puremelody
New member
פרק שישי - למי שלא זוכר
פרק שישי : ההתבגרות. הסייח הצעיר נשאר בתאו החדש מספר ימים. הוא הרגיש קצת בודד בתא, הוא קינא באותם סוסים שהיתרוצצים בחופשיות אותם הוא ראה מחצרו הקטנה. התאים הנוספים בארווה נשארו ריקים ושוממים. מלבד האיש הרזה שהביא את האוכל באו אליו עוד מספר אנשים, אחד מהם היה רוג'ר והשני, גבוה ממנו עם ספם החזיק דלי מוזר בידיו שממנו הסיים קלט ריח לא נעים של חומרים שונים. - " אז הנה החדש...מעניין...מעניין, אמרת שהראו לך תעודה מהוטרינר?" - "כן, אבל...אתה יודע, צריך לוודא שהוא בסדר, שמתי לב שהגב שלו קצת רגיש, חשבתי שכדאי שתבדוק את זה פול. האיש עם הדלי נכנס לתא של הסייח וניסה לגעת בו. אך זו היתה טעות...הסייח נבהל, הפך את הכלי לאוכל וכמעט הפיל את האיש מהרגליים. - "וואו...וואו...תרגע...שקט...וואו!" האיש ניסה להשתלט עליו. "הוא קצת המ...עצבני לא? האמת, מעולם לא חשבתי שתקנה סייח מהשוק רוג'ר...ועוד עם כזה אופי..אוו!!!"הסייח נשך את האיש בכתף וניסה לבעוט בו. - "זה מספיק!" אמר רוג'ר בקול תקיף לסייח. הסייח הצעיר נדרך, זקף את אוזניו ונרגע. הוא לא רצה להכעיס את האיש הטוב, למרות שבעצמו לא יכל להבין למה. - "יש לך דרך עם סוסים...כאילו אתה מבין אותם או משהו." אמר פול. - " אני חושב שאולי הם מבינים אותי..., אני תמיד עובר בשווקי הסוסים המקומיים כשאני חוזר הביתה מהתחרויות. בדרך כלל יש שם סוסים שלא יצליחו למכור במקום אחר, אתה יודע, סוסי עגלות, סוסים עם פגמים גנטיים שונים...אבל לפעמים, באופן נדיר ביותר, איזה שהו סייח חסר מזל מגיע למקום הלא נכון. במשך השנים שמתי לב שלפעמים הסוסים החזקים שהחקלאים והסוחרים משתמשים בהם לגרירת עגלות מייצרים סייחים חזקים, גמישים ו איכותיים ביותר, כמובן שזה די נדיר...אתה בוודאי זוכר את ה"כוכב הכחול"? - "בוודאי, הוא היה אחד הסוסים הכי מצליחים והכי יקרים שהחווה הזו אי פעם גידלה. - "אז זהו העניין, את הכוכב הכחול מצא אבי בשוק סוסים אחד...אף אחד לא ניחש שהסוס הוא לא בעל דם כחול...אבל לאבי היתה עין חדה. הוא ראה משהו בסייח מוזנח שאותם סוחרים מכרו בפרוטות...ואותו סייח גדל להיות לאחד הסוסים המפורסמים ביותר בענף הקפיצות ולא רק...אם אינני טועה לכוכב הכחול היו יותר מ חמישים סייחים. החווה הזאת לא היתה מה שהיא היום לולא הכסף שקיבלנו מההרבעות של הכוכב הכחול. אנשים הביאו סוסות מכל רחבי העולם...אני זוכר אותו, עוד כשהייתי ילד נהגתי להתגנב לארווה אחרי ארוחת הערב ולהביא לו גזר או קוביית סוכר...הוא היה אחד מסוסי האהובים ביותר, לא בגלל השגיו הרבים או מחירו, הוא היה סוס מיחד, אחד מאותם סוסים שאתה זוכה לפגוש רק פעם בחיים. הוא היה סוס חכם ועדין, סוס שלעולם לא יזרוק אותך מעליו, סוס שיעשה הכל מה שמבקשים ממנו...ובעצם הרבה יותר. אבי הקים את החווה הזו, חמישה סוסים פשוטים ואדם שהבין אותם. תסתכל עליה היום...אחד הדברים הכי חשובים שאבי לימד אותי, חשוב יותר מישיבה נכונה וקפיצת מכשולים, זה להסתכל לסוס בעניים, בעניים של סוס אפשר לראות את כל פחדיו ותקוותיו, את האופי שלו, ומה הוא באמת רוצה ויכול. לא כל סוס יהיה סוס קפיצות, אין טעם להכריח סוס, זה טיפשות ידידי, הרי שנינו מכירים טוב את הסוסים שיעשו כל מה שבכוחם כדי להתחמק מהתרגילים והמכשולים, הם יסרבו, יפילו, יבעטו...