פרק ראשון של סיפור שאני רושם-לביקורת

[Black Strong coffr]

פרק ראשון של סיפור שאני רושם-לביקורת

היי התחלתי לרשום סיפור מדע בדיוני (אולי עם עלילה מעט קיטשית אולי לא) אשמח אם תקטלו אותי בביקורות או תרעיפו שבחים על משהו (אני כותב מתחיל ככה שבטוח שיהיו קטילות)

משום מה אין לי אפשרות להדביק לכאן את הפרק לכן אני מצרף קובץ

 

[ויימס]

ואם אנחנו נרעיף שבחים ונקטול לפרקים, באופן רנדומלי?

ככה לשמור אותך עירני?
סתם, נו. אני אעבור על זה כשיהיה לי זמן...
ברוך בואך, ואתה כותב סיפור, לא רושם סיפור.

 

[Black Strong coffr]

תיקנתי את הפרק מקווה שבא לך לקרוא ואולי לקטול אותי עוד?

כמובן ששוב פעם אני לא יכול להדביק את הפרק, אז הוא בקובץ וורד.

 

[ויימס]

חלילה, אני לא דוגלת באלימות. ^_^

להרגשתי הסובייקטיבית יש שיפור, ועדיין יש בעיות.

 

[ויימס]

יש לי הרבה הערות רק על הפסקה הראשונה,

רובן אם לא כולן על ניסוחים בעייתים. אני עוצרת כרגע. תגיד לי אם אתה חושב שאתה יכול לעבור על הפסקה השניה בעצמך ולתקן כמו שאני עשיתי- בכל מקרה מאוחר יותר אני אעבור על הכל.
יש לך שם משתמש מצויין!

 

[ויימס]

יש לי הרבה הערות על הכל.

 

[Black Strong coffr]

תראי אני מתכנן לעשות תיקון כללי לכל הפרק אבל אני חייב לדעת

תקשיבי יש הערה אחת שכל הזמן לא יוצאת לי מהראש. נרשמת שאני משתמש הרבה בתאור הפועל, עכשיו אני מאוד אשמח לא לרשום כל הזמן אמר בחולשה, דיבר בחוסר אונים, הבעיה היא שכשאני מדמיין משהו אני די מדמיין את זה כסצנה מסרט קיטשי ואז משנה את זה ככה שהיא לא תהיה ממש קיטשית אבל להשאיר פחות או יותר את דו-השיח. לדוגמה הפסקה הראשונה פשוט חשבתי איך אני רוצה שזה יתחיל כסרט, הבלבול, החוסר אונים הזה שלו, הכאב, הכל ממש דומיין אצלי בראש. הבעיה האחרת היא שאני לא יכול להבין איך נראה אדם בחוסר אונים שכזה או בכאב. אני לא יכול לרשום כל הזמן שמשיהו בכאב שהוא משמיע צלילי אנחה או זעקות או מישהו חסר אונים משפיל עיניים כי בסופו של דבר הרגש שלהם נשאר אותו דבר והתיאורים שאני אשים יתחילו להימאס כי הם יחזרו על עצמם. יש דרך לשלב ביניהם? ניסיתי לפחות כמה שיותר. ודרך אגב אני אחזור עם תיקון לפרק הזה! בהתאם להערות שנראו לי רלוונטיות וחשובות.

 

[shccer]

