ליפא העגלון
New member
פרק תשעעשר"מתחת לעץ הלימון הצהוב"
פרק תשע עשרה-דרך חדשה "היום זה היום שלי" פתחה מימי בשיחה אחרי כמה שניות של מבוכה ושתיקה מצד שניהם.מימי הצביעה לעבר החוף למטה על "אנשי הבוקר" בכיוון הזקן שניתר נתנה לברטו הסבר מפורט לברטו איך לא ראתה את הזקן בפעם האחרונה אתמול בבוקר ואף חששה שמא קרה לו משהו.רצתה להגיד שפגשה היום בעוד מישהו שלא ראתה זמן רב ובו כל כך רצתה לפגוש והנה הוא מולה אך הפעם לא מצאה את המילים והאומץ להגיד לו מילים אלו בשלב זה. "גם לי יש כנראה יום מוצלח" אמר ברטו וחיפש את המילים המתאימות כדי לבטא את הרגשתו לספר לך איך כל כך רצה לראותה זה זמן רב מאז אותו לילה שנפגשו לראשונה ועכשיו היא עומדת ממולו כשהוא נחוש בדעתו לא לאבד אותה למרות שלא ידע בדיוק את רגשותייה."היום פגשתי מלאך וחשבתי שמלאכים יש רק בשמיים" אמר לה ברטו ומצא את המילה שתיארה את יופייה וביטא את רגשותיו. "למי אתה מתכוו לזו או להיא?" אמרה מימי בחיוך כשהצביעה על שתי זקנות שהרימו והורידו את ידיהן בקצב קבוע בחוף למטה ושלח מבטים בהיגנב לעבר הזוג הצעיר והנחמד שעל הספסל שמעליהן. "בוא ניגש לבית הקפה ממול" הציעה מימי בחיוך גדול וחילצה את ברטו מהמבוכה הקטנה.במשך שעה ארוכה ישבו זה מול זו בבית הקפה האינטימי ששכן על תל גבוהה והשקיף אל הים אווירה שהתאימה לשניהם.באווירה כזו יכל כל אחד לספר מעט על עצמו,מימי סיפרה בעיקר על כך שהיא מחפשת את עצמה על הלימודים שסיימה וניסיונתיה למצוא עבודה בתחום בו למדה.מימי כיוונה את השיחה על נושא הלימודים,רצתה שברטו ידע שהיא אינה מתכוונת להמשיך ולעבוד בעבודה,שם באזור הבורסה במקום בו נפגשו לראשונה. "את חייבת להמשיך לנסות ולחפש" אמר ברטו ושמח לשמוע על כוונותיה ושהעבודה באזור הבורסה זמני בלבד. "האמת שבימים האחרונים לא ניסתי למצוא עבודה ודי התייאשתי" התוודתה מימי וסיפרה לו על בר המצווה שגזל את זמנה.חשה בפתיחות וקירבה אל הבחור שמולה וגילתה לו שהיא ומורדוך תיכננו שאחרי האירוע היא תחפש עבודה אחרת. ברטו שמח לשמוע את המילים הכנים שיצאו ממנה והפיחו בו תקווה שאוליי יוכלו להיות יחד מילים שיצאו מפיה ונשמעו לו כנים ואמיתיים.ברטו מיצדו סיפר לה על העבודה בבוקר ועל שירותו הצבאי "וכמו שאת רואה אני דתי" אמר כשהצביע על הכיפה שבראשו וסיפר לה על הדרך בה חזר בתשובה.אותו הכיפה שרצה להסתיר קודם לכן כשזו התנגשה בו ועכשיו חש חופשי עם הנערה שמולו. "אני לומד וישן בישיבה" ענה לה ברטו כשמימי שאלה אותו על מקום מגוריו. "לא רואים שהיית ילד שובב" אמרה מימי בהתפעלות כשזה סיפר לה על הדרך שעשה מהפנימיה לעבריינים צעירים אל הישיבה. "הכל בזכות הרב אלי שהציל אותי והדריך אותי אל הדרך הטובה" אמר ברטו וסיפר לה על הרב הצעיר שדואג לו ושומר עליו כמו בן משפחה.