רוכבים לא מבינים יכריחו אותם, ירביצו להם ולבסוף...הם יצליחו, כן, קרוב לוודאי שהסוסים יקפצו, אך יחד עם זאת יהיו מרירים הם יבעטו וינשכו וימשיכו לעשות רק מה שמכריחים אותם. דרך אחרת היא למצוא את אלה שיהנו מזה, הם יראו בזה משחק, אתגר, הם לא יהיו זקוקים לשוטים ומכות כדי לקפוץ! לא הם יהיו שמחים לעשות את זה בשבילך. כי ידידי, סוסים הם כמו אנשים, יש את הנמרצים והזריזים, יש כאלה שיוהבו קפיצות ויש כאלה שיעדיפו דרסג', או להיות סוסי ילדים...רוכב טוב הוא מי שמסוגל להבחין בכך. זאת הסיבה שאני נוהג לקחת סיכונים עם סייחים שאני לא מכיר את עברם. והסייח הזה...הוא לא בעל מזג רע...ובכלל מזג רע יוצרים אנשים רעים שאין להם מושג בסוסים, אנשים שלא יכולים "להביט". הסייח הזה קיבל טיפול לא נכון, הרי הוא לא יותר מבן שנה ותראה את הגב שלו. אתה לא חושב שניסו לרכב עליו?" - "הממ...כן, הרגישות בגב יכולה לנבוע ממשקל כבד שהוטל עליו בגיל כה צעיר...חבל שאנשים כל כך טיפשים זוכים לסוסים...והורסים אותם. כמה חודשים ב "סייחיה" שלך ולדעתי הוא צריך להיות בסדר. השרירים של הגב יתחזקו והוא יהיה מוכן לאימונים, דרך אגב, החלטת כבר על שם?" - כן, אני חושב שאקרא לו "רד בלייז" להבה אדומה...כן..בלייז...על שם פרוותו הערמונית והלהבה שבעיניו. אחרי מספר שעות בלייז מצא את עצמו במכלאה הענקים איפה שראה קודם את הסייחים המתרוצצים. ברגע שהראשייה ירדה ממנו הוא פרץ בדהירה משוגעת מלווה בבעיטות. הוא דהר לעבר הסייחים המבולבלים צהל, וקרא בקול: " אני בלייז, אני בלייז...הלהבה האדומה! אני להבה אדומה...!!! -" מה יש לו למשוגע הזה?" אמר אחד הסייחים. אך הטירוף שבריצה שלו משך אותם והם דהרו ביחד מסביב למכלאה עד אפיסת כוחות. הוא התיידד עם הסייחים הצעירים. בפעם הראשונה בחייו הוא בילה עם בני גילו. כל מה שהם עשו היה לאכול, לדהור לאכול עוד קצת ולישון. הסייחים הזכרים שיחקו משחקי מלחמה "בכאליו" כשהם לא באמת פוצעים אחד את השני אלה בועטים באוויר ורודפים אחד אחרי השני. בלייז גילה במהירה שהיה חזק יותר משער הסייחים והיה מסוגל לעשות סיבובים חדים יותר כשהם דהרו. זה לא לקח הרבה זמן עד שגם הסייחים אחרים (וגם הסייחות) הבחינו בסייח הערמוני יוצא הדופן שהיה מהיר יותר וחזק יותר מהם. כך הוא בילה שנה שלמה מחייו. הוא הוביל את עדר הסייחים כשהם דהרו, ניגש ראשון לכלי המזון כשזה הוגש, ובילה הכי הרבה זמן ברדיפה אחרי הסייחות. כשרוג'ר חזר עם הראשייה לאסוף את בלייז ואת הסוסים האחרים מ ה "סייחיה" מבטו נפל על סוס ערמוני גבוהה ושרירי. כל כך שונה מהסייח הצנום והמוזנח שהוא קנה בשוק בכמה פרוטות. כעט הוא היה סוס בוגר במלוא הדרו. בלייז ניגש אליו, ריחרח אותו בידותיות, הניח לו לשים עליו את הראשייה ולהוביל אותו לתא החדש שלו. בלייז ציפה בקוצר רוח לעדית לבוא. הוא כל כך רצה להראו לו שהוא לא טעה כשבחר אותו, מכל הסוסים, באותו יום שרבי חם לפני קצת יותר משנה.
