון סיים את דבריו ונעץ באפיקצ'ו מבט חד. היא הנהנה אליו באי נוחות. מיוטיסמון הושיט את ידו והחליק אותה על ראשה של אפיקצ'ו, שנרתעה. הוא העביר את אצבעותיו בשערה, ממשש שתי צלקות על ראשה. אפיקצ'ו לא נעה ממקומה, אך רעדה מעט. "האים את מפחדת ממני?" שאל מיוטיסמון בלחש אפיקצ'ו הנהנה. "אמרת משהו?" שאל מיוטיסמון בחיוך. "כן" מלמלה אפיקצ'ו. "לא שמעתי" חשף מיוטיסמון את שיניו בשביעות רצון. "כן" אמרה אפיקצ'ו בקול רם. " יפה, יפה" מלמל מיוטיסמון. "האים את לא יכולה להפסיק את הפחד הזה?" שאל "זה מנגנון הגנ..." החלה אפיקצ'ו "תעני ישירות" קטע אותה מיוטיסמון "אני אנסה" אמרה אפיקצ'ו, עדיין רועדת. "את תנסי להרים את ידי מראשך בעזרת האור. ותנאי להצלחה יהיה ההשתלטות שלך על תודעתך." אמר לה. החלטתי כי אין טעם להביט על המצב מהצד, וחזרתי לתודעתי. כאשר פקחתי את עיניי הביט בי מיוטיסמון, אך לא אמר דבר. אפיקצ'ו המשיכה לרעוד. כעבור זמן מה, היא הפסיקה, שמתי לב לזה. אך ידו של מיוטיסמון עדיין לא הוסרה. "אתה מרמה!" אמרה לו "לא אמרתי שאהיה הוגן" ענה מיוטיסמון. אפיקצ'ו הזדקפה בכעס וסטרה לו בכוח. מיוטיסמון החל לצחוק, ידו מחליקה מראשה. "את טיפשה" אמר, צוחק בקולו המפחיד. "פשוט פתטית." אפיקצ'ו הביטה בו בזעם. אך כעבור זמן מה נרגעה וישבה בנחת. היא אספה אותי בזרועותיה, והתכרבלתי בהן בנוחות. כאשר הפסיק לצחוק, ראיתי כי אפיקצ'ו מביטה בו בקור. "עכשיו, נמשיך, נראה שהצלחת לקלוט מעט. אבל עדיין לא מספיק." אמר, ועיניה הסגולות של אפיקצ'ו השתקפו על ניביו. -סוף פרק כג'-
 

Apikachu L

New member
מיוטיסמון תמיד מגניב.

במהלך הסדרה הוא הצליף בגאטומון. אם זה לא מגניב, אז אני לא יודעת מה כן.
 

Digi Lista

New member
דווקא נחמד../images/Emo13.gif

יאנה קצת יותר ביטחון לא יזיק לך וחוץ מיזה שאת כותבת קודם כול כי את נהנית ולא בשביל שיקראו
זה במאמרים מלפני שעה ומשהו,תמשיכי לכתוב
 
נכון, כשמדברים על תוכן הפרק או מה

אהבו או לא אהבו בו את יודעת שבאמת קראו, או לפחות העתיקו מאחרים, ולא סתם כתבו "יפה".
 

Apikachu L

New member
אבל בדרך כלל לא עושים את זה.

וחבל. בעצם, גם אני לא עושה... עצלנות...כנראה.
 

Apikachu L

New member
הגעתי למסקנה שזה פרק מעפן

אז תתלוננו לי ואני אתקן אותו. כי עכשיו אין לי כוח.
 
למעלה