סיפר על עצמו וכל הזמן הסתכל לתוך עיניה לראות אם יש שינויי בהבעותיה,היה חשוב לו לדעת כבר מעכשיו. מימי התרגלה לכך שמדי פעם היו מגיעים אליה ולאזור הבורסה אל הבנות האחרות גם תלמידי ישיבה ואף חלק מהקליינטים הקבועים שלה היו דתיים וחרדים ולכן לא שאלה אותו לפשר מעשיו במקום בו נפגשו.כל אחד מהם החליט בליבו לא להיכנס ליותר מדי פרטים בשלב כה מוקדם אחרי פגישה מוצלחת שכזו. "אז אני חייבת לך קפה" אמרה מימי כשברטו שילם על הקפה והעוגה."מה פתאום העונג כולו שלי" השיב ברטו ושניהם פנו לעבר רכבו. "מתי אפשר לפגוש בך שוב?" שאל ברטו את השאלה שמימי רצתה לשמוע לפני שנפרדו כשהגיעו אל ביתה לאחר הנסיעה הקצרה בו שתקו וכל אחד חשב על ההמשך. "כמה שיותר מהר,תלויי בך" השיבה מימי ונתנה לו להחליט על הפגישה,רצתה כעת להרגיש בחום ידיו ולחוש את דופק ליבו אך התאפקה.ידעה שבאהבה הזו יצטרכו הרבה סבלנות עד שימצאו את השביל הנכון. "מוצאי שבת מתאים לך?" שאל ברטו וקיווה לתשובה חיובית מהנערה היפה שמולו. "בשמונה אצלי פה למטה" השיבה מימי בחיוב והושיטה את ידה לעברו רצתה מיד להחזיר את ידה בגלל השטות שעשתה אך ברטו התנהג כג´נטלמן אמיתי לקח את ידה ונשק בקלות על כף ידה העדינה."אז להתראות מחר בשמונה" אמרה מימי ורצה אל ביתה מאושרת ועם המון תקוות. המשך הפרק יבוא-יום טוב "כמה טוב לא לדעת שידך כבר נוגעת בידו של אחר"
פרק תשע עשרה-דרך חדשה "היום זה היום שלי" פתחה מימי בשיחה אחרי כמה שניות של מבוכה ושתיקה מצד שניהם.מימי הצביעה לעבר החוף למטה על "אנשי הבוקר" בכיוון הזקן שניתר נתנה לברטו הסבר מפורט לברטו איך לא ראתה את הזקן בפעם האחרונה אתמול בבוקר ואף חששה שמא קרה לו משהו.רצתה להגיד שפגשה היום בעוד מישהו שלא ראתה זמן רב ובו כל כך רצתה לפגוש והנה הוא מולה אך הפעם לא מצאה את המילים והאומץ להגיד לו מילים אלו בשלב זה. "גם לי יש כנראה יום מוצלח" אמר ברטו וחיפש את המילים המתאימות כדי לבטא את הרגשתו לספר לך איך כל כך רצה לראותה זה זמן רב מאז אותו לילה שנפגשו לראשונה ועכשיו היא עומדת ממולו כשהוא נחוש בדעתו לא לאבד אותה למרות שלא ידע בדיוק את רגשותייה."היום פגשתי מלאך וחשבתי שמלאכים יש רק בשמיים" אמר לה ברטו ומצא את המילה שתיארה את יופייה וביטא את רגשותיו. "למי אתה מתכוו לזו או להיא?" אמרה מימי בחיוך כשהצביעה על שתי זקנות שהרימו והורידו את ידיהן בקצב קבוע בחוף למטה ושלח מבטים בהיגנב לעבר הזוג הצעיר והנחמד שעל הספסל שמעליהן. "בוא ניגש לבית הקפה ממול" הציעה מימי בחיוך גדול וחילצה את ברטו מהמבוכה הקטנה.במשך שעה ארוכה ישבו זה מול זו בבית הקפה האינטימי ששכן על תל גבוהה והשקיף אל הים אווירה שהתאימה לשניהם.