ליפא העגלון
New member
פרק שבע עשר"מתחת לעץ הלימון הצהוב"
פרק שבע עשר-אהבה ממבט שני ברטו הביט בשעונו השעה היה כבר אחד עשר בלילה מעל חצי שעה היה עם מימי.נסע מהמקום החשוך ועצר בצד רק כשהיה מחוץ לאזור הבורסה ולבש שוב את מדי הצבא,נעל את נעליי הצבא הכבדות אותם הוריד עוד קודם לכן כשהגיע לאזור ברטו נסע לכיוון הישיבה יותר מבולבל מאשר היה בתחילת הערב כשיצא מהבסיס לא ידע מה בדיוק ההרגשה בה חש. הישיבה בשעה זו של הלילה נראתה ריקה כשרוב הלומדים בה במשך היום הלכו לישון בביתם לאחר שרובם נישאו ורק הקבוצה הקטנה של רווקים נשארו לישון בה וביניהם גם ברטו.בחדר התפילה ערכו שלושה לומדים תפילת "תיקון חצות" וברטו הצטרף אליהם כשישב ספסל מאחוריהם "אנא אלוהים סלח לי על החטאים שחטאתי לפנייך הלילה" נשא ברטו תפילה בליבו אל בורא העולם כשהרוהרי חרטה גוברים עליו.אבל דמותה של מימי המשיכה להופיע ממולו ולא זזה מראשו במשך כל התפילה גם כשניסה להתאמץ לשכוח ממנה,דמעות ירדו מעיניו המשיך בתפילה עד שנרדם מול הספר הפתוח ורק רעשם של הראשונים שהגיעו אל תפילת השחרית העירו אותו והחזירו ותו למציאות.ברטו התעורר בבהלה קטנה כשהציץ בשעונו וראה זהוא באיחור רב לעבודה בחלוקת העיתונים ומיהר אל מקום המפגש. "מורדוך סע" אמרה מימי כשסיימה לחגור את חגורת מכנסיה ונכנסה למונית כדי להסתלק עימו מהמקום.מימי נתנה מבט לעבר רכבו של ברטו שהלך והתרחק מהאזור והספיקה לקלוט את שלושת המספרים האמצעיים שעל לוחית הרישויי 740."לאן גבירתי?"שאל מורדוך באנגלית בנימוס רב כאילו שעלתה למוניתו איזו תיירת שהוא פוגש בה בפעם הראשונה."אה....קח אותי לאיזו מסעדה טובה בשוכנת התקווה" השיבה מימי בחיוך משעושע שהתפשט על כל פניה הנאות דבר שמצא חן בעיניי מורדוך שכבר שכח ונרגע מעצביו כשהמתין לה עד שתסיים עם הקליינט האחרון והוא דאג וחשש שמא המשטרה תגיע אליה.בדיוק שבא לפנות שמאלה לעבר הכביש הראשי של האזור נכנסה ניידת משטרה אל האזור שלהם והבריחה את המכוניות שחיכו למימי לתורם וקיוו שהיא תחזור."איזה מזל" מילמלה מימי ונשמה לרווחה וכשהיו בכביש הראשי של אזור הבורסה הבחינו בעוד זינזאנה משטרתית המעמיסה עוד שני בנות שהתנגדו בתחילה להיכנס לניידת שגם בלעדיהן כבר היתה מלאה ביצאניות מהאזור שלא הצליחו לברוח.השוטרים שהיו בכמות גדולה התעקשו ולא ויתרו להן למרות שנשכבו על ריצפת הכביש וזעקו לשווא לעזרה."תסתכלי על המנייאקים הפחדנים" אמר מורדוך והצביע על הסרסורים שהתחבאו ממול בין הבניינים והמלטשות והשלימו עם המצב שהלילה לא ירוויחו כסף לסמים בהם השתמשו ולא יכלו לעשות דבר כדי להגן על ה"סחורה" שלהם שנלקחה מהם בעקבות הפשיטה המשטרתית."איזה מזל שיש לי אותך" אמרה מימי למורדוך בחיוך וידעה שאם הוא לא היה איתה גורלה היה דומה לאלו של הבנות שנעצרו בניידת ונלקחו למעצר בבית הסוהר "אבו-כביר" עד למחרת.שם חתמו על טופס שבו התחייבו לא להתקרב יותר לאיזור הבורסה דבר שלא תמיד עזר כי כבר למחרת בערב אחרי השיחרורו מהמעצר אילצו אותם הסרסורים להתייצב בעבודה עד שייתפסו שוב. "חצי ליטר גולדסטאר מהחבית"ביקשה מימי מהמלצר שניגש אל שולחנם במסעדה המזרחית בלב שכונת התקווה בכדי לנקות את ראשה מכל מה שעבר עליה בערב המבולבל."לחיי הכלה אחותי רוחמה" הרימה מימי את כוס הבירה הגדולה והקרה מורדוך הרים את כוסית הארק שמזג לעצמו מתוך בקבוק הארק שעל השולחן."