ליפא העגלון
New member
פרק עשרים"מתחת לעץ הלימון הצהוב"
פרק עשרים-עתיד ורוד "נעים מאוד" אמר ניסים עם חיוך שנסוך על פניו כשהגיעו מימי וברטו אל משרדו שבבניין המפואר של העיתון בו עבד כיועץ המשפטי. "נעים גם לי ותודה לך" השיבה מימי ולחצה את ידו של ניסים שהושט כלפיה וכבר בלחיצת היד חשה שאדם זה יוכל לעזור לה להתקדם בחיים.התרגשות גדולה רווית מתח ניכר על פניה של הנערה היפהפיה שעברה כל כך הרבה בפרק זמן כב קצר ואוליי עכשיו הכל ישתנה אצלה לטובה. "בואו ניגש למחלקת העיצוב" הציע ניסים בעוזבו את כל עבודת הניירת ובראש דאגותיו ברגע זה היה לעזור לאחיו הקטן.שלושתם נכנסו למחלקת העיצוב והגרפיקה של העיתוןשבקומה השלישית חדר ענקי מחולק לתאים קטנים בו ישבו קבוצה של שמונה מעצבים צעירים שלכל אחד מהם שולחן עבודה משלו.שולחן עמוס בשרטוטים וניירות עבודה מול מסך מחשב.כל מעצב עסק בפרוייקט שלו,כל כך היו עסוקים בעבודתם עד שלא שמו לב לאורחים שנכנסו וניגשו למנהל המחלקה. "כנסו בבקשה,תרגישו חופשי" אמר להם מנהל המחלקה בעיניים רוטטות כשראה את ניסים והאורחים להם ציפה."אם ניסים מבקש אז אני לא יכול לסרב" אמר המנהל באדיבות עם פיהוק קטן שהעיד על עייפותו כשהביט בתעודת ההסמכה של מימי. "טוב מאד,אני רואה שעברת את המבחנים בציון גבוה מעתה הכל תלויי בך" המשיך המנהל במבט רציני."אני אצמיד אותך למעצבת הראשית שלנולתקופה הראשונה" הסביר המנהל והפסיק את צוות העובדים מעבודתם כדי שיכירו את העובדת החדשה.הסביר לה על שיטת העבודה ולאחר מכן חתמו על ההסכם העבודה כשסוכם גבוה השכר.מימי מילאה את טפסי הקבלה לעבודה וידייה רעדו בעת החתימה.הנה חלומה מתגשם והכל נראה פתאום טוב יותר. "ככל שתהיי טובה יותר תוכלי להתקדם הלאה מכאן השמיים הם הגבול" אמר מנהל המחלקה לסיכום ואיחל הצחלה לעובדת החדשה. ברטו שתק לאורך כל המפגש והשיחה עם מנהל המחלקה אך בתוך תוכו שמח סוף סוף הדברים מתחילים להסתדר לו עם הנערה שנראתה שונה מזו שפגש באותו הלילה ונראתה נחושה בדעתה להתחיל בדרך חדשה ואחרת.אם בתחילה עוד חשד בכוונותיה עתה היה בטוח שנערה זו תעשה הכל למען שינויי חיובי בחייה. ליותר מזה לא יכלה לצפות עכשיו הכל תלויי בה ובכשרונה ולהזדמנות הזו היא לא תיתן לחמוק ממנה.ידעה שעל מנת להצליח היא צריכה להיות בתוך מסגרת וליד גבר שיתמוך יעזור ויעודד ולמזלה הגבר הזה נמצא לידה וגם עליו לא התכוונה לוותר אך עדיין היה בה הפחד שהוא יילך לדרכו אחרי שעזר לה. "אני לא יודעת איך להודות לך" אמרה מימי לניסים בקול שכולו הבעת תודה עמוקה לפני שנפרדו ממנו ובלי קשריו לא היתה משיגה את העבודה המכובדת הזו עם עתיד מבטיח ואפשרות לקידום בחיים. "אל תודי לי זה הכל בזכותו" הצטנע ניסים כשהצביע על אחיו ושלח קריצה קטנה לעברו