באווירה כזו יכל כל אחד לספר מעט על עצמו,מימי סיפרה בעיקר על כך שהיא מחפשת את עצמה על הלימודים שסיימה וניסיונתיה למצוא עבודה בתחום בו למדה.מימי כיוונה את השיחה על נושא הלימודים,רצתה שברטו ידע שהיא אינה מתכוונת להמשיך ולעבוד בעבודה,שם באזור הבורסה במקום בו נפגשו לראשונה. "את חייבת להמשיך לנסות ולחפש" אמר ברטו ושמח לשמוע על כוונותיה ושהעבודה באזור הבורסה זמני בלבד. "האמת שבימים האחרונים לא ניסתי למצוא עבודה ודי התייאשתי" התוודתה מימי וסיפרה לו על בר המצווה שגזל את זמנה.חשה בפתיחות וקירבה אל הבחור שמולה וגילתה לו שהיא ומורדוך תיכננו שאחרי האירוע היא תחפש עבודה אחרת. ברטו שמח לשמוע את המילים הכנים שיצאו ממנה והפיחו בו תקווה שאוליי יוכלו להיות יחד מילים שיצאו מפיה ונשמעו לו כנים ואמיתיים.ברטו מיצדו סיפר לה על העבודה בבוקר ועל שירותו הצבאי "וכמו שאת רואה אני דתי" אמר כשהצביע על הכיפה שבראשו וסיפר לה על הדרך בה חזר בתשובה.אותו הכיפה שרצה להסתיר קודם לכן כשזו התנגשה בו ועכשיו חש חופשי עם הנערה שמולו. "אני לומד וישן בישיבה" ענה לה ברטו כשמימי שאלה אותו על מקום מגוריו. "לא רואים שהיית ילד שובב" אמרה מימי בהתפעלות כשזה סיפר לה על הדרך שעשה מהפנימיה לעבריינים צעירים אל הישיבה. "הכל בזכות הרב אלי שהציל אותי והדריך אותי אל הדרך הטובה" אמר ברטו וסיפר לה על הרב הצעיר שדואג לו ושומר עליו כמו בן משפחה.סיפר על עצמו וכל הזמן הסתכל לתוך עיניה לראות אם יש שינויי בהבעותיה,היה חשוב לו לדעת כבר מעכשיו. מימי התרגלה לכך שמדי פעם היו מגיעים אליה ולאזור הבורסה אל הבנות האחרות גם תלמידי ישיבה ואף חלק מהקליינטים הקבועים שלה היו דתיים וחרדים ולכן לא שאלה אותו לפשר מעשיו במקום בו נפגשו.כל אחד מהם החליט בליבו לא להיכנס ליותר מדי פרטים בשלב כה מוקדם אחרי פגישה מוצלחת שכזו. "אז אני חייבת לך קפה" אמרה מימי כשברטו שילם על הקפה והעוגה."מה פתאום העונג כולו שלי" השיב ברטו ושניהם פנו לעבר רכבו. "מתי אפשר לפגוש בך שוב?" שאל ברטו את השאלה שמימי רצתה לשמוע לפני שנפרדו כשהגיעו אל ביתה לאחר הנסיעה הקצרה בו שתקו וכל אחד חשב על ההמשך. "כמה שיותר מהר,תלויי בך" השיבה מימי ונתנה לו להחליט על הפגישה,רצתה כעת להרגיש בחום ידיו ולחוש את דופק ליבו אך התאפקה.ידעה שבאהבה הזו יצטרכו הרבה סבלנות עד שימצאו את השביל הנכון. "מוצאי שבת מתאים לך?" שאל ברטו וקיווה לתשובה חיובית מהנערה היפה שמולו. "בשמונה אצלי פה למטה" השיבה מימי בחיוב והושיטה את ידה לעברו רצתה מיד להחזיר את ידה בגלל השטות שעשתה אך ברטו התנהג כג´נטלמן אמיתי לקח את ידה ונשק בקלות על כף ידה העדינה."אז להתראות מחר בשמונה" אמרה מימי ורצה אל ביתה מאושרת ועם המון תקוות. המשך הפרק יבוא-יום טוב "כמה טוב לא לדעת שידך כבר נוגעת בידו של אחר"