לחיי הכלה של הלילה והכלה של מחר" אמר מורדוך ונגע בכוס הבירה הגדולה עם כוסית הארק שלו."בעזרת השם" אמרה מימי וחשבה לעצמה אם מורדוך הרגיש שהיא קצת מאוהבת בבחור עם הפיאט הקטנה הקליינט האחרון שלה הערב.מנסיונה ידעה שמורדוך מכיר כל מהלך והרגשה אצלה,אבל עד סוף הלילה לא גילה לה מה הוא חושב ואם בכלל הוא מתכוון לזה.יחד פינטזו ותיכננו את הבר- מצווה הקרובשמה שנשאר זה רק לסגור עם הצלם ולחלק הזמנות לאורחים.עד אור הבוקר ישבו במסעדה וערכו רשימות של מוזמנים."אתה חייב להזמין אותה" הצליחה מימי בסופו של דבר לשכנע את מורדוך שהתעקש בתחילה לא להזמין את גרושתו אם בנו שגרמה לו להמון צרות."בתנאי אחד שתרקדי איתי" אמר מורדוך כשנכנע ללחציה של מימי שדיברה אל ההיגיון שלו ומה עוד שרצה שבו יזכור שגם אימו למרות הכל היתה בחגיגה שלו. "חבל שלא יכולת להגיע" אמר הרב אליהו כשפגש את תלמידו ברטו וראה את עיניו האדומות מהעייפות."כן היה לי תרגליך ארוך בלילה" השיב ברטו ולא חש בנוח כששיקר בפעם הראשונה לרבו."לך לישון מחר אתה צריך לקום מוקדם לעוד יום של עבודה" אמר רבי אליהו ושיחרר את תלמידו משיעור הגמרא של אותו ערב. ברטו לא יכל לישון מחשבותיו היו כל הזמן על אותה נערה יפה ועדינה,איך שחש בעונג כשנגע בגופה הנעים בשפתיה שנשקו אותו בחום ובאצבעותיה שהשתלבו בין אצבעותיו כאילו רצו להתאחד זה עם זו.כל כך רצה להיות איתה שוב אך התבייש אפילו מלחשוב על זה.רצה להתקשר אליה ולהסביר את מה שהוא חש כלפיה אבל לא ידע איך להגיד לה זאת ואם היא תקבל זאת או שמא מה שעבר עליו עבר גם על קליינטים אחרים שלה והיא פשוט עשתה זאת בגלל הכסף. המשך הפרק יבוא-יום טוב "כמה טוב לא לדעת שידך כבר נוגעת בידו של אחר"
פרק שבע עשר-אהבה ממבט שני ברטו הביט בשעונו השעה היה כבר אחד עשר בלילה מעל חצי שעה היה עם מימי.נסע מהמקום החשוך ועצר בצד רק כשהיה מחוץ לאזור הבורסה ולבש שוב את מדי הצבא,נעל את נעליי הצבא הכבדות אותם הוריד עוד קודם לכן כשהגיע לאזור ברטו נסע לכיוון הישיבה יותר מבולבל מאשר היה בתחילת הערב כשיצא מהבסיס לא ידע מה בדיוק ההרגשה בה חש. הישיבה בשעה זו של הלילה נראתה ריקה כשרוב הלומדים בה במשך היום הלכו לישון בביתם לאחר שרובם נישאו ורק הקבוצה הקטנה של רווקים נשארו לישון בה וביניהם גם ברטו.בחדר התפילה ערכו שלושה לומדים תפילת "תיקון חצות" וברטו הצטרף אליהם כשישב ספסל מאחוריהם "אנא אלוהים סלח לי על החטאים שחטאתי לפנייך הלילה" נשא ברטו תפילה בליבו אל בורא העולם כשהרוהרי חרטה גוברים עליו.אבל דמותה של מימי המשיכה להופיע ממולו ולא זזה מראשו במשך כל התפילה גם כשניסה להתאמץ לשכוח ממנה,דמעות ירדו מעיניו המשיך בתפילה עד שנרדם מול הספר הפתוח ורק רעשם של הראשונים שהגיעו אל תפילת השחרית העירו אותו והחזירו ותו למציאות.ברטו התעורר בבהלה קטנה כשהציץ בשעונו וראה זהוא באיחור רב לעבודה בחלוקת העיתונים ומיהר אל מקום המפגש. "מורדוך סע" אמרה מימי כשסיימה לחגור את חגורת מכנסיה ונכנסה למונית כדי להסתלק עימו מהמקום.מימי נתנה מבט לעבר רכבו של ברטו שהלך והתרחק מהאזור והספיקה לקלוט את שלושת המספרים האמצעיים שעל לוחית הרישויי 740."לאן גבירתי?"שאל מורדוך באנגלית בנימוס רב כאילו שעלתה למוניתו איזו תיירת שהוא פוגש בה בפעם הראשונה."אה....