שאומרת "עכשיו הכדור במגרש שלך,אל תפשל""אז להתראות מחר בעבודה והמון הצלחה" איחל ניסים והבטיח להיות לידה אם תצטרך את עזרתו. יד ביד יצאו מימי וברטו מהבניין המפואר אל הרחוב המפוייח כל אחד נסגר בתוך תוכו וקיווה שההמשך יהיה מוצלח לא פחות. במשך כל הערב התכוננה מימי לעבודה החדשה,עברה על כל חומר הלימוד של הקורס,הקלסרים והספרים בנחישות על מנת לבוא מוכנה לעבודה החדשה. בשעה רבע לתשע בדיוק שמעה את צופר המונית של מורדוך מלמטה,עזבה הכל וניגשה אל החלון שבמרפסת דירתה השכורה.משם ראתה את מורדוך מצית סיגריה ויושב בתוך המונית כפי שעשה בעבר כשייצאו מדי ערב לעבודה ובכל פעם שהיתה שם חלחלה עבר בתוכה והתפללה שאור היום יגיע במהרה ותברח לה מהמקום.עכשיו היתה מבולבלת כשהסתכלה מטה על מורדוך וימינה ממולה על הספרים שבשולחן. האם כל מה שעבר עליה כל היום היה רק חלום ועכשיו צריך לצאת למציאות העגומה אל אזור הבורסה ששם יש רק גברים חרמנים ומזיעים החושקים בגופה מבלי שאיכפת להם מה יש בנשמתה והכל בשביל כספם.מימי לבשה בחוסר רצון את הג´ינס וחולצת הטריקו,לקחה עימה סוודר דק למקרה שיהיה קריר בלילה ןמיהרה לכיוון הדלת לעוד לילה של עבודה "החלום היה טוב וצריך לחזור למציאות" הירהרה מימי בליבה והסתכלה במבט ארוך ועצוב על הקלסרים והספרים הפתוחים. המשך הפרק יבוא- בינתיים שבת שלום "כמה טוב לא לדעת שידך כבר נוגעת בידו של אחר"
פרק עשרים-עתיד ורוד "נעים מאוד" אמר ניסים עם חיוך שנסוך על פניו כשהגיעו מימי וברטו אל משרדו שבבניין המפואר של העיתון בו עבד כיועץ המשפטי. "נעים גם לי ותודה לך" השיבה מימי ולחצה את ידו של ניסים שהושט כלפיה וכבר בלחיצת היד חשה שאדם זה יוכל לעזור לה להתקדם בחיים.התרגשות גדולה רווית מתח ניכר על פניה של הנערה היפהפיה שעברה כל כך הרבה בפרק זמן כב קצר ואוליי עכשיו הכל ישתנה אצלה לטובה. "בואו ניגש למחלקת העיצוב" הציע ניסים בעוזבו את כל עבודת הניירת ובראש דאגותיו ברגע זה היה לעזור לאחיו הקטן.שלושתם נכנסו למחלקת העיצוב והגרפיקה של העיתוןשבקומה השלישית חדר ענקי מחולק לתאים קטנים בו ישבו קבוצה של שמונה מעצבים צעירים שלכל אחד מהם שולחן עבודה משלו.שולחן עמוס בשרטוטים וניירות עבודה מול מסך מחשב.כל מעצב עסק בפרוייקט שלו,כל כך היו עסוקים בעבודתם עד שלא שמו לב לאורחים שנכנסו וניגשו למנהל המחלקה. "כנסו בבקשה,תרגישו חופשי" אמר להם מנהל המחלקה בעיניים רוטטות כשראה את ניסים והאורחים להם ציפה."אם ניסים מבקש אז אני לא יכול לסרב" אמר המנהל באדיבות עם פיהוק קטן שהעיד על עייפותו כשהביט בתעודת ההסמכה של מימי. "טוב מאד,אני רואה שעברת את המבחנים בציון גבוה מעתה הכל תלויי בך" המשיך המנהל במבט רציני."