פרק שישי : ההתבגרות. הסייח הצעיר נשאר בתאו החדש מספר ימים. הוא הרגיש קצת בודד בתא, הוא קינא באותם סוסים שהיתרוצצים בחופשיות אותם הוא ראה מחצרו הקטנה. התאים הנוספים בארווה נשארו ריקים ושוממים. מלבד האיש הרזה שהביא את האוכל באו אליו עוד מספר אנשים, אחד מהם היה רוג'ר והשני, גבוה ממנו עם ספם החזיק דלי מוזר בידיו שממנו הסיים קלט ריח לא נעים של חומרים שונים. - " אז הנה החדש...מעניין...מעניין, אמרת שהראו לך תעודה מהוטרינר?" - "כן, אבל...אתה יודע, צריך לוודא שהוא בסדר, שמתי לב שהגב שלו קצת רגיש, חשבתי שכדאי שתבדוק את זה פול. האיש עם הדלי נכנס לתא של הסייח וניסה לגעת בו. אך זו היתה טעות...הסייח נבהל, הפך את הכלי לאוכל וכמעט הפיל את האיש מהרגליים. - "וואו...וואו...תרגע...שקט...וואו!" האיש ניסה להשתלט עליו. "הוא קצת המ...עצבני לא? האמת, מעולם לא חשבתי שתקנה סייח מהשוק רוג'ר...ועוד עם כזה אופי..אוו!!!"הסייח נשך את האיש בכתף וניסה לבעוט בו. - "זה מספיק!" אמר רוג'ר בקול תקיף לסייח. הסייח הצעיר נדרך, זקף את אוזניו ונרגע. הוא לא רצה להכעיס את האיש הטוב, למרות שבעצמו לא יכל להבין למה. - "יש לך דרך עם סוסים...כאילו אתה מבין אותם או משהו." אמר פול. - " אני חושב שאולי הם מבינים אותי..., אני תמיד עובר בשווקי הסוסים המקומיים כשאני חוזר הביתה מהתחרויות. בדרך כלל יש שם סוסים שלא יצליחו למכור במקום אחר, אתה יודע, סוסי עגלות, סוסים עם פגמים גנטיים שונים...אבל לפעמים, באופן נדיר ביותר, איזה שהו סייח חסר מזל מגיע למקום הלא נכון. במשך השנים שמתי לב שלפעמים הסוסים החזקים שהחקלאים והסוחרים משתמשים בהם לגרירת עגלות מייצרים סייחים חזקים, גמישים ו איכותיים ביותר, כמובן שזה די נדיר...אתה בוודאי זוכר את ה"כוכב הכחול"? - "בוודאי, הוא היה אחד הסוסים הכי מצליחים והכי יקרים שהחווה הזו אי פעם גידלה. - "אז זהו העניין, את הכוכב הכחול מצא אבי בשוק סוסים אחד...אף אחד לא ניחש שהסוס הוא לא בעל דם כחול...אבל לאבי היתה עין חדה. הוא ראה משהו בסייח מוזנח שאותם סוחרים מכרו בפרוטות...ואותו סייח גדל להיות לאחד הסוסים המפורסמים ביותר בענף הקפיצות ולא רק...אם אינני טועה לכוכב הכחול היו יותר מ חמישים סייחים. החווה הזאת לא היתה מה שהיא היום לולא הכסף שקיבלנו מההרבעות של הכוכב הכחול. אנשים הביאו סוסות מכל רחבי העולם...אני זוכר אותו, עוד כשהייתי ילד נהגתי להתגנב לארווה אחרי ארוחת הערב ולהביא לו גזר או קוביית סוכר...הוא היה אחד מסוסי האהובים ביותר, לא בגלל השגיו הרבים או מחירו, הוא היה סוס מיחד, אחד מאותם סוסים שאתה זוכה לפגוש רק פעם בחיים. הוא היה סוס חכם ועדין, סוס שלעולם לא יזרוק אותך מעליו, סוס שיעשה הכל מה שמבקשים ממנו...ובעצם הרבה יותר. אבי הקים את החווה הזו, חמישה סוסים פשוטים ואדם שהבין אותם. תסתכל עליה היום...אחד הדברים הכי חשובים שאבי לימד אותי, חשוב יותר מישיבה נכונה וקפיצת מכשולים, זה להסתכל לסוס בעניים, בעניים של סוס אפשר לראות את כל פחדיו ותקוותיו, את האופי שלו, ומה הוא באמת רוצה ויכול. לא כל סוס יהיה סוס קפיצות, אין טעם להכריח סוס, זה טיפשות ידידי, הרי שנינו מכירים טוב את הסוסים שיעשו כל מה שבכוחם כדי להתחמק מהתרגילים והמכשולים, הם יסרבו, יפילו, יבעטו...