קח אותי לאיזו מסעדה טובה בשוכנת התקווה" השיבה מימי בחיוך משעושע שהתפשט על כל פניה הנאות דבר שמצא חן בעיניי מורדוך שכבר שכח ונרגע מעצביו כשהמתין לה עד שתסיים עם הקליינט האחרון והוא דאג וחשש שמא המשטרה תגיע אליה.בדיוק שבא לפנות שמאלה לעבר הכביש הראשי של האזור נכנסה ניידת משטרה אל האזור שלהם והבריחה את המכוניות שחיכו למימי לתורם וקיוו שהיא תחזור."איזה מזל" מילמלה מימי ונשמה לרווחה וכשהיו בכביש הראשי של אזור הבורסה הבחינו בעוד זינזאנה משטרתית המעמיסה עוד שני בנות שהתנגדו בתחילה להיכנס לניידת שגם בלעדיהן כבר היתה מלאה ביצאניות מהאזור שלא הצליחו לברוח.השוטרים שהיו בכמות גדולה התעקשו ולא ויתרו להן למרות שנשכבו על ריצפת הכביש וזעקו לשווא לעזרה."תסתכלי על המנייאקים הפחדנים" אמר מורדוך והצביע על הסרסורים שהתחבאו ממול בין הבניינים והמלטשות והשלימו עם המצב שהלילה לא ירוויחו כסף לסמים בהם השתמשו ולא יכלו לעשות דבר כדי להגן על ה"סחורה" שלהם שנלקחה מהם בעקבות הפשיטה המשטרתית."איזה מזל שיש לי אותך" אמרה מימי למורדוך בחיוך וידעה שאם הוא לא היה איתה גורלה היה דומה לאלו של הבנות שנעצרו בניידת ונלקחו למעצר בבית הסוהר "אבו-כביר" עד למחרת.שם חתמו על טופס שבו התחייבו לא להתקרב יותר לאיזור הבורסה דבר שלא תמיד עזר כי כבר למחרת בערב אחרי השיחרורו מהמעצר אילצו אותם הסרסורים להתייצב בעבודה עד שייתפסו שוב. "חצי ליטר גולדסטאר מהחבית"ביקשה מימי מהמלצר שניגש אל שולחנם במסעדה המזרחית בלב שכונת התקווה בכדי לנקות את ראשה מכל מה שעבר עליה בערב המבולבל."לחיי הכלה אחותי רוחמה" הרימה מימי את כוס הבירה הגדולה והקרה מורדוך הרים את כוסית הארק שמזג לעצמו מתוך בקבוק הארק שעל השולחן."לחיי הכלה של הלילה והכלה של מחר" אמר מורדוך ונגע בכוס הבירה הגדולה עם כוסית הארק שלו."בעזרת השם" אמרה מימי וחשבה לעצמה אם מורדוך הרגיש שהיא קצת מאוהבת בבחור עם הפיאט הקטנה הקליינט האחרון שלה הערב.מנסיונה ידעה שמורדוך מכיר כל מהלך והרגשה אצלה,אבל עד סוף הלילה לא גילה לה מה הוא חושב ואם בכלל הוא מתכוון לזה.יחד פינטזו ותיכננו את הבר- מצווה הקרובשמה שנשאר זה רק לסגור עם הצלם ולחלק הזמנות לאורחים.עד אור הבוקר ישבו במסעדה וערכו רשימות של מוזמנים."אתה חייב להזמין אותה" הצליחה מימי בסופו של דבר לשכנע את מורדוך שהתעקש בתחילה לא להזמין את גרושתו אם בנו שגרמה לו להמון צרות."בתנאי אחד שתרקדי איתי" אמר מורדוך כשנכנע ללחציה של מימי שדיברה אל ההיגיון שלו ומה עוד שרצה שבו יזכור שגם אימו למרות הכל היתה בחגיגה שלו. "חבל שלא יכולת להגיע" אמר הרב אליהו כשפגש את תלמידו ברטו וראה את עיניו האדומות מהעייפות."כן היה לי תרגליך ארוך בלילה" השיב ברטו ולא חש בנוח כששיקר בפעם הראשונה לרבו."לך לישון מחר אתה צריך לקום מוקדם לעוד יום של עבודה" אמר רבי אליהו ושיחרר את תלמידו משיעור הגמרא של אותו ערב. ברטו לא יכל לישון מחשבותיו היו כל הזמן על אותה נערה יפה ועדינה,איך שחש בעונג כשנגע בגופה הנעים בשפתיה שנשקו אותו בחום ובאצבעותיה שהשתלבו בין אצבעותיו כאילו רצו להתאחד זה עם זו.כל כך רצה להיות איתה שוב אך התבייש אפילו מלחשוב על זה.רצה להתקשר אליה ולהסביר את מה שהוא חש כלפיה אבל לא ידע איך להגיד לה זאת ואם היא תקבל זאת או שמא מה שעבר עליו עבר גם על קליינטים אחרים שלה והיא פשוט עשתה זאת בגלל הכסף. המשך הפרק יבוא-יום טוב "כמה טוב לא לדעת שידך כבר נוגעת בידו של אחר"