אני אצמיד אותך למעצבת הראשית שלנולתקופה הראשונה" הסביר המנהל והפסיק את צוות העובדים מעבודתם כדי שיכירו את העובדת החדשה.הסביר לה על שיטת העבודה ולאחר מכן חתמו על ההסכם העבודה כשסוכם גבוה השכר.מימי מילאה את טפסי הקבלה לעבודה וידייה רעדו בעת החתימה.הנה חלומה מתגשם והכל נראה פתאום טוב יותר. "ככל שתהיי טובה יותר תוכלי להתקדם הלאה מכאן השמיים הם הגבול" אמר מנהל המחלקה לסיכום ואיחל הצחלה לעובדת החדשה. ברטו שתק לאורך כל המפגש והשיחה עם מנהל המחלקה אך בתוך תוכו שמח סוף סוף הדברים מתחילים להסתדר לו עם הנערה שנראתה שונה מזו שפגש באותו הלילה ונראתה נחושה בדעתה להתחיל בדרך חדשה ואחרת.אם בתחילה עוד חשד בכוונותיה עתה היה בטוח שנערה זו תעשה הכל למען שינויי חיובי בחייה. ליותר מזה לא יכלה לצפות עכשיו הכל תלויי בה ובכשרונה ולהזדמנות הזו היא לא תיתן לחמוק ממנה.ידעה שעל מנת להצליח היא צריכה להיות בתוך מסגרת וליד גבר שיתמוך יעזור ויעודד ולמזלה הגבר הזה נמצא לידה וגם עליו לא התכוונה לוותר אך עדיין היה בה הפחד שהוא יילך לדרכו אחרי שעזר לה. "אני לא יודעת איך להודות לך" אמרה מימי לניסים בקול שכולו הבעת תודה עמוקה לפני שנפרדו ממנו ובלי קשריו לא היתה משיגה את העבודה המכובדת הזו עם עתיד מבטיח ואפשרות לקידום בחיים. "אל תודי לי זה הכל בזכותו" הצטנע ניסים כשהצביע על אחיו ושלח קריצה קטנה לעברו שאומרת "עכשיו הכדור במגרש שלך,אל תפשל""אז להתראות מחר בעבודה והמון הצלחה" איחל ניסים והבטיח להיות לידה אם תצטרך את עזרתו. יד ביד יצאו מימי וברטו מהבניין המפואר אל הרחוב המפוייח כל אחד נסגר בתוך תוכו וקיווה שההמשך יהיה מוצלח לא פחות. במשך כל הערב התכוננה מימי לעבודה החדשה,עברה על כל חומר הלימוד של הקורס,הקלסרים והספרים בנחישות על מנת לבוא מוכנה לעבודה החדשה. בשעה רבע לתשע בדיוק שמעה את צופר המונית של מורדוך מלמטה,עזבה הכל וניגשה אל החלון שבמרפסת דירתה השכורה.משם ראתה את מורדוך מצית סיגריה ויושב בתוך המונית כפי שעשה בעבר כשייצאו מדי ערב לעבודה ובכל פעם שהיתה שם חלחלה עבר בתוכה והתפללה שאור היום יגיע במהרה ותברח לה מהמקום.עכשיו היתה מבולבלת כשהסתכלה מטה על מורדוך וימינה ממולה על הספרים שבשולחן. האם כל מה שעבר עליה כל היום היה רק חלום ועכשיו צריך לצאת למציאות העגומה אל אזור הבורסה ששם יש רק גברים חרמנים ומזיעים החושקים בגופה מבלי שאיכפת להם מה יש בנשמתה והכל בשביל כספם.מימי לבשה בחוסר רצון את הג´ינס וחולצת הטריקו,לקחה עימה סוודר דק למקרה שיהיה קריר בלילה ןמיהרה לכיוון הדלת לעוד לילה של עבודה "החלום היה טוב וצריך לחזור למציאות" הירהרה מימי בליבה והסתכלה במבט ארוך ועצוב על הקלסרים והספרים הפתוחים. המשך הפרק יבוא- בינתיים שבת שלום "כמה טוב לא לדעת שידך כבר נוגעת בידו של אחר"