רוכבים לא מבינים יכריחו אותם, ירביצו להם ולבסוף...הם יצליחו, כן, קרוב לוודאי שהסוסים יקפצו, אך יחד עם זאת יהיו מרירים הם יבעטו וינשכו וימשיכו לעשות רק מה שמכריחים אותם. דרך אחרת היא למצוא את אלה שיהנו מזה, הם יראו בזה משחק, אתגר, הם לא יהיו זקוקים לשוטים ומכות כדי לקפוץ! לא הם יהיו שמחים לעשות את זה בשבילך. כי ידידי, סוסים הם כמו אנשים, יש את הנמרצים והזריזים, יש כאלה שיוהבו קפיצות ויש כאלה שיעדיפו דרסג', או להיות סוסי ילדים...רוכב טוב הוא מי שמסוגל להבחין בכך. זאת הסיבה שאני נוהג לקחת סיכונים עם סייחים שאני לא מכיר את עברם. והסייח הזה...הוא לא בעל מזג רע...ובכלל מזג רע יוצרים אנשים רעים שאין להם מושג בסוסים, אנשים שלא יכולים "להביט". הסייח הזה קיבל טיפול לא נכון, הרי הוא לא יותר מבן שנה ותראה את הגב שלו. אתה לא חושב שניסו לרכב עליו?" - "הממ...כן, הרגישות בגב יכולה לנבוע ממשקל כבד שהוטל עליו בגיל כה צעיר...חבל שאנשים כל כך טיפשים זוכים לסוסים...והורסים אותם. כמה חודשים ב "סייחיה" שלך ולדעתי הוא צריך להיות בסדר. השרירים של הגב יתחזקו והוא יהיה מוכן לאימונים, דרך אגב, החלטת כבר על שם?" - כן, אני חושב שאקרא לו "רד בלייז" להבה אדומה...כן..בלייז...על שם פרוותו הערמונית והלהבה שבעיניו. אחרי מספר שעות בלייז מצא את עצמו במכלאה הענקים איפה שראה קודם את הסייחים המתרוצצים. ברגע שהראשייה ירדה ממנו הוא פרץ בדהירה משוגעת מלווה בבעיטות. הוא דהר לעבר הסייחים המבולבלים צהל, וקרא בקול: " אני בלייז, אני בלייז...הלהבה האדומה! אני להבה אדומה...!!! -" מה יש לו למשוגע הזה?" אמר אחד הסייחים. אך הטירוף שבריצה שלו משך אותם והם דהרו ביחד מסביב למכלאה עד אפיסת כוחות. הוא התיידד עם הסייחים הצעירים. בפעם הראשונה בחייו הוא בילה עם בני גילו. כל מה שהם עשו היה לאכול, לדהור לאכול עוד קצת ולישון. הסייחים הזכרים שיחקו משחקי מלחמה "בכאליו" כשהם לא באמת פוצעים אחד את השני אלה בועטים באוויר ורודפים אחד אחרי השני. בלייז גילה במהירה שהיה חזק יותר משער הסייחים והיה מסוגל לעשות סיבובים חדים יותר כשהם דהרו. זה לא לקח הרבה זמן עד שגם הסייחים אחרים (וגם הסייחות) הבחינו בסייח הערמוני יוצא הדופן שהיה מהיר יותר וחזק יותר מהם. כך הוא בילה שנה שלמה מחייו. הוא הוביל את עדר הסייחים כשהם דהרו, ניגש ראשון לכלי המזון כשזה הוגש, ובילה הכי הרבה זמן ברדיפה אחרי הסייחות. כשרוג'ר חזר עם הראשייה לאסוף את בלייז ואת הסוסים האחרים מ ה "סייחיה" מבטו נפל על סוס ערמוני גבוהה ושרירי. כל כך שונה מהסייח הצנום והמוזנח שהוא קנה בשוק בכמה פרוטות. כעט הוא היה סוס בוגר במלוא הדרו. בלייז ניגש אליו, ריחרח אותו בידותיות, הניח לו לשים עליו את הראשייה ולהוביל אותו לתא החדש שלו. בלייז ציפה בקוצר רוח לעדית לבוא. הוא כל כך רצה להראו לו שהוא לא טעה כשבחר אותו, מכל הסוסים, באותו יום שרבי חם לפני קצת יותר משנה.