כמה דברים

קודם כל תפתח ספר. כל ספר. עכשיו תפתח בעמוד אקראי תקרא ותנסה לראות איך הוא עושה את מה שתיארת שיש לך בעיה איתו, כי רבים וטובים נתקלו במה שאתה אומר, וזה קיים בכל פסקה בככל סצנה בכל ספר. אז תמיד טוב להתחיל מלנסות ללמוד מאנשים שכבר עשו את זה.
דבר שני נראה שאתה מנסה להגיד לקורא מה להרגיש (בין עם במילים או בתיאורים ישירים שאתה יודע שבד"כ מתארים את הרגש הזה). יש עוד דרכים לגרום לקורא להבין מה דמות מרגישה. אפשר דרך האווירה הכללית של הסיטואציה- אם אתה מתאר רחוב, שהדמות הראשית הולכת בו בלילה, ואתה מתאר את הצללים של האנשים כשהם עוברים מתחת למנורות הרחוב ופנס אחד מהבהב מאחורי הדמות הראשית וגורם לה להפנות את מבטה אחורנית, כמה כלבים נובחים במרחק ואת הדמות הראשית מיישרת את צווארון מעילה ומגבירה את קצב ההליכה שלה כשהיא מתחילה לשמוע צעדים מתגברים מאחוריה, אז אתה יודע שהדמות הראשית בלחץ גם בלי שאמרתי שהיא אמרה בלחץ או הסיטה את ראשה בלחץ או הגבירה את צעדיה בעצבנות, פשוט כי האווירה הכללית של הסיטואציה היא מלחיצה. באותו הקשר, אתה יכול פשוט לתאר את מה שגורם לרגשות האלה. אמרת שהיא מרגישה חסרת עונים. יש לזה סיבה. תתאר את הסיבה הזאת. אם זה משהו שקורה עכשיו תתאר אותו קורה. אם זה משהו שקרה, או שהדמות מפחדת שעלול לקרות, תתאר את מחשבותיה נודדות לכך וכך. בכל מקרה לרגשות יש סיבה, ואם אתה מתאר את הסיבה הקורא יבין מה הרגש. המפתח לכל אלה, אגב, זה ליצור דמות טובה, מאופיינת היטב, שהקורא יצליח להזדהות איתה. ברגע שזה קורה, הקורא פשוט ישים את עצמו בנעליים של הדמות, ויבין מה היא מרגישה, כי הוא ידע מה הוא היה מרגיש אם הוא היה במקומה.

 

[ויימס]

ובכן, יש לך שפתיים- אתה יול לעקם אותן או לנשוך אותן, או לקפוץ אותן, שיניים אפשר לחרוק או להדק אותן ביחד, גבות אפשר להרים או לקמט, בעיניים אפשר למצמץ, להצר אותן. כתפיים אפשר למשוך, ועם האצבעות אפשר לגרד את האף, את הסנטר, את האוזן. אפשר לכסוס ציפורניים (מנהג מתועב, אני לעולם לא!) זרועות- אפשר לשלב, אפשר לשים על המותנים, בכיסים, על הקיר ליד האדם שאותו אתה רוצה to intimidate, רגליים- אפשר לשלב, לנדנד, למשוך את הברכיים לחזה.
you put your left foot in, you put your left foot out, you put your left foot in, and you shake it all about.
חוץ מזה תסתכל על אנשים סביבך, כי לכל אדם יש טיקים משלו. נניח, למשוך באוזן כשאתה שומע מישהו לא מספיק טוב.
מן הסתם, זה לא אותו הדבר כמו לראות פנים של אדם בסרט. כי ננומטרים בודדים מפרידים בין "הרמת גבה של שעשוע" לבין "הרמת גבה שמעידה שאני חושב שאתה מטומטם." אין מה לעשות, סיפור זה לא סרט. למדיום ההוא יש את היתרונות שלו, ולמדיום הזה יש את היתרונות שלו.

עם זאת, אתה צודק, עלולים להפריז בזה. אני זוכרת שקראתי את כישור הזמן:
'היא משכה בצמה שלה. היא משכה בצמה שלה. היא משכה בצמה שלה.' שוב ושוב ללא הפסק.

 

[ינשוFון]

אבל בכישור הזמן היו אחלה של פתגמים

הוא היה גאון בקטע הזה.

A pig painted gold is still a pig
One woman means fun at the dance, two women means trouble at the house, three women means head for the hills

 

[ויימס]

אני זוכרת עדיין את ה-

הגבר הוא כמו עץ אלון, נשבר ברוח הסערה, אך האישה היא כמו ערבה- מתכופפת ושורדת.

(זה איאלי)
יש לי טוה! XD

 

[shccer]

וואי אני מת על הספר הזה